| < אחורה |  הנרי 6 חלק ב' -
מערכה 2, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים המלך, המלכה, האפוטרופוס גלוסטר, הקרדינל וסאפוק, עם מאמני הבזים שצועקים קריאות לדרבן את הכלבים.
מלכה: בחיי, רוזנים, צַיִד כזה בַּנחל
לא ראיתי לפחות שבע שנים.
אבל תודו, בְּרוח חזקה
כל כך, ג'ואנה הזקנה שלי
הצליחה נגד כל הסיכויים.
מלך: אבל כמה גבוה גברת בז
שלךָ המריאה מעל כולם! לראות
את דרך אלוהים בכל יצור!
כן, האדם והציפור נוטים
לעלות אל על.
סאפוק: אין פלא, אם תרשה לי,
שבּזֵי הקרדינל נוסקים יפה
כל כך: כי הם יודעים שאדונם
אוהב להיות מורם, מחשבותיו
עפות למעלה מן הבז שלו.
גלוסטר: כבודו, רק נפש רדודה שפֵלה
תטוס נמוך יותר ממעוֹף ציפור.
קרדינל: ככה חשבתי: הוא רוצה להיות
מעל העננים.
גלוסטר: אה, קרדינל,
מה אתה מתכוון? לא היה טוב לוּ ידע
כבודך להתעופף אל השמיים?
המלך: קופּת אוצר האושר הנצחי.
קרדינל: לךָ שמיים הם פה על הארץ,
עיניך והמחשבות שלוחות
אל כתר, הוא אוצר הלב שלך;
איי פֶּגע אפוטרופוס מסוכן,
מלקק למלך ולממלכה.
גלוסטר: מה, קרדינל?
גלימת הכומר מתנפחת לה?
כל כך הרבה אש כעס בִּכְלִי קודש?
איש דת כזה לוהט? דוד טוב, תחביא
רִשְעות כזאת; איש מקוּדש כל כך
יכול, נכון?
סאפוק: אין שום רִשְעות פה, לא יותר מכפי
שמבקשים ריב טוב, איש רע כמו אלה.
גלוסטר: כמו מי, כבודו?
סאפוק: כמותך, כבודו. ברשות
כְּבוד האפוטרופסות הנכבד.
גלוסטר: טוב, סאפוק,
את החוצפה שְ'ךָ מכירה כל אנגליה.
מלכה: ואת האמביציה שלך, גלוסטר.
המלך: אנא מספיק, מלכה טובה.
אל תלבי את זעם האדונים;
ברוכים רודפי שלום על פני הארץ.
קרדינל: שאבורך על השלום שבו
ארדוף ת'אפוטרופוס הגאה
בְּחרב!
גלוסטר (הצידה לקרדינל): דוד קדוש, הלוואי נזכה!
קרדינל (הצידה לגלוסטר): מתי שרק תעז.
גלוסטר (הצידה לקרדינל): אל תקבץ את בני הברית שלך,
לבד בוא לשלם על עוולותיך.
קרדינל (הצידה לגלוסטר): 'תה לא תעז להראות פרצוף. אם כן –
הערב, צד מזרח של החורשה.
מלך: מה, רבותי?
קרדינל: האמן לי, אחיין גלוסטר,
לולא שחרר האיש שלך פתאום
את הטרף, עוד יכולנו לשחק קצת.
(הצידה לגלוסטר): בוא עם החרב הדו-ידנית.
גלוסטר: כן, דוד. (הצידה לקרדינל) קבענו? צד מזרח של החורשה?
קרדינל (הצידה לגלוסטר): אני אתך.
מלך: דוד גלוסטר, מה קורה שם?
גלוסטר: כלום, מדברים קצת על בזים, כבודך.
(הצידה לקרדנל): בְּאֵם ישו, כומר, אני אגלח
לך את הקרחת, או שאנ' לא
סַיָּף.
קרדינל: מֶדִיצֶ'ה טֶפּיסוּם. שומר
הממלכה, תשמור על עצמך.
מלך: הרוח מתחילה להשתולל; וגם
אתם. איך שהמוזיקה הזאת
צורמת לי בלב! כשמיתרים
כאלה מזייפים, איזו תקווה
יש לְהרמוניה? אנא, רבותי,
תרשו לי ליישב את המריבה.
(נכנס אזרח, קורא "נס!")
גלוסטר: מה זה הרעש?
חבר, על איזה נס אתה מכריז?
אזרח: נס! נס!
סאפוק: קְרב אל המלך וספר מה הנס.
