| < אחורה |  הנרי 6 חלק ג' -
מערכה 5, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים ווריק, ראש העיר של קובנטרי, שני שליחים ואחרים על החומות.
ווריק: איפה שְליח לורד אוקספורד הנועז?
כמה רחוק האדון שלך, חבר?
שליח 1: הוא כבר בְּדָאנְסְמוֹר, וצועד לכאן.
ווריק: ואחינו מונטגיו, כמה רחוק?
איפה השליח של לורד מונטגיו?
שליח 2: הוא כבר בְּדֵיינְטְרי, עם צבא איתן.
(נכנס [סר תומס] סומרוויל)
ווריק: כן, סומרוויל, מה ג'ורג' גיסי מוסר,
וכמה הוא קרוב להערכתך?
סומרוויל: עזבתי אותו בְּסָאוּתְ'הֶם עם גדודיו,
הוא יהיה פה עוד כשעתיים.
(מארש מרחוק)
ווריק: אז ג'ורג' קרוב כבר – זה התוף שלו.
סומרוויל: זה לא שלו, כבודך, כי סאות'הם שם;
אתה שמעת מארש צועד מווריק.
ווריק: אז מי זה? חברים בלתי צפויים.
סומרוויל: הם כבר קרובים, מהר מאד תדע.
(מארש. תרועה. נכנסים המלך אדוורד, ריצ'רד דוכס גלוסטר וחיילים)
המלך אדוורד: לך, חצוצרן, אל החומות, וקרא
להם לְהידָבְרוּת.
ריצ'רד: תראה איך ווריק
היהיר מאייש את החומה.
ווריק: מטרד
בלתי קרוא! אדוורד-הולל הגיע!
איפה יָשְנוּ הגששים שלנו,
או איך הִטעו אותם שלא שמענו
שהוא בא לכאן?
המלך אדוורד: עכשיו, ווריק, אתה
תפתח את שער העיר, דבּר בְּרוֹך,
תכרע בהכנעה על ברך, קְרא
לאדוורד מלך ובקש מידיו
חמלה, והוא יסלח לך על כל
התועבות.
ווריק: הפוּך: אתה תסיג [/ תשלח]
מכאן את הכוחות שלך, תודֶה
מי שֹם אותך על כס ומי תלש,
תקרא לווריק "הפטרון", תכה
על חטא ותישאר דוכס של יורק.
ריצ'רד: חשבתי הוא לפחות יגיד "המלך",
או שהוא עשה צחוק לא בכוונה?
ווריק: מה, דוכּסוּת לא מתנה יפה?
ריצ'רד: ועוד מידי רוזן זוטר. אקפוץ
לשירותך על שי כל כך יפה.
ווריק: אני נתתי ת'מלכות לאחיך.
המלך אדוורד: אז היא שלי, ולוּ רק בִּזכות ווריק.
ווריק: אתה לא יכול לשאת משקל כזה;
אז ווריק, חלשלוש, לוקח את
השי בחזרה. הנרי מלכּי,
ווריק נתין שלו.
המלך אדוורד: אבל מלכו
של ווריק הוא אסיר של אדוורד. ו –
ווריק חביב, ענה לי רק על זה:
מה הוא הגוף כשחסר לו ראש?
ריצ'רד: אוי, איך ווריק טועה בטקטיקה!
כשהוא חשב לגנוב את הקלף עשר,
נשלף המלך מהחפיסה!
השארת את הנרי המסכן בָּארמון
של הבישוף, ועשר לאחת
תפגוש אותו בַּמצודה.
המלך אדוורד: נכון.
אבל אתה עדיין ווריק.
ריצ'רד: בוא,
ווריק, נצל ת'הזדמנות, כרע ברך,
כרע. נו? הכה עכשיו, שהברזל
לא יתקרר.
ווריק: אני מעדיף לכרות
ת'יד הזאת ובַשנייה להשליך
אותה בפרצופך מאשר להשפיל
מולך מפרש.
המלך אדוורד: שוט איך שרק תוכל,
שיעזרו לך גלים ורוח –
היד הזאת, כאשר היא תלפף
את שיער הפחם שלך, כשעוד
ראשך יהיה חם, רק עכשיו קוּצץ,
תכתוב בַּחול את המשפט הזה
בַּדם שלך: "ווריק שמתחלף
לו עם כל רוח לא יחלוף יותר." [/ לו עם כל רוח שוב לא יתחלף".]
