| < אחורה |  הנרי 6 חלק ג' -
מערכה 2, תמונה 1 |
קדימה > |
מארש. נכנסים אדוורד וריצ'רד, עם מתופף וחיילים.
אדוורד: אני תוהה איך אבינו הנעלה
ברח, והאם ניצל מרדיפת
נורת'אמברלנד וקליפורד? אִילו
נתפס, היינו כבר שומעים. אילו
נרצח, היינו כבר שומעים, ואם
ברח, היינו כבר שומעים בשורות
שמחות על בריחתו בשעה טובה.
מה שלום אחי? מה הוא כל כך עצוב?
ריצ'רד: אין לי שִמְחה עד שאדע מה עם
אבינו הנועז. ראיתי איך
הוא נע בַּקרב סביב, השקפתי איך
הוא הִתְמקד בקליפורד. הוא נראָה
לי בתוך סְבך הגדוד כמו אריה
בְּעדר בני-בקר, או דוב מוקף
כלבים, אשר נשך כמה מהם
עד שיִלְלו, והשאר שומרים מרחק-
מה ונובחים עליו. כך התנהל
אבינו עם אויביו; ככה ברחו
אויביו מפני אבי המלחמתי.
תראה: איילת שחר שם פותחת
שערי זהב לשמש הזוהרת.
היא כמו אש עלומים, צעיר גנדרן
שמפזז לו מול אהובתו!
אדוורד: סונוורתי או שאני רואה שלוש
שמשות?
ריצ'רד: שלוש שמשות מפוארות,
וכל אחת שמש מושלמת, לא
קטועה משַיִט של העננים
אך מנותקת בתוך אור צלול
חיוור. תראה, תראה! הן מתחברות,
הן מתחבקות, נראות כמו מתנשקות,
כאילו נשבעו לאיזו ברית
עולם. עכשיו הן מנורה אחת,
מָאור אחד, שמש אחת; בזה
שמיים מרמזים איזה אירוע.
אדוורד: מוזר פלאים, עוד לא נשמע כזה.
אני חושב שזה קורא לנו
אל שדה הקרב, אחי, שאנו, בְּנֵי
יורק הגיבור, שבוהקים לחוד
בהישגינו, נאחד אורות,
נזרח בָּארץ כמו זה בָּעולם.
מה שזה לא מבשר, מכאן ואילך
אשתול על שריוני שילוּש חמות.
ריצ'רד: תשתול קרות, חמות ולוהטות. [/ עזוב את החמות, תשתול בנות].
סליחה שאני אומר, אחי, אתה
הרי זורע כל גומה שזזה. [/ טוב בְּלשתול ובעיקר לִזרוע.]
(נכנס שליח, תוקע בשופר)
ומי אתה עם מבט כבד שכבר
מסגיר סיפור נורא על הלשון?
שליח: אוי לי, אחד שהיה צופה כאוּב
כשדוכס יורק נרצח, אביכם, איש
גדול ואדון אהוב שלי.
אדוורד: לא, אַל
תוסיף מלה, שמעתי יותר מדי.
ריצ'רד: ספר, איך מת, אני רוצה כל פרט.
שליח: הוא היה מוקף הרבה אויבים, ועמד
נגדם כמו הקטור תִקוַות טרויה מול
היוונים שרצו לחדור אל טרויה.
אבל גם הרקולס עצמו חייב
להיכנע לָרוב; הרבה מכות,
גם בְּגרזן קטן, גודעות, כורתות
את המוצק בָּאלונים. בְּהרבה
ידיים אביכם הוכרע, אבל
נרצח רק בִּזרועות הזעם של
קליפורד הדורסני והמלכה,
שהכתירה את הדוכס בלעג מר,
צחקה בפרצופו, וכשבכה
בְּצער, המלכה חסרת הלב
נתנה לו כדי לייבש את הדמעות
מטפחת שטבלה בְּדם תמים
של ראטלנד המתוק שנרצח ביד
גסה של קליפורד. ואחרי הרבה
מְנות בוז וקנטוּרים מתועבים
חתכו לו את הראש כדי להציב
אותו בשער יורק; שם הוא נשאר,
מראה עצוב שכמותו עוד לא ראיתי.
