| < אחורה |  הנרי 6 חלק ג' -
מערכה 1, תמונה 1 |
קדימה > |
[כסא מלכותי.] תרועה. נכנסים ריצ'רד פְּלָאנְטָאגֶ'נֶט דוכס יורְק, אדווארד רוזן מארץ', ריצ'רד עקום-הגב [נושא ראש ערוף], רוזן ראטלנד, דוכס נורפוק, המרקיז מונטגיו, רוזן ווֹּריק, עם מתופף וחיילים [שושנים לבנות בכובעיהם]
ווריק: אני תוהה איך ברח לנו המלך.
יורק: בזמן שרדפנו את הפרשים
מהצפון, הוא כמו גנב חמק
והשאיר את כוחותיו; ואז הלורד
נורת'אמברלנד, שאוזנו הלוחמנית
לא יכולה לסבול צליל נסיגה,
עודד את הצבא המדוכדך,
והוא, לורד קְליפורד ולורד סטאפורד יחד
הסתערו אל חזית הגדוד שלנו,
וכשהבקיעו דרך נהרגו
בְּחרבות חיילינו הפשוטים.
אדווארד: הדוכס בּאקינגם, אביו של סטאפורד,
או מת או שנפצע קשות. אני
הנחתתי לו מכה שפִּצְפְּצָה
את מָגֵן-הַפָּנים שלו. שזו
אמת, אבא, תראה: הדם שלו.
מונטגיו: וזה הדם של הרוזן מוִּוילְטְשיר,
שנלחמתי כנגדו כשהתנגשו
המחנות.
ריצ'רד: דבֵּר אתה בשמי,
ספר להם מה שעשיתי.
(משליך את ראש הדוכס מסוֹמֶרְסֶט)
יורק: ריצ'רד מקום ראשון בין כל בָּנַי. –
אז מה, כבודך מת, הלורד סומרסט?
נורפוק: הלוואי על כל שושלת לאנקסטר.
יורק: ככה אני מקווה לטלטל את ראש
המלך הנרי.
ווריק: גם אני, לורד יורק
נְסיך הניצחון. עד שאֶראה
אותך יושב על הכסא הזה
שאותו בית לַנְקֶסְטֶר גנב, נשבע,
לא ייעצמו שתי העיניים האלה.
זהו ארמון המלך הפחדן,
וזה כס המלכות: תְפוס אותו, יורק,
כי הוא שלך, ולא של יורשֵי הנרי.
יורק: עזור לי, וֹּוריק יקירי, ואתפוס, כי
פרצנו לַמקום הזה בְּכוח.
נורפוק: נעזור לך; מי שנמלט ימות.
יורק: תודה, נורפוק יקר. - הישארו
פה, לורדים, לצדי; וחיילים,
הישארו, לוּנוּ סביבי הלילה.
(הם עולים אל הכס)
ווריק: וכשיבוא המלך, אל תצא
נגדו באלימות אלא אם כן
הוא יבקש לזרוק אותך בכוח.
[מתישהו באזור הזה יוצאים החיילים]
יורק: פה המלכה תְכנס לה פרלמנט
היום, אבל קשה להאמין
שהיא תתייעץ איתנו. במלים
או במכות – נשיג מה שמגיע.
ריצ'רד: בואו נישאר פה ככה, חמושים.
ווריק: זה ייקָרא "מועצת הדמים"
אלא אם כן פְּלָאנטָגֶ'נֶט דוכס [/ אלא אם כן יורק יהיה המלך,
יורק יהיה המלך, ויודח / ויודח הנרי הרך, שבפחדנות]
הנרי החששן, שבפחדנות [- - - ]
שם לְחרפּה את שְמֵנו בָּעולם.
יורק: אז אל תעזבו אותי. - בנחישות,
רוזנים. אני אשים יד על זכותי.
ווריק: המלך ומי שאוהב אותו,
גם הַתַקיף מכל תומכי ביתו,
לא יָעֵזו לצייץ כשיורְק יעוט.
