שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

תרועה. נכנס המלך הנרי לבד.

המלך הנרי: הקרב פה הוא כמו המלחמה בבוקר     

          בין עננים גוֹועים לאור גדֵל,

          כשהרועה, נושף על ציפורניו,   [/ כשהרועה, נושף חום על ידיו,]

          עוד לא בטוח אם כאן יום או לילה.

          זה מתנודד רגע לכאן, כמו ים    

          כביר שבַּגאוּת נלחם בָּרוח,

          רגע לשם, כמו אותו הים כשהוא

          אנוס לסגת מול זעם הרוח.

          פעם הגלים שולטים, ואז הרוח.

          צד זה גובר, וצד זה מתגבר,

          שניהם מושכים לְניצחון, חזה

          אל מול חזה, לא מנצחים ולא

          מנוצחים. איזון שווה כזה

          יש במִלחֶמת האימים הזאת.

         על תל החול הזה אשב לי רגע.

          למי הניצחון – האל יקבע.

          כי מלכתי וקליפורד – הם סילקו

          אותי משדה-הקרב, ונשבעו

          שהם עושים חַיִל כשאני אינני.

          הלוואי הייתי מת, אם זה רְצון

          האל. כי מה יש בעולם הזה

          חוץ מיגון וצער. אלוהים,

          נדמה לי שהחיים היו טובים

          אילו הייתי סתם רועה פשוט.

          לשבת על גבעה, כמו עכשיו,

          לִצְּפּות בִּשעון השמש, קַו לְקַו,   [/ צֵל בְּצֵל,]   

          לראות את הדקות, איך הן רצות:

          כמה יוצרות שעה אחת שלמה,

          כמה שעות ישלימו את היום,

          כמה ימים סוגרים את השנה,

          כמה שנים אדם יכול לחיות.  

          כשכל זה יחושב, אז נחלק:

          כך וכך שעות עלי לדאוג לעדר,

          כך וכך שעות צריך לנוח,

          כך וכך שעות לְהרהורים,

          כך וכך שעות לְשעשוע,

          כך וכך ימים שהכבשים יונקות,

          כך וכך שבועות עד שהטיפשוֹת ימליטו,

          כך וכך שנים עד שאגזוז ת'צמר.

          דקות, שעות, ימים, שבועות, שנים,

          שעוברים כך בַּתכלית לִשמה נוצרו,           

          יביאו שְֹער שֵֹיבה אל שַלוות קבר. [/ יביאו בְּשלווה שֵֹיבה אל קבר.]

          אֵלוּ חיים! כמה מתוק, מקסים!

          צל שיח עוזרד לא מתוק יותר

          לָרועה אשר צופֶה לו בַּכּבשים

          המטוּפשות מאפיריון רקוּם

          פאר לִמְלכים שפוחדים

          מבוגדנות נתיניהם? ודאי

          שכן, מתוק פי אלף. ולסיכום,

          גוּשֵי חלב ביתי של הרועה,         

          משקה דליל שלו בבקבוק עור,

          שנת הישרים בצל עץ רענן -

          כל אלה, שמהם הוא נהנה

          בְּביטחון, טובים לאין ערוך

          ממנעמי נסיך: המטעמים

          הנוצצים בתוך גביעי זהב,

          גופו אשר שרוע בְּמיטה

          מצועצעת, כשכל משרתיו

          הם דאגה, בגידה וחשדנות.

     (תרועה. נכנס בן שהרג את אביו, מדלת אחת, ואב שהרג את בנו מן הדלת השניה [נושאים את גופות המתים].)

בן:      רוח רעה נושבת בלי שום רווח.

          לָאיש הזה שהרגתי אחד-על-

          אחד בַּקרב אולי יש איזה צרור             

          של מטבעות, ואני שבמקרה

          אקח אותם עכשיו עלול למסור

          עוד עד הערב את חיי וגם

          אותם לאחֵר, כמו המת פה לי.

          מי זה? אאא אלוהים, אלה הפָּנים של

          אבי, שבַּהתנגשות הזאת אני

          הרגתי בשוגג. זמנים כבדים,

          שמולידים כאלה אירועים!           

          בלונדון גייסו אותי לִצבא

          המלך בכפייה. אבי, איש ווריק,

          גויס לִצְבא יורק בידי אדונו.

          ואני, שמיָדָיו קיבלתי את

          חיי, קיפחתי את חייו במו

          יָדַי. אח, סלח לי, אלוהים, כי לא

         ידעתי מה אני עושה. וסלח,

          אבי, כי לא ידעתי מי אתה.

