שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

תרועה. נכנס דוכס יורק.

יורק:   צבא המלכה שולט בשדה הקרב.

          דודַי שניהם נפלו בהצלתי,

          כל אנשַי מפנים גב לַאויב

          המשולהב, בורחים כמו אוניות

          מרוּח או כבשים מזאבים

          מְזֵי רעב. בּנַי, רק אלוהים

          יודע מה איתם. אני יודע  

          רק שהם פעלו כמו גברים

          שנועדו לתהילה בְּחיים

          או מוות. כן, שלוש פעמים ריצ'רד

          חתך אלי נתיב, שלוש פעמים

          צעק "בְּאומץ, אבא, תֵן שָם קרב!"

          גם אדוורד בא והצטרף אלי

          בְּחרב אדומה, צבועה בַּדם

          של התוקפים שלו עד הנָדָן.

          וכשהקשוח שבלוחמים

          נסוג, ריצ'רד צעק "תְקוף, אל תפקיר

          אף שעל!" ואחיו צעק "כתר

          או קבר תהילה, שרביט או בור!"

          ואז תקפנו שוב. אבל אחח, אז

          קרסנו שוב – כמו ברבור ששוחה

          לשווא נגד הזרם ומכלה

          את כל כוחו לגבור על הגלים.

          (תרועה קצרה מבחוץ)

          או, הנה! הרודפים הקטלנים.

          ואני חלוש ולא יכול לחמוק

          מזעמם. לוּ היה לי כוח לא

          הייתי נס מזעמם. החול

          בִּשעון חיי אוזל. פה אני חייב

          להישאר ופה יהיה סופי.

           (נכנסים המלכה מרגרט, קליפורד, נורת'אמברלנד, הנסיך הצעיר אדוורד וחיילים.)

          בואו, קליפורד צמא-דם, נורת'אמברלנד

          גס-לב, לַמדורה הלא-נִכְבֵּית

          של זעמכם תנו ואוסיף עוד אש. 

          אני המטרה, ממתין לַחֵץ.

נורת'אמברלנד: מסור את עצמך לרחמינו, יורק

          יהיר.

קליפורד:             כן, רחמים כמו שזרועו

          שילמה לאבי בסיטונות. עכשיו 

          התגלגלה השמש ממרומיה   

          ולאור היום נופל עליה עֶרב.

יורק:   האפר שלי, כמו של עוף החול,

          יקים ציפור שתנקום בכם כולכם;

          ובַתקווה הזאת אני נושא

          עינַי אל השמיים ויורֵק

          על כל עינוי שתבראו לי. מה,

          'תם לא באים? גדודים – ורועדים?

קליפורד:  ככה נלחם פחדן כשאין לו לאן

          לברוח; ככה מנקרות יונים

          ציפורן בז חדה; כך גנבים

          שנואשו מכל תקווה לִחְיות

          נושפים קללות מול השוטרים.

יורק:                                        איי קליפורד,

          בוא שוב תחשוב קצת, וכשתחשוב תזכור

          מה שהייתי; ואם תוכל להביט

          בלי להסמיק על הפנים האלה,

          תנשוך את לשונך שמשמיצה

          בתור פחדן את מי שמפניו

          נסְתָ והתמוססת בשעתו

           כשהזעיף מבט.

קליפורד:                               לא אתקוטט אתך

          מִלה תחת מלה - אחטיף לך

          מהלומות, ארבע על כל אחת.

מרגרט:  די, קליפורד, גֶבר. מאֶלף סיבות

          אני רוצָה למשוך את החיים

          של הבוגד עוד קצת.  – מזעם הוא

          חֵרֵש.  – דבר אתה, נורת'אמברלנד.

נורת'אמברלנד: עצור, קליפורד; אל תכבד אותו

          גם בִּדקירת ציפורן, אפילו כדי

          לפצוע את לבו. מה הגבוּרה

          מול כלב שחושף שיניו לדחוף

          לו יד ללוע כשאפשר לבעוט 

          בו שיָעוף? זה פרס הניצחון,

          מותר לעשות הכל, ועשרה

          נגד אחד זו לא פחיתות כבוד.