אשתול את יורְק והוא יצמח ירוק;
מי יעקור אותו! לַמטרה,
לורד יורק, תְבע את הכתר האנגלי.
(תרועה. נכנסים המלך הנרי, קליפורד, נורְתַ'אמבֶּרְלֶנְד, וּוסְטְמוֹרְלֶנְד, אֶקְזֶטֶר [שושנים אדומות בכובעיהם], והשאר.)
המלך הנרי: הביטו, רבותי, איפה יושב
הפֶּרד המורד, ממש על כס
המדינה. נדמה שהוא מתכוון,
בחסות הנחש הזה לורד ווריק,
לשאוף לַכּתר וְלשלוט כְּמלך.
הוא הרג את אבא שלך, הרוזן
נורת'אמברלנד, ואת שלך, לורד קליפורד;
שניכם נשבעתם נקמה בָּאיש,
בְּאהוביו, בניו ובני בריתו.
נורת'אמבלרנד: אם לא, שינקמו שמיים בי!
קליפורד: ממחשבה על זה, קליפורד מוכן
להתאבל חמוש.
ווסטמורלנד: מה, שנסבול
את זה? בואו נתלוש אותו. הלב
שלי נשרף מזעם. לא יכול
לשאת את זה.
המלך הנרי: בסבלנות, רוזן
יקר של ווסטמורלנד.
קליפורד: הסבלנות
היא לְתולעים כמו זה. הוא לא היה
מעז לשבת שם אילו אביך
היה עוד חי. אדון יקר שלי,
בוא באולם המועצה הזה
נתקוף את כל משפחת יורק.
נורת'אמברלנד: יפה
דיברת. כך יהיה.
המלך הנרי: אה, אתם לא
יודעים שהעיר היא בעדם, שיש
להם גדודים דרוכים לפקודתם?
ווסטמורלנד: כשהדוכס יומת, הם יברחו
מהר.
המלך הנרי: לא יעלה על דעת הנרי
לעשות מהפרלמנט בית מטבחיים!
אֶקְזֶטֶר-אח, מבט זועף, מלים
ואִיוּמים יהיו נִשְקוֹ של הנרי. -
דוכס יורק מְשַסֵע, רד מהכס
שלי, כרע ברך לרגלַי לְחסד
וּמחילה. אני הוא שליטך.
יורק: אני שלך.
אקזטר: בשם הבושה רד. הוא
עשה אותך דוכס יורק.
יורק: זו היתה
הירושה שלי, כמו המלכוּת.
אקזטר: אבא שלך היה בוגד בַּכּתר.
ווריק: אֶקְזֶטֶר, 'תה בוגד בַּכּתר אם
תתמוך בהנרי הגזלן.
קליפורד: במי
יתמוך אם לא בַּמלך הטבעי?
ווריק: נכון, קליפורד, זה הדוכס של יורק.
המלך הנרי: שאעמוד ואתה תשב בַּכֵּס
שלי?
יורק: ככה צריך וכך יהיה.
תשלים.
ווריק (למלך): תהיה דוכס של לַנְקֶסְטֶר,
תן לו להיות המלך.
ווסטמורלנד: הוא גם מלך
וגם דוכס של לנקסטר. ואת זה
לורד ווסטמורלנד ימשיך לטעון.
ווריק: ואת זה
ווריק יפריך. שכחת שאנחנו
אלה שגרשו אתכם משדה הקרב,
הרגו את אבותיכם וצעדו
העירה בדגלים מתנוססים
עד שער הארמון.
נורת'אמברלנד: כן, ווריק, כן,
אני זוכר את זה לאסוני.
וחֵי נשמתו, אתה וכל ביתך
תצטערו על זה.
ווסטמורלנד: פְּלָאנְטָגֶ'נֶט, [/ דוכס של יורק,]
ממך ומבניך, הקרובים
והידידים אֶטול יותר חיים
מכל טיפות הדם שהיו בעורְקֵי
אבי.