          דמעות שלי תמחינה את הדם, 

          ואף מלה עד סוף השיטפון.

המלך הנרי: תמונה קורעת לב! זמנים של דם!

          כְּשֶאֲרָיות רָבִים על מאורה,

          שיות תמימים נושאים בְּעול הריב.

          בְּכה, איש אומלל, אתמוך בך דמעה

         תחת דמעה. לבבותינו גם

          עינינו, כמו המלחמה בתוך

          הארץ, יתעוורו מרוב דמעות

          ויישברו מרוב יגון.

אב:     אתה שהתנגדת לי בְּתוקף,

          תן לי את הזהב שלך - אם יש.

          קניתי אותו בִּמחיר מאה מכות.

          תן לי לראות: אלה פני האויב?

          הה, לא, לא, לא, לא, זה בני יחידי!

          הו ילד, אם נותרו בך חיים,

          הרם מבט! רְאה, תראה איזה

          מבול נושאת סופת הרוח של

          לבי על הפצעים שלך, והורג

          לי את העין והלב! רחם,

          אל אלוהים, על דור אומלל כזה!

          אֵילו שחיטות, קטל ותועבות

          חתרניות, פושעות, מפלצתיות

          מוליד ריב הדמים הזה יומיום!

          ילד, אבא נתן לך חיים

          מוקדם מדי, והוא לקח לך         [/ לראשונה, והוא לקח לך

           אותם מהר מדי!                       / אותם לאחרונה!]        

המלך הנרי: אסון על גב אסון! צער על צער!

          אם רק מותי ישים סוף לַשוֹאות.

          רחמו, תרחמו, שמיים! על

          פניו השושנה הלבנה

          והאדומה, צִבְעֵי גורל של שני

          בתינו היריבים: אחת דומה

          לדם האַרְגָמָן שלו, שניה

          נדמית לי כמו הלחי החיוורת.

          תיבול אחת והשנייה תפרח לה!

          כשאתן רָבוֹת - אלפי חיים יִבְּלו.

בן:      איך תתנפל עלי אמי על מות

          אבי ולא תמצא סליחה לָעַד.  

אב:     איך שתשפוך אשתי, על טֶבח בני,

         דמעות ולא תמצא סליחה לָעַד.

המלך הנרי: איך המדינה, על הפורענויות,   

          תבוז למלך בלי סליחה לָעַד!

בן:      היה בן שהתייסר כך ממות אב?

אב:     היה אב שקונן ככה על בנו?

המלך הנרי: היה מלך שכך ריחם על עם?

          גדול הוא צערכם, שלי כפול.

בן:      אשא אותך, עד מְלוא מְלאי הדמעות. 

          (יוצא עם הגופה)

אב:     זרועות שלי יהיו לך תכריך,

          לבי, ילד מתוק, יהיה בור קבר,

          כי מלבי דמותך לא תסתלק,

          חזִי הנאנח יהיה פעמון

          האשכבה שלך, ואדוּק יהיה

          אביך באבלו על אובדנך,

          כי אין לו עוד, כמו מלך טרויה על  

          בניו כולם. אשא אותך מכאן,

          ואם תרצו – המשיכו להתנצח.

          לא סירבתי להרוג, ואני רוצח.

           (יוצא עם הגופה).

המלך הנרי: שבורֵי לב ומוכים בלי נחמה,

          יושב פה מלך אומלל פי כמה.

           (תרועות. תקיפות ותקיפות נגד. נכנס הנסיך אדוורד)

הנסיך אדוורד: בְּרח, אבא, בְּרח, ברחו כל חבריך,

          וְ-ווריק משתולל כמו שור זועם!

          קדימה, כי רודף אחרינו מוות!        

          (נכנסת המלכה מרגרט)

מרגרט:  קח סוס, ודהר מהר אל העיר בֶּרְוּויק.

          אדוורד וריצ'רד, כמו זוג כַּלְבֵי צַיִד 

          בעקבות ארנבת שמבוהלת נסה,

          בעיניהם אש זעם מתנוצצת

          ובַידיים חרב קטלנית,

          נושפים כבר בעורפנו. אז לדרך!

          (נכנס אֶקְזֶסר)

אקזטר: לזוז, כי הנקמה באה איתם.

          לא, אל תתמהמה לדיון.

          צא כבר - או בוא אחר כך. אני זז.

המלך הנרי: לא, קח אותי, אקסטר טוב, יקר.

          לא שאני פוחד להישאר,

          אבל אשמח ללכת לַמקום

          שהמלכה מורה עליו. קדימה!

          יוצאים.