(נכנס אוקספורד עם מתופף ודגלן)
ווריק: דגלים שמחים! תראו, אוקספורד מגיע!
אוקספורד: אוקספורד, אוקספורד, ללנקסטר!
(הוא וכוחותיו נכנסים לעיר)
ריצ'רד:השער פתוח. ניכנס גם אנו.
המלך אדוורד: ואז יאגפו אותנו אחרים.
נפרוס פה את הכוחות יפה, כי הם
ייצאו שוב בלי ספק לקרוא לנו
לקרב; אם לא, נזמין אותם אנחנו,
העיר היא חלשה בהגנה.
(אוקספורד מופיע על החומות)
ווריק: אוקספורד, ברוך הבא. אתה נחוץ.
(נכנס מונטגיו עם מתופף ודגלן)
מונטגיו: מונטגיו, מונטגיו, ללנקסטר!
(הוא וכוחותיו נכנסים לעיר)
ריצ'רד: על הבגידה הזאת אתה ואחיך
תשלמו בְּדם גופכם הכי יקר.
(מונטגיו מופיע על החומות)
המלך אדוורד: מעטים אל מול רבים זה ניצחון
ענק. נפשי מנבאת לי הצלחה.
(נכנס סומרסט עם מתופף ודגלן)
סומרסט: סומרסט, סומרסט, ללנקסטר!
(הוא וכוחותיו נכנסים לעיר)
ריצ'רד: שני דוכסים של סומרסט שילמו
בחייהם כבר לבית יורק, ואתה תהיה
שלישי, אם זה תלוי בְּחרב זו.
(נכנס ג'ורג' דוכס קלארנס עם מתופף ודגלן)
ווריק: וּראו איך ג'ורג' מקלארנס בא בְּאון,
עם כוח להכריז קרב על אחיו;
אצלו גוברת הלהיטות לְצדק
על אהבה טבעית לאח. בוא, ג'ורג',
בוא, קלארנס, כשווריק קורא – תבוא.
ג'ורג' (שולף את השושנה האדומה מכובעו ומשליך אותה מול ווריק):
ווריק חותן, יודע מה זה? הנה
אני משליך מולך את חרפּתי;
לא אהרוס את בית אבי אשר
דמו היה המֶלט לַלבֵנים
שיְיַצְבוּ את לנקסטר. מה, ווריק,
אתה חושב שקלארנס הוא אטום,
גס, מנוגד לטבע, שיפְנה
את כלי המלחמה הממיתים
נגד אחיו, מלכו על פי החוק?
אולי תציב נגדי את שבועתי
המקודשת: לקיימה יהיה
חילול קודש יותר מזה של יפתח
כשהקריב את ילדתו. יש לי
כאלה חרטות על המעידה
שלי שכדי לזכות באהדת
אחי אני מכריז פה שאהיה
אויב שלך עד מוות, בנחישות,
איפה שאפגוש אותך – ואני אפגוש
אם רק תצא החוצה – לייסר
אותך שהובלת אותי בְּתועבה
לסטות. וכך, ווריק גאה, אני
כופר בך ואל אחַי מפנה
את לחיי המסמיקות. – תסלח
לי, אדוורד, אני אכפר. וריצ'רד,
בוא, אל תכעס על חטאַי, מכאן
והלאה לא אפר אמון יותר.
המלך אדוורד: עכשיו ברוך יותר, אהוב כפליים
מאז, כשלא הרווחת את שנאתנו.
ריצ'רד: ברוך הבא, ג'ורג', ככה נראה אח.
ווריק: איי בוגד-על, מפר שבועה בלי יושר!
המלך אדוורד: אז מה, ווריק, תצא מהעיר ללחום?
או שנפציץ אותך בָּאבנים
עד האוזניים?
ווריק: אוי לי, אני פה
לא מבוצר להגנה. אני אצא
אל בַּארְנֵט ואזמין אותך ללחום
שם, אדוורד, אם תעז.
המלך אדוורד: כן, ווריק, אדוורד
מעז, ויוביל את הדרך. – רבותי,
לַקרב! לדגל, ולניצחון!
יוצאים. מארש. ווריק וחבורתו יוצאים בעקבות המלך.
| < אחורה | הנרי 6 חלק ג' -
מערכה 5, תמונה 1 |
קדימה > |