< אחורה | הנרי 6 חלק ב' - מערכה 4, תמונה 2 | קדימה > |
נכנסים שניים מהמורדים[עם מוטות ארוכים].
מורד 1: בוא תיקח לך חרב, אפילו מדיקְט. הם מתקוממים כבר יומיים.
מורד 2: אז הם בטח צריכים קצת לישון.
מורד 1: אני אומר לך, ג'ק קֵייד פועל הבד הולך להלביש את המדינה, ולהפוך אותה עם הבִּטנה, ולעשות לה גִזְרה חדשה.
מורד 2: הוא צריך, למה שהיא בלויה. אני תמיד אומר, מאז שאצילים בָּאופנה, אף פעם לא היה שמח באנגליה.
מורד 1: אח איזה דור עוֹלֶב! לא מעריכים את הערך של בעלי מלאכה.
מורד 2: לָאליטות לא יאה ללבוש סינור עור.
מורד 1: יותר מזה, מועצת המלך הם לא עובדים טובים.
מורד 2: נכון; למרות שכתוב, "יגיע כפיך כי תאכל - אשריך"; שזה כמו להגיד "שהשופטים יהיו עובדי כפיים"; בשביל זה אנחנו צריכים להיות שופטים.
מורד 1: קלעתָ; כי אין סימן יותר טוב לְנפש מהוללת מיד מיובלת.
מורד 2: אני רואה אותם! אני רואה אותם! הנה הבן של בֶּסְט, המעבד עורות.
מורד 1: הוא יקבל את העור של האויבים שלנו לעשות ממנו רצועות לְכֶּלב.
מורד 2: ודיק הקצב.
מורד 1: ככה שוחטים את החטא כמו שור, וחותכים ת'גרון לָעָוול כמו עגל.
מורד 2: וְסמית האורג.
מורד 1: דֶה-דְהיינו: חוט החיים שלהם קצר.
מורד 2: בוא, בוא, נצטרף איתם.
(נכנסים ג'ק קייד, דיק הקצב, סמית האורג, עובד מסוֹר ומתופף, עם רבים אחרים, כולם עם מוטות ארוכים)
קייד: אנחנו, ג'ון קייד, על שמו של אבינו לכאורה –
קצב: או על שֵם גניבת שק הֶרינְג, שם הוא היה המְפָקֵייד.
קייד: כי אויבינו יִפְּלו לפנינו, שכה יבוא הסוף לְמְלכים וְנסיכים – אבקש שקט.
קצב: שקט.
קייד: אבי היה בן מורטימר –
קצב: הוא היה בן-אדם ישר וגם בנאי טוב.
קייד: אמי היתה מבית אדווארד השלישי -
קצב: הכרתי אותה טוב, היא היתה מיילדת.
קייד: אשתי היא ממשפחת אצולה תחתונה.
קצב: היא באמת היתה בת של רוכל ומכרה הרבה תחתוניות.
אורג: אבל בזמן האחרון, שהיא לא יכולה לשוטט בחוצות עם החבילת פרווה שלה, היא מזמינה להתכּבּס אצלה פרטי.
קייד: לכן אני מבית מכובד.
קצב: יס, בטח, שָֹדה זה בית מכובד; ושָמה הוא נולד, מתחת לַגדר; כי לאבא שלו בחיים לא היה בית חוץ מכלוב.
קייד: אמיץ אני בטח –
אורג: חייב להיות, כי לקבֵּץ - מְאַמץ.
קייד: אני יכול לסבול הרבה –
קצב: זה אין מה לדבר, כי ראיתי אותו מוצלף בַּשוֹט שלושה ימֵי שוּק ברצף.
קייד: אני לא פוחד לא מחרב לא מאש.
אורג: אין לו מה לפחוד מחרב, כי המעיל שלו שריון של טינופת.
קצב: אבל נדמה לי הוא צריך לפחוד מאש, אחרי שצרבו לו את היד, עונש על שהוא גנב כבשים.
