שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים יורק, סולסברי ו-ווריק.

יורק:   עכשיו אחרי ארוחה פשוטה ביחד,

          לורד סולסברי ו-ווריק יקרים,

         תרשו לי כאן, בהליכה אינטימית,

         לשמוע את עמדתכם על תביעתי

         בלי עוררין לכתר האנגלי.               

סולסברי:  כבודך, אשמח לשמוע בפרוטרוט.

ווריק: יורְק טוב, תתחיל; אם התביעה תְּקֵפה,

         בני נוויל הם שלך, רק תצווה.

יורק:   אז ככה:

         לאדוורד השלישי היו שבעה

         בנים: ראשון - אדוַּורד המכונה       

         "שחור" מוֵויילס; שני, וויליאם מהארְטְפילְד;

         שלישי, לַיוֹנֶל, דוכס של קלארנס; אז

         בא ג'ון מגוֹנְט, דוכס של לַנְקֶסְטֶר;

         החמישי דוכס יורק, אדמוּנְד לַנְגְלי;  

         ששי תומס מוּודְסטוֹק, דוכס גלוסטר;

         שביעי ואחרון – וויליאם מווינדזור.

         אדוורד-שָחור מת עוד לפני אביו,

         הותיר אחריו את ריצ'רד, בן יחיד,

         שאחרי מות אדוורד השלישי מָשל

          כְּמלך, עד שהנרי בּוֹלינְגְבְּרוֹק,

          דוכס של לַנְקֶסְטֶר, יורש ובנו

          הבכור של ג'ון מגונְט, הוכתר בַּשם

          הנרי הרביעי, תפס שלטון,

          הדיח את המלך החוקי,

          שלח את מלכּתו המסכנה

          שוב לצרפת, ואותו עצמו לפּוֹמְפְרֶט,

          ששם, כפי שכולכם יודעים, נרצח

          בְּבוגדנות ריצ'רד החף מחטא.

ווריק: אבא, דוכס יורק פה סיפר אמת:

         ככה זכה בית לנקסטר בַּכּתר.

יורק:   בו הם מחזיקים בכוח, לא בִּזכות.

         כי עם מות ריצ'רד, בנו של היורש,

         היה אמור למלוך בנו של בן ב'.

סולסברי: אבל וויליאם מהארטפילד מת בלי בן.

יורק:   בן ג', דוכס קלארנס, שדרכו

         אני תובע את הכתר, הוא

         הוליד בת, זו פיליפּ, שהתחתנה 

         עם אדמוּנְד מורטימר, רוזן מַארץ'; אדמונד

         הוליד את רוג'ר, הרוזן ממארץ';

         רוג'ר הוליד את אדמונד, אן ואלינור.

 סולסברי: אדמונד הזה, כשבולינגברוק שלט,

         תבע, ככה קראתי, את הכתר,

         והיה מוֹלך לולא אוֹאֶן גְלֶנְדָאוּר,

         שהחזיק אותו שבוי עד שהוא מת.

         אבל לַשאר.

יורק:                    האחות הבכורה

         שלו, אמי, אן, היורשת של

         הכתר, התחתנה עם הרוזן

         של קיימברידג' ריצ'רד, בנו של אדמונד לַנְגְלי,

         בנו החמישי של אדוורד השלישי.

         דרכה אני תובע את המלכות:

         כי היא יורשת רוג'ר, רוזן מַארץ',

         שהיה הבן של אדמונד מורטימר,

         הבעל של פיליפּ, בת יחידה

         של ליונל הדוכס של קלארנס. אז

         אם צאצא של בן בכור יורש

         לפני צעיר ממנו, אני מלך.

ווריק: איזה הליך פשוט מזה? הנרי

         טוען – זכותו לַכּתר באה מג'ון    

         מגוֹנְט, הבן הרביעי; ויורק

         מן השלישי. עד שבן ליונל

         נפסל, אסור לבן של גונט למשול;

         הוא לא נפסל, הוא מלבלב בךָ

         ובבניך, ייחורים יפים

         של גזע שכזה. אז, אבא סולסברי,

         נכרע יחד על ברך, ובְחלקה

         פרטית זאת נהיה הראשונים

         שיצדיעו למנהיגנו החוקי

         בְּכָבוד לִזְכוּת לֵידה שלו לַכּתר.

שניהם:   יחי מלכנו ריצ'רד, מלך אנגליה!

יורק:   אנו מודים לכם; אבל אני

         לא מלככם עד שאוכתר ועד

         שדם בית לנקסטר יכתים לי את

         החרב; זה לא יתרחש מיד

         אלא בהכנות חשאיות.

         בימים מסוכנים אלה עשו

          כמוני: תעצמו עיניים מול

          חוצפת הדוכס סאפוק, גאוות

          הקרדינל, אמביציית סומרסט,

          מול באקינגם, מול כל הכנופייה,

          עד שהם יִלכְּדו את הרועה

          של כל העדר, הצדיק הטוב,

          הדוכס האמפרי: זאת הם מחפשים,

          ובַחיפוש הזה הם ימצאו

          את מותם, אם יורק יכול להתנבא.

סולסברי:  מספיק; הבנו מה שבראשך.

ווריק: הלב מבטיח לי שיום אחד

         ווריק יכתיר את דוכס יורק למלך.

יורק:  ואני מבטיח לעצמי כך: ריצ'רד

          עוד יעשה מווריק האדם

          הכי גדול באנגליה פרט למלך.

           יוצאים.

---

---