אזרח: עיוור אחד במקדש של סנט אולְבַּנז,
התחיל לפני חצי שעה לראות:
אדם שלא ראה כלום בחיים.
מלך: ברוך האל, שלמאמינים
נותן בְּחושך אור, תִקווה בִּיאוש.
(נכנסים ראש העיר של סנט אולבנז ועמיתיו [עם מוזיקה], נושאים איתם את האיש [סימפְּקוֹקְס] בין שניים על כסא [אשתו ובני עיר מתלווים].)
קרדינל: הנה תהלוכה של בני העיר
באה להציג את האיש למעלתך.
מלך: בעמק הבכא הזה גדולה
נחמתו, גם אם חֶטְאו בשל
הראיה יוכפל.
גלוסטר: קָרבו אותו
למלך, רבותי: מעלתו
רוצה איתו שיחה.
מלך: ספר לנו,
בחור, את הנסיבות, שנהלל
למענך את אלוהים. אז מה,
זמן רב היית עיוור, ועכשיו נרפאת?
סימְפְּקוקס: עיוור מלידה, ברשות מעלתך.
אשה: כן, הוא היה לגמרי.
סאפוק: מי האשה?
אשה: אשתו, ברשותך, כבודך.
גלוסטר: לו הייתְ אמו, יכולתְ באמת לחתום.
מלך: איפה נולדתָ?
סימפקוקס: בְּבֶּריק בצפון, מעלתך.
מלך: מסכן, טוּב אלוהים גאל אותך;
בל יעברו יום-לילה בלי ברכה,
זָכוֹר תמיד מה שעשה האל.
מרגרט: תגיד, בחור, הגעת במקרה
או מדבקוּת הֵנה אל המקדש?
סימפקוקס: אלוהים יודע - מדבקוּת גמורה:
שמאה פעם ויותר קרא
לי בַּשֵינה סיינט אולבּן הקדוש,
ואמר "בוא, סיימון; תן לי בַּמקדש
שלי מִנְחה ואעזור לך."
אשה: ככה ממש; וְפּעמים בלי סוף
בעצמי שמעתי קול קורא לו ככה.
קרדינל: מה, אתה נכה?
סימפקוקס: כן, אלוהים יעזור לי!
סאפוק: איך זה קרה?
סימפקוקס: נפילה מעץ.
אשה: עץ שזיפים, אדון.
גלוסטר: כמה זמן היית עיוור?
סימפקוקס: מלידה, אדון.
גלוסטר: מה, והתחשק לך לטפס על עץ?
סימפקוקס: רק פעם בחיים, בגיל צעיר.
אשה: איי, ושילם יקר על הטיפּוס.
גלוסטר: אהבְתָ שזיפים מאד, להעז כך.
סימפקוקס: אוי לי, אדון טוב, אשתי בא לה שאני אביא לה והכריחה אותי לטפס בסכנת חיים.
גלוסטר: נבל תחמן, אבל זה לא יתפוס.
תראה לי את עיניך; תעצום;
עכשיו תפקח. לדעתי, אתה
עדיין לא רואה טוב.
סימפקוקס: רואה, אדון, צלול כמו שמש, אנ' מודה לאלוהים ולסיינט אולבנז.
גלוסטר: כך אתה אומר לי? מהו צבע האדרת כאן?
סימפקוקס: אדום, אדון, אדום כמו דם.
גלוסטר: יפה אמרת. מהו צבע הגלימה שלי?
סימפקוקס: שחור, במאה אחוז, שחור כמו זפת.
מלך: אז אתה יודע מה צבע הזפת?
סאפוק: למרות שזפת לא ראה אף פעם.
גלוסטר: אבל גלימות ואדרות, הרבה.
אשה: אף פעם עד היום, כל החיים.
גלוסטר: פרצוף, תגיד לי מהו שמי.
סימפקוקס: סליחה, אדון, אנ' לא יודע.
גלוסטר: מה שמו?
סימפקוקס: אנ' לא יודע.
גלוסטר: וגם לא שלו?
סימפקוקס: לא, בחיי, אדון.
גלוסטר: מה השם שלך?
סימפקוקס: סיימון סימפקוקס, ברשותך, אדון.
גלוסטר: אז, סיימון, שב שם בתור השקרן הכי גדול באנושות. אילו נולדת עיוור, יכולת לדעת את השמות שלנו באותה הצלחה שנקבת בשם הצבעים שאנחנו לובשים. ראייה יכולה להבדיל בין צבעים, אבל לדעת פתאום את השמות של כולם - זה לא אפשרי. – רבותי, סנט אולבן פה חולל נס; ואתם לא חושבים שכישוריו גדולים מספיק להקים את הנכה הזה שוב על רגליו?