קליפורד: מספיק לתבוע, ווריק, אחרת
במקום מלים אשלח לך מלאך
עם חרב שינקום לפני שאנקוף
אפילו אצבע.
ווריק: קליפורד המסכן;
איך אני בז לאיומי הסְרק
שלו.
יורק: להציג לכם את זכות החוק
שלנו על הכתר? כי אם לא,
יסביר את זה נִשְקנו בִּשְדה קרב.
המלך הנרי: איזו זכות יש לך, בוגד, לַכּתר?
אביך היה, כמוך, דוכס יורק;
וסבא מורטימר רוזן של מארץ'.
אני הוא בנו של הנרי החמישי,
שהוריד על ברך את נְסיך צרפת
והצרפתים, כָּבש להם ערים
ומחוזות.
ווריק: אל תדבר לי על
צרפת, הרי הפסדת את הכל שם.
המלך הנרי: האפוטרופוס, לא אני; כשאני
הוכתרתי רק הייתי בן תשעה
חודשֵי חיים.
ריצ'רד: אתה מבוגר מספיק
כעת, ועדיין, תשאל אותי, מפסיד. –
אבא, קְרע את הכתר מהראש
של השודד.
אדוורד: אבא מתוק, עשה זאת.
שים אותו על ראשך.
מונטגיו: חבר יקר,
אם אתה מכבד ואוהב נשק,
בוא נילחם במקום להתפלסף.
ריצ'רד: תנו תוף וחצוצרה והמלך יברח.
יורק: שקט, בנים!
המלך הנרי: שקט אתה, תן לַמלך לדבר!
ווריק: יורְק ידבר ראשון; הקשיבו לו,
כולכם, בשקט ובתשומת לב,
מי שיפריע - לא יחיה.
המלך הנרי: אתם
חושבים שאעזוב כסא מלכות
שעליו ישבו סבי וגם אבי?
לא; קודם מלחמה תרוקן לי את
הממלכה, והדגלים שהם
הניפו בצרפת – וּלְשִבְרוֹן
הלב עכשיו באנגליה - יהיו
לי תכריכים. מה אתם נובלים כולכם?
לי יש תואר טוב בהרבה ממנו.
ווריק: תוכיח, הנרי, ותהיה המלך.
המלך הנרי: הנרי הרביעי רכש על פי חוק את
הכתר.
יורק: זה היה בְּמרד מול מלכּו.
המלך הנרי [הצידה, או לתומכיו]: לא יודע מה לומר. התואר שלי
חלש. – הגד לי, מלך לא רשאי
לאמץ יורש?
יורק: ואם כן?
המלך הנרי: אם כן, אני המלך החוקי.
כי ריצ'רד השני ויתר, לעינֵי
כל, על כתרו להנרי הרביעי,
שאבי היה יורשו, ואני שלו.
יורק: הוא קם, סבְךָ, מול שליטו, ואילץ
אותו בכוח לוותר על כתר.
ווריק: ונניח, רבותי, שהיה עושה
זאת בלי כפיה, זה היה ממעיט מהזכות
שלו לַכּתר?
אקזטר: לא, כי הוא לא היה
יכול להניח את הכתר בלי
שבנו יירש אותו בתור שליט.
הנרי: אתה נגדנו, דוכס אקזֶטר?
אקזטר: הזכות שייכת לו, לכן תסלח לי.
יורק: מה, לורדים, לוחשים ולא עונים?
[/ מה אתם מתלחשים ולא עונים?]
אקזטר: המצפון שלי אומר לי – הוא המלך.
הנרי: כולם פה ימרדו בי וְיִפְנו
אליו.
נורת'אמברלנד: למרות כל תביעותיך, יורק,
אל תאמין שכך הנרי יודח.
ווריק: אבל הוא בהחלט יודח בכל זאת.
נורת'אמברלנד: אתה טועה. כל הצבא הדרומי
שלך, עם אֶקְזֶטֶר, נורפוק, סאפוק
וקנט, הכוח שעושה אותך
יהיר ויומרני, לא מסוגל
להושיב את הדוכס על כס נגדי.
