שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי 6 חלק ג' - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >

תרועה. נכנסים לואי מלך צרפת, אחותו בּונָה, האדמירל שלו ששמו בּוּרְבּוֹן, הנסיך אדוורד, המלכה מרגרט, והרוזן מאוקספורד. לואי מתיישב וקם שוב.

המלך לואי: מלכה יפה של אנגליה, מרגרט

          הנכבדה, שבי-נא איתנו. לא

          הולם את מוצאך ומעמדך

          שתעמדי כאשר לואי יושב.

מרגרט:  לא-לא, מלך צרפת גדול. כעת

          על מרגרט להשפיל מפרש, ללמוד

          קצת לשרת כשמלכים גוזרים.  

           אני מודה, הייתי המלכה

          של אנגליה הגדולה בימֵי עָבַר

          זהוֹב, אבל עכשיו הפורענות

          רמסה לי את התואר ובְחרפּה

          הורידה אותי ארצה, שם אני

          צריכה, כמו מזלי, לתפּוס מושב,

          ולהסתגל למצבי הדל.

המלך לואי: לא, מהיכן, מלכה יפה, ייאוש   

         עמוק כזה נובע?

מרגרט:                                        מסיבּה

          שממלאת את שתי עינַי דמעות,

          ומשתיקה את הלשון, כשהלב

          טובע בִּדאגות.

המלך לואי:                    בכל מקרה,

          את תהיי כמו שאת, ושבי

         לידנו.

       (מושיב אותה לידו)           

                        אל תרכיני את צווארך

          לָעול של המזל, תני לנפשך

          האמיצה לדהור בניצחון

          מעל כל פורענות. דברי פשוט,

           מלכה, אמרי ממה לבך אומלל.

          מלך צרפת יקֵל, אם רק יוכל.

מרגרט:  הנדיבות של המלים האלה היא

          תרופה לִכְאב הנפש, ואישור

          לַצער האילם להתבטא.

          אז דע לך, לואי נכבד, שהנרי,

          בְּעָלֶיהָ היחידי של אהבתי,

          הפך ממלך למגורש, אנוס

          לחיות בסקוטלנד מנודה, בזמן

          שאדוורד דוכס יורק השאפתן

          גוזל גם תואר וגם כס מיְדֵי

          המלך החוקי של אנגליה.

          לכן אני, מרגרט האומללה,

         עם בני זה, אדוורד, נד, יורשו של הנרי,   

          באנו להתחנן שתעזור  

          כַּצדק. אם תכזיב אותנו, אין

         לנו תקווה עוד. סקוטלנד מוכנה

          לעזור, רק לא מסוגלת לעזור.

          העם והאצולה מוּלכים שולל,

          החיילים פוזרו, האוצר עוּקל,

          ומצבנו, אתה רואה, מושפל.

המלך לואי: הרגיעי את הסופה בסבלנות,

          מלכה מהוללת, בזמן שנחשוב 

          על דרך לנטרל אותה.  

מרגרט:                                      ככל

          שמחכים, אויבנו צובר כוח.    

המלך לואי: חכי ואז תראי, אני אתמוך בך.       

מרגרט:  אבל הצער אין לו סבלנות -

          (נכנס ווריק)

           והנה בא אבי הפורענות.

המלך לואי: מי בא אל המלכוּת בְּעוז כזה?

מרגרט:   רוזננו ווריק, אח בְּדם של אדוורד.

המלך לואי: ברוך הבא, לורד ווריק! מה מביא

          אותך לצרפת?

          (הוא יורד [מבימת הכס]. היא קמה)

מרגרט:  פה מתחילה לקום סופה שניה,

          כי הוא מזיז רוחות, גאות ושפל.

ווריק:  מאדוורד הנכבד, מלך של אנגליה,

          אדון שליט שלי, ידיד שלך,

          אני מגיע באהבת אמת,

          ראשית כדי לברך את מלכותך,

          ואז כדי לבקש ברית ידידות,

          ולבסוף לחתום את הידידות

         בְּקשר של כלולות, אם תיעתר

          לתת את ליידי בּוֹנָה, אחותך

          הטהורה, בתור כלה לַמלך.

מרגרט: אם זה קורה, להנרי אין תקווה.  

