שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי 6 חלק ב' - מערכה 1, תמונה 4 קדימה >

נכנסים מרג'רי ג'ורדיין המכשפה, שני הכמרים (יוּם וסאות'וול), ובולינגברוק.

יוּם:  בואו, אדונים! הדוכסית, אני אומר לכם, מצפה לְביצוע ההבטחות שלכם.

בולינגברוק: מאסטר יוּם, אנחנו ערוכים לזה. כבוד הליידי תראה ותשמע את השבעת הרוחות שלנו?

יום:  אלא מה? אל תפקפק בָּאומץ שלה.

בולינגברוק: שמעתי שהיא אשה עם נפש פלדה; אבל יהיה נוח, מאסטר יוּם, אם אתה תהיה איתה למעלה, כשאנחנו נתעסק למטה; אז בבקשה, לךְ בשם אלוהים, ועזוב אותנו.

          (יוצא יוּם)

          מאמא ג'ורדיין, תשתטחי אפיים ותזחלי על הארץ; ג'ון סאות'וול, אתה תקריא; ונעשה את עבודתנו.

          (נכנסת אלינור למעלה, יום אחריה)

אלינור:  יפה אמרתם, אדונים, וברוכים הבאים כולכם. לעניין, וכמה שיותר מהר.

בולינגברוק: ברוגע. לְקוסמים יש זמן וקצב. -       

         לילה עמוק, חשוך, השקט של

         הלילה, שעת הלילה בה עלתה

         טרויה באש, הזמן שינשופים

         צורחים, כלבי שמירה נובחים, רוחות

          מסתובבות, ורפאים פורצים

          מתוך הקבר; זה זמן שהולם

          את המלאכה שלפנינו. גברת,

          שבי ואל תִפְחדי. מי שנקים

          נסגור סָביב בתוך עיגול קדוש.

            (כאן עושים את הטקסים הכרוכים, ויוצרים את העיגול. בולינגברוק או סאות'וול קוראים "קוֹנְיוּרוֹ טִה – הריני משביע אותך" וכו'. רעם וברק אימתניים; ואז עולה הרוח)

רוח:   אַסְדוּם.

ג'ורדיין:        אַסְמָת,

         בשם האל שאתה רועד לשמו

          ומול כוחו, ענה מה שאשאל:

          עד שתשיב, לא תתפנה מפה.

רוח:  תשאל. מה שאמרתי ועשיתי!

בולינגברוק (קורא ממגילה): "ראשית, המלך: מה יהא אתו?"

רוח:   עוד חי דוכס אשר ידיח הנרי:

         ישרוד, ואז ימות מוות אלים.

         (כשהרוח מדבר, סאות'וול רושם את התשובה)

בולינגברוק: איזה גורל נכון לְדוכס סאפוק?

רוח: יגיע גיל והוא ימות בְּים.   

בולינגברוק: מה מצפה לְדוכס סומרסט?

רוח:  שיתרחק לו מטירות:

         יותר בטוח לו על מישורי חולות,

         לא בטירות הרריות. 

         סיים. אני כבר לא יכול יותר.         

בולינגברוק: רד אל החושך, לאגם האש!

         צא, שד בוגד!

         (רעם וברק. יוצא הרוח.

       נכנסים הדוכס מיורק והדוכס מבאקינגם עם המשמר שלהם [סר האמפרי סטאפורד כמפקד] ופורצים פנימה.)

יורק:   תִפסו את הבוגדים והאשפה.

         מכשפה, צפינו בך צָמוּד. -  

         מה, גברת, זאת אַת שם? המלך גם

         המדינה מודים לךְ בטובךְ

         על הטרחה. האדון האפוטרופוס,

         אין לי ספק, ידאג שתְפוּצי

         יפה על מעשייך הטובים. 

אלינור:  רָעים פחות לַמלך משלךָ,     

         דוכס גס לב, שמאיים כשאין

         שום צורך.

באקינגם:              בהחלט, גברתי, שום צורך.      

         (מראה ניירות) איך את קוראת לזה? – תקחו אותם,

         ותכלאו טוב טוב לחוד. גברתי,

         את באה איתנו. – סטאפורד, קח אותה

         אליך.

         (יוצאים, למעלה, אלינור ויוּם, תחת משמר)

          נראה כל צעצוע שלכם

         על הדוכן. החוצה!

         (יוצא המשמר עם גורדיין, סאות'וול ובולינגברוק)

יורק:   עקבת אחריה טוב, מיי לורד.

         תרגיל יפה, ויופי של תכנון.

         טוב, בוא נראה דברי שדים חיים.

         אז מה יש לנו פה?

         (קורא): 'עוד חי דוכס אשר ידיח הנרי:

         ישרוד, ואז ימות מוות אלים.'

         ממש פסוק של נבואה. החי ימות, המת ישרוד.

         טוב, הלאה:

         'איזה גורל נכון לְדוכס סאפוק?'

         'יגיע גיל והוא ימות בים.'

          'מה מצפה לְדוכס סומרסט?'

         'שיתרחק לו מטירות:

         יותר בטוח לו על מישורי חולות,

         לא בטירות הרריות.' 

         טוב, הנבואות האלה

         נקנות בקושי - ומוּבָנות בקושי.

         עכשיו המלך הוא בדרך אל    

          סנט אולְבּנז, עם בעלה של הגבירה

          המקסימה הזאת. לשם יֵצְאו

          החדשות האלה על סוסי  

          חירום. לַאפוטרופוס תיתָקע   

          כבר ארוחת הבוקר בַּגרון.

באקינגם: תרשה לי, האדון מיורק, להיות

         כאן השליח, המקווה לגמוּל.

יורק:   בבקשה, אדון טוב. - מי  שם, היי?

         (נכנס משרת)

         תזמין את סולסברי ואת בנו ווריק

         לסעוד אתי מחר בלילה. צא!

         (יוצאים, לחוד.)


< אחורה הדפסת הטקסט הנרי 6 חלק ב' - מערכה 1, תמונה 4 קדימה >