קליפורד: המלך הנרי, כן חוקי או לא,
קליפורד נשבע ללחום להגנתך.
שהאדמה תפתח פה ותִבְלע
אותי חיים אם אֶכרע ברך מול
מי שהרג לי את אבי.
המלך הנרי: אה, קליפורד,
מלים שמְחַיות לי את הלב.
יורק: הנרי, מְסור את הכתר. מה אתם
מתלחשים או זוממים שם, לורדים?
ווריק: תנו צדק לַדוכס המלכותי
של יורק, אחרת אמלא את כל
הבית בצבא חמוש, ועל
הכס שעליו הוא כאן יושב אכתוב
"הוד מלכותו" בַּדם של הגזלן.
(הוא רוקע ברגלו, והחיילים מופיעים)
המלך הנרי: כבוד הלורד ווריק, שמע מלה אחת:
תן לי בִּיְמֵי חיי למשול כמלך.
יורק: הַבְטַח ת'כתר לי וליורשַי,
ומלוך בשקט כל זמן שתחיה.
הנרי: אני מסכים. לורד יורק, פלאנטג'נט,
תיהנה מהממלכה אחרי מותי.
קליפורד: איזה עוול זה לנסיך בנך!
ווריק: איזו טובה לאנגליה ולעצמו!
ווסטמורלנד: הנרי בזוי, פחדן ומתייאש!
קליפורד: איך שפגעת בעצמך ובָנוּ!
ווסטמורלנד: לא יכול להישאר לשמוע עוד.
נורת'אמברלנד: גם לא אני.
קליפורד: בוא נדווח למלכה, חבר.
ווסטמורלנד: שלום, מלך מוג לב וּמְנוּון,
דם דל שאין בו אף ניצוץ כבוד.
(יוצא)
נורת'אמברלנד: תהיה טרף בית יורק, ובאזיקים
תמות על מעשה אנטי-גברי!
(יוצא)
קליפורד: הלוואי תובס במלחֶמת אימים,
או תחיה בשלום נטוש, מוקצה.
(יוצא)
ווריק: פְּנה הֵנָּה, הנרי, אל תביט בהם.
אקזטר: רוצים לנקום, לכן לא יוותרו.
המלך הנרי: הה אקזטר!
ווריק: מה כבודו נאנח?
המלך הנרי: לא על עצמי, לורד ווריק, רק על בְּני
שאנשל אותו, נגד הטבע.
אבל מה לעשות. (ליורק) אני מעביר
[/ אך אם זה כך, זה כך. – אני מעביר]
בָּזאת לך וליורשיך את
הכּתר עד עולם, בתנאי שכאן
אתה נשבע לחדול ממלחֶמת
האזרחים הזאת, ובעודי
חי לכבד אותי כמלכְּךָ
ושליטך, ולא לנסות בְּאֵיבה
או בִּבגידה להוריד אותי וְלמלוך
בעצמך.
יורק: את השבועה הזאת
אני נושא בְּרצון ואקיים.
ווריק: לחיי המלך הנרי! יורק, חבק אותו.
המלך הנרי: לחייך, ובניך הלוהטים.
יורק: עכשיו יורק ובית לַנְקֶסֶטֶר השלימו.
אקזטר: ארור מי שיחרחר ריב ביניהם.
(תרועה. כאן יורק ופמלייתו יורדים)
יורק: אדון טוב, אני לַטירה שלי.
(יוצא יורק, עם בניו וחיילים)
ווריק: ואני נשאר עם חיילי בלונדון.
(יוצא עם חיילים)
נורפוק: ואני עם אנשי יוצא לנורפוק.
(יוצא עם חיילים)
מונטגיו: ואני לַיָם, אשר ממנו באתי.
(יוצא עם חיילים)
המלך הנרי: אני אל החצר, ביגון וצער.
(המלך הנרי ואקזטר פונים לצאת. נכנסת המלכה מרגרט, עם הנסיך אדוורד)
אקזטר: זו המלכה, שפניה מסגירים
את זעמה. אני אחמוק מכאן.