ווריק (מדבר אל בונה): וגברת יקרה, בשם מלכנו,

          צוּוֵיתי ברשותך ובטובך

          לנשוק לְכף ידך, ובִלשוני

          למסור את הרגשות בלב מלכִּי,

          שם השמועה הציבה לאחרונה

          את תהילת יופייך ותומתך.

מרגרט: כְּבוד לואי, ליידי בונה, תשמעו

          אותי לפני שתענו לווריק.

          בקשתו לא באה מאהבה  

          תמה וישרה של אדוורד אלא

          מתוך מִרְמָה שנולדה מהֶכְרֵחַ.

          כי איך ישלוט גזלן בְּביטחון

          בַּבּית בלי שישיג בריתות גדולות

          בַּחוץ? כְּהוכחה שהוא גזלן

          מספיק שהנרי חי עוד; אבל גם

          לוּ מת, עומד פה אדוורד, הנסיך,

          נד, בן המלך הנרי. אז שים לב

          טוב, לואי, שבנישואים והברית

          האלה לא תשקע בְּסכנה

          ובְחרפּה. כי גם אם גזלנים

          שולטים זמן מה בתוקף, בַּמְרוֹמים

         יש צדק והזמן כותש עוולות.

ווריק:  מרגרט גסה.

הנסיך אדוורד:              ולמה לא "מלכה"?

ווריק:  בגלל שהגזלן הוא אביך הנרי,

          ואתה נסיך כמו שהיא מלכה.

אוקספורד: אז ווריק מבטל את ג'ון מגוֹנְט,

          שהכניע את רוב ספרד, ואחריו

          הנרי הרביעי שחוכמתו

          היתה מַרְאָה לַחֲכָמים; ואחרי

          הוד חוכמתו הנרי החמישי,

          שבתנופה כבש את כל צרפת.

          לאלה הנרי הוא יורש ישיר.

ווריק:  אוקספורד, איך זה יצא שבַּנאום

          המהוקצע הזה רק לא סיפרת

          איך הנרי הששי הפסיד כל מה

          שהנרי החמישי השיג? נדמה

          לי שאצילי צרפת היו מחייכים

          מזה. ולגבי השאר: אתה

          מציג עץ יוחסין רק בן ששים

          ושתיים, זמן שולי כדי לבסס

          עליו תביעה לְממלכה.

אוקספורד:                              לא, ווריק,

          אתה יכול לדבר כך נגד מלך

          אשר נשמעתָ לו שלושים ושש

          שנה ולא לחשוף את הבגידה

          בְּהסמקה?

ווריק:                    ואוקספורד, שתמיד

          נלחם על צדק, מגונן עכשיו

          על שקר עם שושלת? תתבייש,

          עזוב את הנרי, קְרא לאדוורד מלך.

אוקספורד: לקרוא מלך לזה שבִּגְזר-דינו 

          המעוּות לורד אובְּרי וִויר, אחי,

הוצא להורג? יותר מזה - אבי,

          ממש בסתיו חייו, כשהוליך אותו

          הטבע עד סף מוות? לא, לא, ווריק,

          כל עוד בַּזרוע פה תומכים חיים,

          תתמוך הזרוע בבית לנקסטר.

ווריק:  ואני רק בבית יורק.

המלך לואי: מרגרט-מלכה, פְּרינס אדוורד ואוקספורד,

          בבקשה עמדו רגע בצד

          ותנו לי עוד לדון טיפה עם ווריק.

          (הם מתרחקים)

מרגרט:   אמֵן שווריק לא יכשף אותו.

המלך לואי: אמור לי, ווריק, במלוא המצפּון,

          אדוורד הוא מלכך האמיתי?

          לא מתחשק לי להתקשר עם מי

          שלא נבחר כחוק.

ווריק:                            אני אפקיד

          על זה את שמי הטוב ואת כבודי.

המלך לואי: אבל הוא מקובל בעיני העם?

ווריק:  כמו שהנרי שם נרדף לביש מזל.

המלך לואי: אז הלאה, בלי העמדות פנים:

          אמור לי באמת מהי דרגת

          אהבתו לאחותנו בונה.

ווריק:  כזו שיאָה, נדמה, לשליט כמותו.

          שמעתי אותו לא אחת אומר,

          נשבע, שאהבתו צֶמח נצחי,

          עם שורש שנעוץ באדמת הטוּב,

          פרי ועלים שניזונים מִיְפִי

          השמש, בלי זדון, רק אכזבה

          אם הליידי לא תשיב לו אהבה.