קייד: אז תהיו גיבורים, כי המפקד שלכם גיבור ונשבע לעשות פה תיקון כללי. ימכְּרו באנגליה בְּפֶּני שבע ככרות לחם של חֵצי פֶּני, שליש בירה יוגדל בשני-שליש, ואני יוציא חוק שזה פלילי לשתות בירה חלשה. כל הממלכה תהיה משותפת, והסייח שלי ילחך עשב חופשי בשוק. וְכְּשאני יהיה מלך, כי מלך אני יהיה –
כולם: יחי הוד מלכותך!
קייד: אני מודה לכם, נשמות – לא יהיה כסף, כולם יאכלו וישתו על חשבוני, ואני ילביש את כולם באותם מדים, שהם יסכימו כמו אחים ויסגדו לי האדון שלהם.
קצב: דבר ראשון שנעשה, בואו נהרוג את כל העורכי-דין.
קייד: זה מה שאני מתכוון לעשות. זה לא מחריד שמעור של כבש תמים יעשו מגילת קלף; והקלף הזה אם מקשקשים עליו יגמור בן-אדם? אומרים שהדבורה עוקצת, אבל אני אומר – השעווה שלה עוקצת, כי אני חתמתי פעם אחת על מסמך עם חותמת ומאז אין לי חיים. מה זה? מי שם?
(נכנסים כמה עם הלבלר של צ'ארטם)
אורג: הלבלר של כפר צ'ארְטָם. הוא יודע לכתוב ולקרוא וחשבון.
קייד: איי זוועה!
אורג: תפסנו אותו מכין תרגילי דקדוק לילדים.
קייד: זה חתיכת מניאק!
אורג: יש לו ספר בכיס עם אותיות בצבעים.
קייד: לאא! אז הוא מכשף.
אורג: הוא יודע לנסח חוזים ולכתוב כתיבה תמה.
קייד: צר לי לשמוע. האיש נראה בן-אדם, שככה יהיה לי טוב. אם אני לא אמצא אותו אשם, הוא לא ימות. בוא הנה אתה. אני צריך לבחון אותך. איך קוראים לך?
לבלר: עמנואל.
קצב: זה מה שנהוג לכתוב בראש כל דף: בְּסִיַיעתָא דְשְמייא ועִמנוּ האל. לא תצא מזה בקלות.
קייד: תן לי. - אתה בַּכּללי נוהג לכתוב את השם שלך? או שאתה נותן טביעת אצבע כמו בן-אדם הגון הולך יושר?
לבלר: אדוני, תודה לאל, אני זכיתי לחינוך טוב מספיק שאני יכול לכתוב את שמי.
כולם: הוא הודה! לגמור אותו! הוא פושע וְבּוגד!
קייד: לגמור אותו, אני אומר. תתלו אותו עם העט והדיו שלו סביב הצוואר.
(יוצא אחד עם הלבלר. נכנס מורד.)
מורד: איפה המפקד הכללי?
קייד: הנה אני, בחור פרטי.
מורד: בְּרח, ברח, ברח! סר האמפרי סטאפורד ואחִיו מעבר לַפּינה עם כוחות המלך.
קייד: עמוֹד, מנוול, עמוד, או שאני גודם אותך. הוא יפגוש פה איש לא פחות על רמה ממנו. הוא סך הכל סֶר, לא?
מורד: כן.
קייד: בשביל להשתוות אליו, אני מכתיר את עצמי סֶר בזה הרגע.
(הוא כורע ארצה ומכתיר את עצמו לאביר)
קום, סר ג'ון מורטימר.
(הוא קם)
עכשיו נראה אותו.
(נכנסים סר האמפרי סטאפורד ואחיו, עם כרוז, מתופף וחיילים)
סטאפורד: כלבים מורדים, סחי וחלאה של קנט,
בְּנֵי מוות בִּתלייה, הניחו נשק;
הביתה לבקתות, נִטשו ת'אפס.
המלך ירחם אם תתחרטו.
אחיו של סטאפורד: אבל יזעם, יקצוף עד זוב דם אם
תמשיכו עוד; אז תיכּנעו או מוּתו.