המלך הנרי: אקְזֶטֶר, גם אני.
מרגרט: לא, אל תברח לי,
אני ארדוף אותך.
המלך הנרי: מלכה ענוגה,
היי רק סבלנית ואשאר.
מרגרט: מי יהיה סבלן מול פּוּרענות
כזאת? איי, עלוב נפש, הלוואי
נפטרתי בְּתוּלה מבלי לפגוש
אותך ובלי ללדת לך בן,
כזה אבא לא-אבא התגלית!
מגיע לו לאבּד כך זכות לידה?
אילו אהבת אותו חֲצי ממני,
או חשת כאבי לידה כְּמותי
והזנת אותו כמוני מדמך,
היית משאיר את דם לבבך
משוש עיניך שם, ולא עושה
מהדוכס-פרא הזה יורש
ומנשל את בנך יחידך.
הנסיך אדוורד: אבא, 'תה לא יכול לנשל אותי.
אם אתה מלך, למה אני לא?
המלך הנרי: סלחי לי, מרגרט. סלח לי, בן מתוק.
וֹּוריק והדוכס הכריחו אותי.
מרגרט: הכריחו! אתה מלך – ומוכרח?
מֵביש אותי להקשיב לך. עלה
נידף עלוב, הרסת את עצמך,
את בנך ואותי, נתת יד
חופשית כזאת לְבֵית יורק שתוכל
למשול רק ברשותם האדיבה.
למסור לו וליורשיו זכויות לַכּתר -
מה זה אם לא לחפּור לעצמך
בור קבר ולזחול לשם הרבה
לפני זמנך? וֹּוריק יועץ ראשי
ולורד החוף, פַלְקוֹנְבְּרידְג' הקשוח
מושל בַּתעלה, יורְק התמנה
לַאפוטרופוס של הממלכה,
ואתה בטוח? זה הבטחון
שיש לַכּבש הרועד כשהוא
מוקף בִּזאבים. אילו אני,
אשה טפשית רפָה, הייתי שם,
החיילים היו מנפנפים
אותי על כידונים לפני שאסכים
למעשה כזה. אבל אתה
מעדיף את חייך על פני הכבוד.
והיות שכך, אני פה מתגרשת
משולחנך, הנרי, ומיטתך
עד שתבוטל התקנה הזאת
שמנשלת את הבן שלי.
הלורדים של הצפון, שהתכחשו
לדגלך, ילכו אחרי שלי
אם רק יראו אותו מונף; והוא
יונף, לחרפתך ולְאובדנו
של כל בית יורק! אז ככה אעזוב
אותך. בוא, בן, הולכים. צבאנו כבר
מוכן. בוא ונלך אחריהם.
המלך הנרי: מרגרט יקרה, חכי, תקשיבי לי.
מרגרט: דיברת כבר יותר מדי. תזוז.
המלך הנרי: אדוורד יקר, בן, תישאר אתי?
מרגרט: כן, להירצח בידי אויביו.
אדוורד: כשאחזור משדה קרב כמנצח
אראה אותךָ. עד אז, אלך איתה.
מרגרט: בוא, בן. אסור לנו להשתהות כך.
(יוצאת עם הנסיך אדוורד)
המלך הנרי: מלכה אומללה! מאהבה אלי
ואל בְּני פורצות לה מן הפה מלים
של זעם. הלוואי שהיא תזכה
לנקום עוד בדוכס המתועב
שביהירות מוטסת על כנפי
התאווה עט על כתרי, וכמו
נשר מורעב תולש עור ובשר
שלי וגם של בני. איבוד שלושת
הלורדים האלה מייסר לי את
הלב. אכתוב להם בבקשות
יפות. בוא, אקזטר, תהיה שליח.
אקזטר: והלוואי אני אביא פיוס.
יוצאים. תרועה.
| < אחורה | הנרי 6 חלק ג' -
מערכה 1, תמונה 1 |
קדימה > |