המלך לואי: עכשיו, אחות, נשמע את החלטתךְ.

ליידי בונה: ה"כן" או "לא" שלך הם גם שלי. 

         (לווריק): אבל אני מודה שלא אחת,

          כששמעתי את שבח מלכְּךָ,

          שיקול הדעת התפתה לְחשק.

המלך לואי: אז, ווריק - אחותנו היא של אדוורד.

          כעת יש לסכם מהר תנאים

          לְהתחייבות אדוורד על הון ושטח 

          שיהיו שווים לַנדוניה שלה. -

          בואי, מרגרט, תהיי עדה שבונה

          תהיה אשתו של מלך אנגליה.

הנסיך אדוורד: של אדוורד, לא של מלך אנגליה.

מרגרט: ווריק נוכל, זה היה טכסיס שלך

          למחוק בַּברית הזאת את הפנייה

          שלי. לפני שבאת לואי כאן

          היה חבר של הנרי.

המלך לואי:                           ועדיין,

          שלו וגם של מרגרט. אבל אם  

          זכותכם לַכּתר חלשה – וכך

          נראֶה על פי הצלחתו של אדוורד –

          רק הגיוני שאשתחרר מכל

          מתן עזרה שהבטחתי רק עכשיו.

          אבל תקבלי ממני נדיבות

          ככל שמגיע לך וביכולתי.

ווריק:  הנרי בסקוטלנד חי עכשיו בנחת,

          ולא יפסיד שם כלום כי אין לו כלום.

          בקשר לך, האֶקְס-מלכה שלנו,

          אַת יש לך אבא שיכול לתמוך בך,

          אותו תטרידי ולא את צרפת.

מרגרט:  שתוק, ווריק, איש חצוף, חסר בושה,

          שחצן, מניף מלכים מעיף מלכים.

          אני לא הולכת עד שבדיבור

          וּבְכי - שניהם אמיתיים - אַראה      

          לַמלך לואי ת'נכלוליות שלך

          ואהבת השקר של אדונך,

          (תרועת שליח בחוץ)

          כי אתם שניכם עופות מאותו הסוג.

  המלך לואי: שליח או אלַי או אליך, ווריק.

          (נכנס השליח)

שליח (מדבר אל ווריק): כבוד שגרירנו, המכתב הזה

          אליך מאחיך, מונטגיו.

          (ללואי): זה ממלכֵּנו לרוממותך.

          (למרגרט): זה, גברת, לך, ממי אני לא יודע.

          (כולם קוראים את מכתביהם)

אוקספורד: מוצא חן בעיני שמהחדשות

          גבירתנו מחייכת, ווריק לא.

הנסיך אדוורד: תראו, לואי רוקע, מתעצבן.

          אני מקווה שהכל בסדר.

המלך לואי: מה החדשות שלך, ווריק? שלךְ,

          מלכה?

מרגרט:                      שלי כאלה שמציפות

          לי את הלב שמחה בלתי צפויה.

ווריק:  שלי מלאות בצער וברוגז.

המלך לואי: מה, מלכְּךָ התחתן עם הליידי גריי?

          ועכשיו, כדי להחליק את הזיוף

          שלך וגם שלו שולח לי

          נייר עם שכנועים לְהבלגה?

          זו הברית שהוא מחפש לו עם צרפת?

          כן, ככה הוא מעז לבוז לנו?

מרגרט:  אמרתי לך קודם. זה מוכיח

          את אהבת אדוורד ויושר ווריק.

ווריק:  כבוד לואי, אני נשבע בפני שמיים

          ובתקוותי לָאושר הנצחי,

          אני נקי מן העוולה של אדוורד –

          לא עוד מלכּי כי הוא מבזה אותי

          ובעיקר את עצמו אִילו ראה זאת.

          אני שכחתי שבאשמת בית יורק

          אבי מצא את מותו בטרם עת?

          מחקתי את חילול אחייניתי?

          אני הקפתי את ראשו בַּכּתר?

          אני שללתי את זכותו של הנרי?

          ולסיום גומלים לי בחרפּה?

          חרפה עליו! כבוד מגיע לי!            

          וכדי לשקם כבוד שאיבדתי

          בשמו, הריני מתכחש אליו

          פה וחוזר אל הנרי - מלכתי

          האצילה, נשכח טינות קודמות,

          מכאן אני משרתך הנאמן.

          אנקום על העוולה לליידי בונה

          ואשתול את הנרי שוב על כס מלכות.

