שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי 6 חלק ב' - מערכה 5, תמונה 3

תרועה. נסיגה. נכנסים יורק ובניו אדוורד וריצ'רד, ווריק, חיילים, מתופף ודגלנים.

יורק:   על סולסברי הזקן מי ידוֵוח –

         אריה החורף שבזעמו

         שוכח את שריטות הגיל וכל

         תקיפה של זמן, וכמו אביר צעיר

         הוא מתחדש בַּקְרב? יום השמחה

         הזה לא יום ולא השגנו כלום         

          אם סולסברי הלך.

ריצ'רד:                        אבא אציל,

         שלוש פעמים עזרתי לו היום

         לעלות על סוס, נתתי לו שלוש

         פעמים חיפוי; שלוש פעמים הרחקתי

         אותו, שכנעתי שיתרחק, יפסיק,

         אבל בכל מקום של סכנה

         פגשתי אותו שוב. כמו גובְּלֵן

          עשיר בבית דל, כך הרצון

          שלו פֵּיאר את הגוף הרפה.

          אבל בכל אצילותו – הנה הוא.

          (נכנס סולסברי)

         נשבע בַּחרב, טוב לחמְתָ היום.

סולסברי: כולנו, חברים. ריצ'רד, תודה.

         אלוהים יודע כמה עוד אחיה;

         היום שלוש פעמים ברוב חסדו

         הגנת עלי ממוות וודאי.

         טוב, מה שיש לנו עוד אין לנו:    [/ טוב, מה שיש לנו עוד לא שלנו:]

         זה לא מספיק שאויבינו נמלטו

         כרגע, כי הם משתקמים מהר.  

יורק:   לבטחוננו, אני יודע, יש 

          לרדוף אותם. כי על פי מה שאומרים לי,

          המלך נס ללונדון לְכַנס

          מושב דחוף של הפרלמנט. נרדוף

          אותו לפני שהזימון יופץ.         

         מה, ווריק? שנצא אחריהם?

ווריק: אחריהם? לא, לפניהם עדיף.

         נשבע, רוזנים, היה יום מפואר. 

         הניצחון של יורק בִּקְרב סֵיינט אוֹלְבַּנְז

         יהיה מונצח עד סוף כל הדורות.

         ללונדון! תנו בַּתוף, בַּחצוצרה -  

          ולעוד ימים כאלה בִּמְהרה.

         יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי 6 חלק ב' - מערכה 5, תמונה 3