| < אחורה |  הנרי 6 חלק ג' -
מערכה 5, תמונה 5 |
קדימה > |
תרועה. נכנסים המלך אדוורד, ריצ'רד מגלוסטר, ג'ורג' מקלארנס וחיילים; המלכה מרגרט, אוקספורד וסומרסט כשבויים.
המלך אדוורד: עכשיו סוף לִקטטות פרועות. סלקו
את אוקספורד לַטירה של הַמְס מיד.
לסומרסט כִּרתו ת'ראש אכוּל
הפשע. קחו אותם כבר. אני לא
רוצה לשמוע אותם מדברים.
אוקספורד: אני לא אטריד אותך באף מלה.
(יוצא תחת משמר)
סומרסט: וגם אני נכנע לגורלי.
(יוצא תחת משמר)
מרגרט: כך אנו נפרדים בָּעולם המר
הזה בְּעצב עד שניפגש
שמחים בִּירושלים השמיימית.
המלך אדוורד: הוכרז שהמוצֵא את נֵד יזכה
בפרס כספי, והילד בחייו?
גלוסטר: הוכרז, והנה הוא העלם נד.
(נכנסים חיילים עם הנסיך אדוורד)
המלך אדוורד: הביאו את הבחור. נשמע אותו.
(הנסיך נאבק בשוביו)
מה, קוץ כל כך צעיר מתחיל לדקור?
איך תכפר על נשיאת כְּלֵי נשק,
על הסתה של נתינַי, ועל
כל הַטִרדה אשר גרמת לי?
הנסיך אדוורד: דבֵּר כמו נתין, יורק שאפתן.
דמיין שאני עכשיו פיו של אבי.
פנה את כיסאך והיכן שאני
עומד כְּרע ברך בשעה שאני
מציב מולך, בוגד, אותן מלים
שרצית כי אשיב להן.
מרגרט: איי, לוּ
היתה לאביך נחישות כזאת!
ריצ'רד: כי אז היית לובשת תחתונית
ולא גונבת לו ת'מכנסיים.
הנסיך אדוורד: שאֵזוֹפּוּס יחבר לו משלים
בליל חורף. לַחידות הכַּלבּיוֹת
שלו פה אין מקום.
ריצ'רד: כלבלב, על זה
אני עוד אעניש אותך.
מרגרט: באמת
נולדת בתור עונש לעולם.
ריצ'רד: באלוהים, סלקו את הקללה
פה הכבולה.
הנסיך אדוורד: קודם סלקו ת'גב-
עקום המקלל.
המלך אדוורד: שתוק, ילד רע,
או שאשתק לך את הלשון.
ג'ורג': ילדון פרחח, אתה חצוף מדי.
הנסיך אדוורד: אני יודע את חובתי; לכם
אין חוש חובה. אדוורד חשקן, ואתה,
ג'ורג' הנשבע לשקר, ואתה,
עקום צורה, אני אומר לכם,
אני גדול מכם, בוגדים, ואתם
גוזלים את זכות אבי ואת שלי.
המלך אדוורד: קבל, כָּפיל של המשתלחת שם.
(דוקר אותו)
ריצ'רד: 'תה מתפתל? קבל, לגמור ת'סבל.
(דוקר אותו)
ג'ורג': וזה כי הוצאת לי שם של שקרן.
(דוקר אותו)
מרגרט: תהרגו גם אותי!
ריצ'רד: בבקשה.
(עומד להרוג אותה)
המלך אדוורד: עצור, ריצ'רד. יותר מדי עשינו.
ריצ'רד: למה שתחיה למלא ת'עולם מלים?
המלך אדוורד: מה, מתעלפת? תאוששו אותה.
ריצ'רד (מושך את ג'ורג' הצידה): ג'ורג', תתנצל בפני אחי המלך.
אני ללונדון בעניין חשוב.
תשמע כבר חדשות עד שתבוא
לשם.
ג'ורג': מה?
ריצ'רד: מצודה.
ג'ורג': מה?
ריצ'רד: המצודה.
(יוצא)
מרגרט: אאא נד מתוק, דבר אל אמא, בן!
מה, לא יכול לדבר? בוגדים! רוצחים!
הם, שדקרו את יוליוס קיסר, לא
שפכו שום דם ולא פשעו והם
לא אשמים בכלום בהשוואה
לַמעשה המתועב הזה.
הוא היה גבר; זה, לעומת זאת, ילד;
גברים לא מכלים את זעמם
בילדים. יש שֵם גרוע מרוצח,
שאוכל לומר? לא, יתרסק הלב
שלי אם אדבר – ואדבר
בכדי שיתרסק. הה קצבים
מנוולים, פראים טורפים, איזה
שָתיל מתוק קיצצתם בטרם עת!
לכם הקצבים אין ילדים!
אילו היו, המחשבה עליהם
היתה מעוררת חרטה; אבל
אם יהיה לכם אי פעם ילד,
תדאגו שייגדע בעלומיו
כמו שקטלתם פה נסיך מתוק,
רוצחים.
המלך אדוורד: סַלקו אותה מכאן בכוח.
מרגרט: לא, אל תקחו אותי; חַסלו אותי
פה בַּמקום, פה תנעצו לי חרב.
מה, אתה לא? אז בוא, ג'ורג', בוא אתה.
ג'ורג': נשבע, לא אעשה לך כל כך קל.
מרגרט: עשה, ג'ורג' טוב, ג'ורג' המתוק, עשה זאת.
ג'ורג': מה, לא שמעת אותי נשבע שלא?
מרגרט: אבל אתה רגיל להפר שבועות.
זה היה פעם חֵטא, אבל עכשיו זה חסד.
מה, לא מוכן? איפה הוא הקצב
של השטן, הריצ'רד? ריצ'רד ביש
הגוף? אה, ריצ'רד, איפה אתה שאתה
לא כאן? רצח הוא אצלך מִצווה.
למגישי בקשות דם אתה
אף פעם לא מסרב.
המלך אדוורד: שתסתלק,
אמרתי! קחו אותה וזו פקודה.
מרגרט: שתגמור כמו הנסיך, עם יקיריך.
(מוציאים אותה ואת גופת הנסיך)
המלך אדוורד: לאן ריצ'רד הלך?
ג'ורג': ללונדון בדחיפות – ואני מנחש,
לזלול סעודה של דם בַּמצודה.
המלך אדוורד: כשצץ לו משהו בראש, הוא רץ.
נצעד מכאן. נפטור את החילות
בכסף ותודות, והופ ללונדון
לראות שם מה שלום מלכתנו. יש
לה כבר, אני מקווה, בן בשבילי.
יוצאים.
| < אחורה | הנרי 6 חלק ג' -
מערכה 5, תמונה 5 |
קדימה > |