קייד: על הכלבים בְּכּיסוי משי פה
אני יורק. אליכם, חברים,
אני מדבר, שעליכם אני
מקווה, יבוא היום, למלוך, כי אני
יורש חוקי לַכּתר.
סטאפורד: מנוול,
אבא שלך היה טייח, ואתה
בעצמך גַזְרָן בד, לא?
קייד: ואדם
אבינו היה גנן.
אחיו של סטאפורד: אז מה?
קייד: אז ככה.
סר אדמונד מורטימר היה נשוי
לַבּת של דוכס קלארנס, זה נכון?
סטאפורד: כן, אדוני.
קייד: היא ילדה לו שניים במכה אחת.
אחיו של סטפאורד: זה שקר.
קייד: אָה, זאת השאלה. אבל אני
אומר שזה אמת. ת'בכור גנבה
מהמינקת קבצנית. וְבְּלי
לדעת מה המוצא שלו וְמי
הוריו, נהיָה בנאי כשהוא גדל.
בְּנו זה אני, תכּחיש אם 'תה יכול.
קצב: זאת האמת! לכן הוא יהיה מלך.
אורג: אדוני, הוא עשה ארובה בבית של אבא שלי, והלבֵנים חיות עד היום להעיד על זה; אז אל תכחיש את זה.
סטאפורד: ותאמינו לַמלים של בן
האשפתות הזה שלא יודע
מה הוא מדבר?
כולם: כן, בהחלט, לגמרי; אז 'סתלקו.
אחיו של סטאפורד: ג'ק קייד, את כל זה הדוכס מיורק לימד אותך.
קייד (הצידה): הוא משקר, המצאתי לבד. – בוא-נא אתה, תמסור למלך בשמי שלזכר אבא שלו, הנרי חמש, שבתקופתו בחורים יצאו להטיל כידון בעד כתרים צרפתיים, אני מקבל שהוא ימלוך, אבל אני אהיה אפוטרופוס אחראי עליו.
קצב: וְמה שעוד, אנחנו רוצים את הראש של הלורד סֵיי, גִזבּר המדינה, על זה שהוא מכר את הדוכָּסוּת של מֶן.
קייד: וְבְּצדק, כי בגלל זה אנגליה בעלת מום והיתה הולכת עם מקל אם הכוחות שלי לא יחזיקו אותה. מלכים אחים, אני אומר לכם שלורד סֵיי סירס את המדינה ועשה ממנה סריס; ויותר מזה, הוא מדבר צרפתית; וְבגלל זה הוא בוגד.
סטאפורד: איזו בּוּרות גסה ועלובה!
קייד: לא, תענה לי אם אתה יכול: הצרפתים הם אויבים שלנו; אז בוא, אני שואל אותך רק דבר אחד: מי שמדבר בשפה של האויבים שלנו יכול להיות פְּקיד מדינה טוב, כן או לא?
כולם: לא, לא, ובשביל זה אנחנו רוצים את הראש שלו.
אחיו של סטאפורד: טוב, אם מלים של נועם לא עוזרות,
צריך לתקוף אותם עם צבא המלך.
סטאפורד: כָּרוז, צא ותודיע בכל עיר:
כל מי שמתקומם עם קייד – בוגד;
מי שיברח לפני שהקרב נגמר,
יהיה נידון, בנוכחות אשתו
וילדיו, להיתלות בתור
דוגמה על סף דלתו. – ואתם חברי
המלך, בואו אחרי.
(יוצאים האחים סטאפורד והכוחות)
קייד: ואתם שאוהבים ת'עם, אחרַי.
עכשיו תַראו שאתם גברים, אה? זה
למען החירות. אנחנו לא
נשאיר אף לורד ואף אציל ולא
נחוס על איש חוץ מיחפים והולכי
כּפכּף, כי אלה נשמות שוות,
והיו באים איתנו, רק פוחדים.
קצב: כולם צועדים אלינו לפי הסדר.
קייד: אבל אנחנו בסדר רק כשאנחנו הכי שוברי סדר. קדימה צעד!
יוצאים.
< אחורה | הנרי 6 חלק ב' - מערכה 4, תמונה 2 | קדימה > |