אדוורד: דוכס יורק יקירנו, משענתנו,
עכשיו כשהלכת אין לנו מקל,
תמיכה. איי קליפורד, קליפורד משתולל!
רצחְת את פרח אבּירוּת אירופה,
ובבוגדנות הבסת, כי אחד
נגד אחד הוא היה מביס אותך.
עכשיו הארמון של נשמתי הוא כלא.
הלוואי שהיא תפרח ממנו כבר,
שייסגר הגוף בָּאדמה
לנוח! כי אף פעם לא אשמח עוד,
לָנֶצח לא אדע שמחה, לָנֶצח!
ריצ'רד: אני לא יכול לבכות, כי כל לחוּת
בגוף לא תכבה לי את כבשן
הלב. גם הלשון לא יכולה
לפרוק את כובד המטען בלב,
כי הבל פי, איתו אני מדבר,
מבעיר פחם שמדליק את החזה
כולו, שורף אותי בלהבות
שדמעות יְכבּו. בֶּכי יפחית
את עומק היגון. אז הדמעות
לְתינוקות, לי נקמה, מכות!
אבא, אני נושא את שמך ועל
מותך אנקום או שאמות אני
בִּתהילה על הניסיון.
אדוורד: לךָ
השאיר כבוד הדוכס את שמו; לי את
הדוכָּסוּת והכסא.
ריצ'רד: לא, אם
אתה גוזָל הנשר השליט
הזה, הַרְאֵה ממי אתה, הבט
ישר בַּשמש, ובמקום "כסא
ודוכּסוּת" אמור "כס ומלכות";
אם זה לא שלך אז אתה לא שלו.
(מארש. נכנסים ווריק, המרקיז מונטגיו וצבאם)
ווריק: מה, רבותי, מה יש? מה החדשות?
ריצ'רד: לורד ווריק הגדול, אם נספר
את החדשות המייסרות ועל כל
מלה ננעץ פגיון בתוך בשרנו,
הכאב מהמלים יהיה חזק
מן הפצעים. איי לורד נועז, הדוכס
של יורק נרצח!
אדוורד: אח ווריק, ווריק, הוא
שיַקָרְתָ לו כמו גאולת נפשו
נקטל לַמוות בידי לורד קליפורד.
ווריק: לפני עשרה ימים הטבעתי את
החדשות האלה בִּדמעות,
ועכשיו, להוסיף משקל לאסונכם,
באתי לדווח מה קרה בינתיים.
אחרי שניטַש קרב הדמים בוֵּוייקְפִילְד
בו אביכם הוציא את נשמתו,
הובאו אלי בידי שליחים זריזים
בשורות על אובדנכם ועל מותו.
אני, מלונדון, כי השגחתי על
המלך שם, גייסתי את חיילַי,
אספתי ידידים, וחמוש היטב,
חשבתי, התקדמתי לְכיוּון
סֵיינְט אוֹלְבַּנְז כדי לבלום את המלכה,
ולטובתי צירפתי אלי את המלך;
כי מהגששים שלי נודע לי
שהיא באה נחושה בַּכּוונה
למחוץ את החלטת הפרלמנט
האחרונה בנוגע לשבועת
המלך הנרי ועלייתכם לַכֵּס.
בשתי מלים, נפגשנו בְּסֵיינט אולבּנז,
חַיִל מול חיִל, ושני הצדדים
לחמו בשצף. אבל בין אם זה
היה בגלל רכרוכיות המלך,
שתלה מבט של שֶֹה במלכתו
המלחמתית, מה ששיכּך את אש
הזעם של חיילי, ובין אם זה
היה הדיווח על הצלחתה,
או הפחד בַּשוּרות מקשיחותו
של קליפורד שממטיר על כל שבוייו
מוות ודם, לא לי לשפוט: אבל,
בשורה התחתונה, הנְשקים
הלכו ושבו כמו ברק; אלה
של חיילינו, כמו מעוף ינשוף
עצל, או מי שדָש תבואה בנחת,
היכו בעדינות, כאילו הם
חובטים בְּחברים. אני עודדתי
בְּסיסמאות על צדק מטרתנו,
בְּהבטחות פְּרסים, תשלום גבוה,
אבל לשווא; לא היה להם שום לב
ללחום, ולנו לא היתה תקווה
מהם לְניצחון. ובכן ברחנו:
המלך לַמלכה, ג'ורג' אחיכם,
נורפוק ואני באנו דחוף-בהול
אליכם: שמענו שאתם פה על
גבול וויילס, אוספים כוחות לתקוף שנית.