מרגרט: ווריק, הפכת במלים האלה

          את שנאתי לאהבה, אני

          שוכחת וסולחת, מאושרת

          שהפכת לִיְדיד המלך הנרי.

ווריק:  ידיד כזה, בלי שום זיוף, שאם

          יואיל המלך לואי לספּק

          לנו כמה פלוגות של חיילים

          משובחים, אני לוקח על

          עצמי לנחות איתם בַּחוף שלנו

          ולהעיף את הגזלן מהכס

          שלו בְּמלחמה. לא הכּלה

          החדשה שלו תציל אותו,

          וג'ורג' אחיו, כתוב פה, כבר עומד

          לנטוש אותו על כך שהשתדך

         יותר בשל זימה מאשר כבוד

          או ביטחון וכוח למדינה.

בונה:   איך, אח יקר, תנקום הליידי בונה

          אם לא תסייע לַמלכה הזאת

          המיוסרת? 

מרגרט:                       איך, שליט כביר,

          יחיה עוד הנרי המסכן אם לא

          תציל אותו מציפורני ייאוש?

בונה:   המטרה שלי ושל המלכה

          האנגלית הזאת – אחת היא.

ווריק:                                         גם

          שלי, הליידי בונה, כמו שלך.

המלך לואי: שלי איתה, איתךָ ועם מרגרט.

          לכן בסופו של דבר אני מחליט

          שתקבלו סיוע.

מרגרט:  תן לי להודות הרגע על הכל.

המלך לואי: אז, שְליח אנגליה, תחזור מהר

          ומסוֹר לאדוורד המזויף שלך,

          המלך לכאורה, שלואי איש

          צרפת שולח רקדנים לחגוג

          איתו ועם הכלה-טריה שלו.

          ראית פה הכל, תפחיד בזה

          את מלכך.

בונה:                        תמסור לו, בתקווה

          שיתאלמן מהר, אני עונדת

          זר אהובה זנוחה למענו.        

מרגרט: מְסור שנפטרתי מבגדי האבל

          ואני מוכנה ללבוש שריון.

ווריק:  תמסור שהוא עשה לי חטא נורא

          ואפיל אותו מכס במהרה.

          קח גמול – וצא לדרך.

          (השליח יוצא)

המלך לואי:                        אבל, ווריק,

          אוקספורד, אתה וחמשת-אלפים

          תפליגו ותכריזו מלחמה

          על אדוורד השקרן, ואם הכל

           יילך טוב המלכה האצילה

          והנסיך יגיעו עם תגבורת.

          רק תענה לי על חשש אחד

          לפני שאתה יוצא: איזה ערבון

           יש לנו על הנאמנות שלך?

ווריק:  הנה ערבות לנאמנות תמידית:

          אם המלכה והנסיך יסכימו,

          אתן לו את בתי הבכורה

          שמחת חיי בנישואים קדושים.

מרגרט:  כן, אני מסכימה, ואני מודה

          לך על ההצעה. – נֵד בן שלי,

          היא הגונה והיא יפה, לכן

          אל תשתהה: תן לווריק יד, ועם

          היד שבועה לא הפיכה שרק

          בתו של ווריק תהיה שלך.

הנסיך אדוורד: כן, אקבל אותה, היא ראויה,

          וכאישור לַנדר, הנה יד.

          (הוא נותן יד לווריק)

המלך לואי: מה מתעכבים עכשיו? יש לגייס

          את החיילים האלה. - אדמירל

          בּוּרְבּוֹן, אתה תוביל אותם בַּצי

          המלכותי שלנו. – איך אני

          כבר משתוקק את אדוורד להפיל,

          הוא שכּלה צרפתיה השפיל. 

          (יוצאים כולם חוץ מווריק)

ווריק:  הגעתי הנה כשגריר של אדוורד,

          ואני יוצא אויב מושבע שלו.

          הטיל עלי שאלה של נישואים

          וכתשובה יקבל מלחמת דם.

          לא היה לו על מי לצחוק חוץ מעלי?

          אז ת'בדיחה אני אהפוך לעצב.

          הייתי בְּכיר מְרוממיו לַכּתר

          ואהיה בכיר מפיליו לַשפל.

          לא שלכאב הנרי אני דואג,     

          אבל אנקום באדוורד הלועג.  

          יוצא.


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי 6 חלק ג' - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >