| < אחורה |  הנרי 6 חלק ב' -
מערכה 5, תמונה 2 |
קדימה > |
שלט "פונדק הטירה". תרועת קרב. נכנס ווריק.
ווריק: קליפורד, בָּרון, כאן ווריק שקורא!
ואם אתה לא מתחבא מהדוב,
עכשיו, לִתרועת חצוצרה זועמת,
כשהחלל מלא זעקות גסיסה,
קליפורד, אני אומר, צא תילחם
בי. לורד צפוני גאה, קליפורד, בָּרון,
ווריק צרוד לקרוא לך לַקרב.
(נכנס יורק)
מה זה, אדון? איך זה אתה ברגל?
יורק: קליפורד איש-דם הרג לי את הסוס,
אבל השבתי לו שוֶוה בשווה,
ומהסוסון היפהפה שאהב
עשיתי פגר לְעורבים ועיט.
(נכנס קליפורד)
ווריק: לְאחד פה או לשנינו בא הזמן.
יורק: עצור, ווריק, חפש שדה צַיִד אחר,
ת'צבי הזה אני חייב לקטול.
ווריק: בְּאצילות, לורד יורק. אתה נלחם
על כתר. – קליפורד, כְּשם שאני שואף
לְהצלחה היום, הלב כואב
לי להשאיר אותך בלי להתקיף.
(יוצא)
קליפורד: מה אתה רואה בי, יורק? מה אתה מחכה?
יורק: בָּאומץ הקורן שלך היה
עלי להתאהב, לולא אתה
אויב שלי בַּנפש.
קליפורד: גם העוז
שלך ראוי לְשֶבח ותהילה
לולא לבש פְּנֵי בוגדנות נבזית.
יורק: שכה יתמוך בי נגד חרבך
האומץ כשאפעיל אותו בשם
הצדק והזכות.
קליפורד: נפשי וגם
גופי שניהם על כף מֹאזְנֵי הקרב.
יורק: הימוּר נורא! היכון להילחם.
(הם נלחמים. קליפורד נופל)
קליפורד: הסוף מכתיר את כל המעשים.
(מת)
יורק: נתנה לך שלום המלחמה.
שמיים יקבלו את הנשמה.
(יוצא. תרועה. נכנס קליפורד הצעיר)
קליפורד הצעיר: חרפּה, קריסה! בריחה כללית פראית.
פחד בורא בלבול, והבלבול
פוצע, לא מֵגֵן. הו מלחמה,
בת גיהינום, מכשיר של השחקים
הזועמים, השליכי לִלְבבות
קפואים בַּצד שלנו גחלים
חמים של נקמה! חייל אחד
שלא יברח. למי שבאמת
מסוּר לַקרב אין אהבה עצמית;
מי שאוהב את עצמו – רק בְּמקרה
ולא מטֶבע מתכבד בַּשם
גיבור.
(הוא רואה את גופת אביו)
אאא שיבוא סוף לעולם
המתועב, שלַהבות אש יום
הדין המובטחות תתפּוֹרנה את
הארץ והשמיים לְאֶחד!
שחצוצרה תקרא לַיקוּם כולו
וכל צליל קטנוני פרטי יחדל!
מה, אבא, כך נגזר - שתבזבז
את נעוריך בְּשלום, תזכה
לְגיל הכסף של שיקול זהיר,
ובהדר ימי כורסה תמות
כך בְּתִגרה של בריונים? [/ פרחחים?] אל מול
מראה כזה לבי הופך לאבן;
וכל עוד הוא שלי הוא יישאר
קשה. יורק לא חס על זקנינו. גם
אני לא ארחם על תינוקות
אצלם. דְמעות בתוליות יהיו
דֶלק לָאש, ויופי, שמרכּך
את העריץ לא פעם, ישמש
לי שמן למדורת הזעם. לי
ולַחמלה לא יהיה דבר עוד.
אפגוש עולל רך מבית יורק - אקצוץ
אותו כמו שמֵדֵיאָה הפראית
חתכה את גוף אחִיה. אחפש
לי מוניטין רק בְּאכזריות.
(הוא מעמיס את גופת אביו על גבו)
תבוא, שריד חדש של בית קליפורד
עתיק. כמו שגרר אַנֵיאָס את
אביו מטרויה הבוערת, כך
אני אגרור אותך על כּתְפֵי גבר.
אבל מִטְעָן אַנֵיאָס היה חי,
ולא כבד כמו האסון שלי פה.
(יוצא כשהוא נושא את גופת אביו.
נכנסים ריצ'רד וסומרסט נלחמים. סומרסט נהרג מתחת לשלט הפונדק)
ריצ'רד: שְכב ככה שם.
כי תחת שלט של פונדק עלוב
של בירה, "הטירה", לורד סומרסט
הפך בַּמוות את המכשף
למפורסם. חרב, לרתוח עוד.
לב, עוד לזעום. הכומר מתפלל
למען האויב. אציל – קוטל.
(יוצא.
קרב. גיחות והתכתשויות. נכנסים המלך, המלכה ואחרים.)
מלכה: מהר! אתה איטי. בושה! מהר.
הנרי: נברח מהגורל? מרגרט, נישאר.
מלכה: ממה אתה עשוי? לא תילָחֵם
ולא תברח. כעת גברי, נבון
ומכובד להשאיר לאויב ת'שטח
ולהשיג לנו כל בטחון
שרק אפשר, וזה אומר לברוח.
(תרועה מרחוק)
אם תיתפס, נגיע לַתחתית
של מזלנו; אבל אם נוכל
להימלט – ועוד נוכל – אם לא,
זאת אשמתך – נגיע כבר ללונדון,
שבּה אתה אהוב, שם הפִּרצה
במזלנו עשויה בקלות
להיסתם.
(נכנס קליפורד הצעיר)
קליפורד הצעיר: לבי שקוע בְּנִקְמות עתיד,
אחרת רק הייתי מנאץ
כל קודש, לא מאיץ בכם לברוח.
אבל לברוח אתם חייבים.
תבוסה ממארת השתלטה בְּלב
שאריות תומכינו. רוצו הינצלו!
ועוד נדע יום ניצחון כמותם,
שִבְרֵנו יתהפך לתבוסתם.
יוצאים.
| < אחורה | הנרי 6 חלק ב' -
מערכה 5, תמונה 2 |
קדימה > |