סימפקוקס: איי הלוואי, אדוני, שיכולת!
גלוסטר: רבותי בני סנט אולבנז, יש לכם בעיר שוטרים, ודברים שנקראים שוֹט?
ראש עיר: כן, אדוני, ברשות מעלתך.
גלוסטר: אז תצווה שיביאו אחד כזה מיד.
ראש עיר: אתה, לך תביא הנה תיכף את השוטר.
(יוצא בן עיר)
גלוסטר: עכשיו תביא לי הנה דחוף שרפרף. – עכשיו, שמע-נא, אם אתה רוצה להציל את עצמך מהצלפה, תדלג לי פה מעבר לשרפרף ותרוץ לדרכך.
סימפקוקס: אוי לי, אדוני, אני לא מסוגל לעמוד לבד; אתה הולך לְענות אותי לשווא.
(נכנס שוטר עם שוטים)
גלוסטר: טוב, אדוני, עלינו לעזור לך למצוא את הרגליים. – מר שוטר, תצליף בו עד שידלג מעל השרפרף הזה ממש.
שוטר: בהחלט, אדוני. – בוא-נא אתה, תוריד זריז את הג'אקט.
סימפקוקס: אוי לי, אדוני, מה לעשות? אני לא יכול לעמוד.
(אחרי שהשוטר מצליף בו פעם אחת, הוא מדלג מעל השרפרף ובורח; והם רצים אחריו וקוראים "נס!")
מלך: אדון עולם, ראית – ושתקת?
מלכה: הצחיק אותי לראות ת'קוף בורח.
גלוסטר (לשוטר): לך אחריו, סלק את המופקרת.
אשה: איי, אדון, עשינו את זה רק ממצוקה.
גלוסטר (לראש העיר): שיצליפו בהם בכל כיכר שוק עד שיגיעו לבֶּריק, שמשם באו.
(יוצאים אשה, שוטר, ראש עיר וכו')
קרדינל: היום האמפרי חולל נס מבורך.
סאפוק: אצלו דילג פיסח וברח.
גלוסטר: רק לַנִסים שלך יש כפל כוח:
לתת תוך יום לערים שלמות לברוח.
(נכנס באקינגם)
מלך: מה החדשות בפי קרובנו באקינגם?
באקינגם: כאלה שהלב רועד למסור:
מין חוג סוטה, נלוז של מושחתים
תחת הנהגתה וחסותה
של אלינור, אשת האפוטרופוס,
המפקדת של הכנופייה,
זמם פגעים נגד הממלכה,
והתעסק עם מכשפות, קוסמים;
הפתענו אותם תוך כדי מעשה,
כשהם מעלים רוחות רעות מתופת,
חוקרים בעניין חַיֵי ומוֹת המלך
וגם על אחרים במועצה,
כפי שתבין כשעוד נרחיב יותר.
קרדינל: אז בעקבות זאת, כבוד האפוטרופוס,
הגברת עצורה לפני משפט
בלונדון. הבשורה הזאת, נדמה לי,
קצת כופפה לך את חוד הנשק;
אולי תחמיץ את המפגש הערב.
גלוסטר: איש קודש אמביציוזי, די לְענות
לי את הלב: צער כואב הביס לי
את כל הכוח; ומובס, אני
נכנע לך, או לַסייס הכי
נחות.
מלך: אל אלוהים, כמה מזיק הרֶשע,
ועל ראשו שלו מנחית מפולת.
מלכה: תראה, הקן שלך, גלוסטר, זוהם;
תדאג טוב שאתה נקי מפגם.
גלוסטר: שחקים, גברתי, עדים לאהבתי
לשליטי ולמולדתי.
בקשר לאשתי, העסק זר לי.
צר לי לשמוע מה שפה שמעתי.
היא אצילה; אך אם היא שכחה
כָּבוד ויושר וחָבְרה אל מי
שמטנף לב אמיתי, אַגְלה
אותה ממיטתי וחֶברתי,
ואתן שיטרפו חוק ובושה [/ חוק וכלימה]
את זו שאת שֵם גלוסטר מכפישה. [/מכתימה.]
מלך: נלון הלילה כאן; מחר – ללונדון,
לבדוק ביסודיות את העניין,
לקרוא לעבריינים לתת תשובות;
נמדוד במאזני צדק את הכל;
הם, יציבים, שווים, יֵדעו לשקול.
תרועה. יוצאים.
| < אחורה | הנרי 6 חלק ב' -
מערכה 2, תמונה 1 |
קדימה > |