          (הם נלחמים ותופסים את יורק שנאבק)

קליפורד:  כן, כן, כך מסתבך החרטוּמן

          בתוך מלכודת.

נורת'אמברלנד:                ככה נאבק

          שפן בָּרֶשת.

יורק:                      ככה גנבים

          רוקדים סביב השלל; כך נכנעים

          אנשי אמת לִגדוד של שודדים.

נורת'אמברלנד: מה לעשות בו בחסדךְ עכשיו?

מרגרט:  נורת'אמברלנד וקליפורד, אלופים,

          העמידו אותו על התלולית הזאת פה,

          את זה שהושיט זרועות להשיג הרים

          אבל תפס בַּיד רק צל. מה, זה

          אתה שרצה להיות מלך של אנגליה?

          אתה שהתפרע בפרלמנט

          שלנו, עם דרשות על המוצָא

          הרם שלך? איפה רביעיית

          בניך כדי לתמוך בך עכשיו,

          ג'ורג' הזנאי ואדוורד המופקר?

          ואיפה הילד-פלא הגיבן

          גיבור החייל ריצ'י הקטן

          שלך, שבקולו הרטנוני

          דירבן את אבא לִמרידות? ובין

          כולם איפה המותק שלך ראטלנד?

          הבט פה, יורק: הספּגתי את המטפחת

          בַּדם שקליפורד הגיבור הקיז

          בְּחוד חרבו מחֵיק הילד. אם

          עיניך יכולות לדמוע על

          מותו, הנה אתן לך אותה

          שתייבש בה את הלחיים.          

          הה, יורק מסכן, לוּלא שנאתי אותך

          אֵימים, הייתי מקוננת על

          מר גורלך. בבקשה ממך,

         יורק, תתאבל כדי שאני אצהל.  [/ אצחק.]  

          מה, הלב הלוהט שלך חרך

          אותך כל כך שאין דמעה אחת

          אשר זולגת על מות ראטלנד? בן-

          אדם, מה אתה מבליג? אתה צריך

          להשתגע, ואני, בכדי

          שתשתגע, פה ללעוג לך.

          תרקע, תצרח, תוּטְרף כדי שאני

          אשיר וארקוד. אתה רוצה תשלום,

         אני רואה, כדי לבדר אותי.

         יורק לא ידבר אם אין לו כתר על

         הראש.  – כתר ליורק! ורבותי,

          השתחוו אליו. תחזיקו לו

          את הידיים כשאציב את זה.

          (שמה כתר נייר על ראשו)

          כן, אדוני, עכשיו רואים פה מלך!

          כן, זה מי שלקח להנרי את

          הכס; וזה מי שהיה יורשו

          המאומץ. אבל איך זה שיורק               

         מוכתר מוקדם כל כך, מפר נדר  

          נשגב? אם אני לא טועה, אינך   

          אמוּר למלוך לפני שמלכּנו הנרי

          ילחץ יד עם המוות. ואתה

         רוצה להקיף ראש בתפארת הנרי,

          לשדוד את רקותיו מנֵזֶר כבר,

          בימי חייו, כנגד שבועתך

          המקודשת? הו, זה חטא שאין

          עליו סליחה. - סַלקו לו את הכתר;

          הכתר והראש, בהזדמנות.

          בזמן שניקח אוויר קצת, שימות.

קליפורד: זה התפקיד שלי בשם אבי.

מרגרט:  לא, תחכו, נשמע את תפילותיו.

יורק:   זאבה צרפתיה, אבל גרועה

          מזאבי צרפת, שלשונה

          ארסית משן של נחשים, כמה

          זה לא יאה לבת מינך לחגוג

          כמו זונת גדודים על אסונות

          שבוייו של הגורל! לולא היו

          פנייך מסכה קפואה, קבועה

          וחצופה ממעשים רעים,

          הייתי מנסה, מלכה גאה,

          לגרום לך להסמיק. מספיק היה

          לומר לך מהיכן באת וממי

          צמחת כדי לבייש אותך, אם לא

          היית חסרת בושה. אביך מחזיק

          תעודה של מלך נאפולי כולל

          סיציליה וירושלים, רק

          שהוא אביון כמו איכר אנגלי.