אדוורד: איפה דוכס נורפוק, ווריק אציל?
ומתי שב ג'ורג' לאנגליה מבורגונדיה?
ווריק: נורפוק וחייליו – מרחק ששה מייל;
את ג'ורג' שלחה לאחרונה דוכסית
בורגונדיה, דודתכם הנדיבה,
עם חיילי סיוע שדרושים
לַמלחמה.
ריצ'רד: היו וודאי כוחות
בלתי שקולים אם ווריק האמיץ
ברח. תמיד שמעתי את שבחיו
על מרדפים, ולא את שמו הרע
על נסיגות.
ווריק: וגם עכשיו שום שֵם
רע, ריצ'רד, לא תשמע. כי דע לך,
היד החזקה הזאת יכולה
לקטוף מהראש של הנרי הרפה
ת'נֵזֶר ולתלוש מאגרופו
את השרביט, גם לוּ היה מפורסם
ואמיץ בְּמלחמה כשם שהוא
נודע בִּמְתינוּת, שלום, תפילה.
ריצ'רד: אני יודע טוב, לורד ווריק; אל
תאשים אותי: אני רק מדבר
מאהבה לתהילתך. אבל
בִּזמן מתוח שכזה – מה טוב
שנעשה? נזרוק שריון פלדה
ונעטה גלימות אֵבֶל שחורות
בְּמִלְמוּלֵי תפילות אָוֶוה מַרִיָה?
או שנחקוק את אמונתנו על
קסדות אויבינו בִּזרועות נוקמות?
אם השני, אמרו כן - וקדימה.
ווריק: כן, בשביל זה ווריק חיפש אתכם,
ובשביל זה בא גם אחי מונטגיו.
הקשיבו: המלכה השחצנית
והחצופה עם קליפורד ועם לורד
נורת'אמברלנד היהיר ועוד עופות
בעלֵי אותה כרבולת לשו את
המלך הנמס כמו שעווה.
הוא הסכים בִּשבועה שתירשו אותו,
שבועה שתועדה בָּרשוּמות.
וכעת יצאה הכנופייה כולה
ללונדון, לסכּל את השבועה
או כל מה שעשוי לעמוד נגד
בית לנקסטר. להערכתי צבאם
מונה שלושים-אלף. אם בעזרתי
עם נורפוק והתומכים שתגייס,
רוזן מארץ', בין הידידים מוויילס,
נגיע גם לעשרים-וחמישה-
אלף - קדימה! נעלה על לונדון,
נדהר שוב על סוסינו הנושפים,
נקרא שוב "הסתער!" מול האויב,
אבל שוב לא ניסוג ולא נברח.
ריצ'רד: עכשיו שומעים את ווריק הגדול.
ארור יומו של זה שיתחמק
כשווריק מצווה להיאבק.
אדוורד: אני נשען על כִּתְפך, לורד ווריק.
ואם אתה נופל - שלא נדע -
ייפול גם אדוורד, אלוהים ישמור.
ווריק: לא עוד רוזן מארץ': הדוכס של יורק!
והשלב הבא – כס המלכות
של אנגליה; ואתה תוכרז כמלך
בכל מחוז שנעבור בו. מי
שלא יניף מגבעת בשמחה,
על טעותו ישלם קנס, את ראשו.
המלך אדוורד, ריצ'רד האמיץ
ומונטגיו, לא נישאר לחלום
על תהילה. תרועה, וְלַמשימה.
ריצ'רד: אז, קליפורד, אם לבך פלדה כמו
שהוכַחְתָ שהוא אבן, אני בא
לנקוב אותו, אם לא – קח את שלי.
אדוורד: הכו, תופים! ואלוהים איתנו!
(נכנס שליח)
ווריק: איך, מה החדשות?
שליח: דוכס נורפוק מוסר שהמלכה
בדרך עם כוח עצום, והוא
זקוק לכם להתייעצות דחופה.
ווריק: הכל צפוי. קדימה, לוחמים.
יוצאים.
| < אחורה | הנרי 6 חלק ג' -
מערכה 2, תמונה 1 |
קדימה > |