          המלך הקבצן הזה לימד

          אותך ללעוג? זה לא דרוש

          לך וגם לא יועיל, מלכה גאה,

          אלא כדי להוכיח את האמרה:

          קבצן כשהוא על הסוס - הורג ת'סוס.

          נשים גאות בדרך כלל מיופי,

          האל עֵד שבזה חלקך קטן.

          צדיקותן מעירה התפעלות, 

          אצלך התדהמה היא מן ההיפך.   [/ את מעוררת תדהמה להיפך.]

          הן מזכירות בְּנות אל בְּאיזוּן נפשן,

          וחסרונו עושה ממך מפלצת.

          את מנוגדת לכל טוּב כמו

          שקוטב מנוגד לקוטב, כמו

          רוח דרום אל מול כוכב צפון.

          איי לב נמר עטוף בעור אשה,

          איך יכולת לנקז את דם הילד

          לתת לָאב למחות בו את עיניו,

          ולהציג עדיין פני אשה?

          נשים הן מתונות, רכות, חומלות,

          פתוחות; את חמורה, קשוחה, גסה,

          חסרת חמלה. ביקשתְ שאשתולל?

          הנה קבלי את מבוקשךְ. רציתְ

          שאבכה? עכשיו יהיה כרצונך,

          כי רוח משתולל מקים מבול,

          ואחרי ההשתוללות מתחיל

          הגשם. הדמעות האלה הן

          האשכבה לראטלנד המתוק

          שלי, וכל טיפה צועקת על

         מותו נקם מולךָ, קליפורד נורא,

          וכנגדךְ, צרפתיה סוטָה.

נורת'אמברלנד: הִרגו אותי אבל הייסורים     

          שלו נוגעים ללב כל כך שאני

          בקושי מסוגל לבלום דמעות.

יורק: בַּפָּנים שלו האלה קניבלים 

         לא היו נוגעים, לא מכתימים בדם;

          אבל אַת חייתית יותר, קשוחה

          יותר – כפליים – מנמר פְּראי.

          תראי, מלכה בלי לב, דְמעות של אב

          אומלל. את הבּד הזה טבלת בְּדם

          הילד המתוק שלי, ואני

          שוטף אותו ממנו בִּדמעות.

          שמרי לך את המטפחת וּלכי

          להתרברב בזה; ואם תספרי

          את הסיפור המר נכון, אני

          נשבע שהשומעים ימררו

          בְּבֶכי. כן, גם השונאים שלי

          יאמרו "אוי לנו, זה מעשה כואב!"

          הנה, קחי את הכתר, ואתו

          את הקללה שלי. במצוקתך

          הלוואי תדעי אַת נחמה כמו זו

          שאני קוצר מידך האכזרית

          עכשיו. קליפורד לב-אבן, קח אותי

          מן העולם, נפשי אל המרומים,

          דמי על ראשיכם.

נורת'אמברלנד:                   גם לוּ היה

          שוחט את כל קרובי, אני פשוט

          לא מסוגל שלא לבכות אתו    

          בַצער שלופֵת לו את הנשמה.   

מרגרט:   מה, לורד שלי, הולך כבר לייבב?

          רק זְכור איך הוא פשע בנו כולנו

          והדֶמע המתמוסס שלך יִיבש.

קליפורד:  זה על נדרִי. וזה על מות אבי.

          (דוקר אותו)

מרגרט:   וזה לגמול צדק להוד מלכּנו. 

          (דוקרת אותו)

יורק:   פתח את שער הרחמים, אֵלִי,

          נפשי עולה מן הפצעים אליך.

          (מת)

מרגרט: חתכו ת'ראש והציבו בשער יורק -  [/ קַפְּדוּ ראשו והציבו בשער יורק - ]

          שיורְק האיש ישקיף על יורְק העיר.

          תרועה. יוצאים.