שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

               תרועת חצוצרות; ואז אבובים. נכנסים המלך , גלוסטר, סולסברי, וּוֹריק ווהקרדינל בּוֹפוֹרְט, מצד אחד; המלכה, סאפוק, יורְק, סומרסֶט ובּאקינגם מן הצד השני; עם בני לוויה.

ֹסאפוק:  כפי שמוּנֵיתי בידי מלכותך   

         כשיצאתי לצרפת כִּנציג

         כבודך להתחתן עם מרגרט

         הנסיכה בשם מעלתך, כך

         בָּעיר טוּר הידועה והעתיקה,

         בְּנוכחות מלכֵי צרפת, סיציליה,

         ודוכָּסֵי קָלָאבְּרִיָה, אוֹרְלֵאָנְס, בְּרֵטָן וְאָלֵנְסוֹן,

         שבעה רוזנים, שנים-עשר בָּרונים

         ועשרים בישופים נעלים, ביצעתי

         את המשימה שלי והתחתנתי,

         ועכשיו בְּענָווה, על הברכיים,

         אני, מול אנגליה ואצילֵיה,

         מוֹסֵר כל זכות שיש לי בַּמלכּה

         לִיְדי הוד מלכותך, שהן החומר

         של אותו צל גדול שאני ייצגתי;

         שי טוב כזה אף לורד עוד לא נתן, 

         מלכה כזו אף מלך לא קיבל.

מלך:   קום, סאפוק. – מרגרט, מלכה, שלום לך.

         אין לי ביטוי אהבה גדול יותר

         מהנשיקה הזאת. - הה אל עליון,

         זה מְחַיֶּה אותי, שותל בי לב

         מְלא תודה! כי אתה נתת לי

         עם הפנים היפהפיים האלה

         עולם בְּרכוֹת גשמִי לַנְשמה,

         אם תְאחד אהבה את מחשבתנו.

מלכה: מלך גדול של אנגליה, אדון

         שלי טוב, השיחות שנִשְמתי

         ערכה בפרטיות ביום, בלילה, 

         ערה ובחלום, גם בְּחברה

         גם בִּתפילה, אתך, מוֹשְלִי הטוב

         מטוב, נותנות בי אומץ להשיב

         לַמלך בלי טקסים, פשוט ככל

         שמסוגל המוח וּמוּרשים

         גלי האושר שבָּלב לפרוץ.

מלך:   יופיה הִמֵּם, אבל חן הדיבור

         שלה, עם המלים הלבושות

         חוכמת מלכוּת – זה מעביר אותי

         מהֶלם לְדִמְעות שמחה, כל כך

         הוא שְבע רצון, הלב. רוזנים, קבלו

         בקול אחד את פני אהבתי.

  כולם: תחי קְוּוין מרגרט של אנגליה!

מלכה: תודה, כולכם.

         (תרועה)

סאפוק: כבוד אפוטרופוס, ברשותך, הנה

         הסעיפים של חוזה השלום

         בין שארל מלך צרפת ושליטנו;

         סוכמו לזמן של שמונה-עשר חודש.     

גלוסטר (קורא): ראשית, מוסכם בין המלך הצרפתי שארל והמרקיז של סאפוק, דה לָה פּוֹל, שגריר של הנרי מלך אנגליה, כי הנרי הנזכר לְעֵיל יישא לאשה את הגבירה מרגרט, בתו של רֶנְיֶה, מלך נאפולי, סיציליה וירושלים, ויכתיר אותה למלכת אנגליה, עד השלושים במאי הבא. נקבע, שאנו נוותר על דוכסות אַנְז'וּ וחבל מֵן והם יעברו לידי המלך אביה. (שומט את הנייר)

מלך:   מה יש, דוד?

גלוסטר:                     סלח לי, אדוני. איזה

         פִּרפּור-פתאום הכה אותי בַּלב,

         טשטש את העיניים, לא יכול

         לקרוא יותר.  

מלך:                     דוד קרדינל, קרא הלאה.  

קרדינל (קורא): נקבע, כמו כן, ביניהם, שאנו נוותר על דוכסות אנז'ו וחבל מֵן והם יעברו לידי המלך אביה, ושהיא תישָלח למלך אנגליה על חשבונו, בלי להביא  נדוניה כלשהיא.

מלך:   נאה בעינינו. כרע ברך, מרקיז. (סאפוק כורע)

          נכתיר אותך דוכס ראשון של סאפוק,

         נחגור לך גם את החרב. – בוא,

         דודן מיורק, אנו פוטרים אותך

         בזאת מלהיות עוצֵר שטחֵי

         צרפת, עד שיצאו שמונה-עשר חודש.  –

         תודה, דוד קרדינל, וגלוסטר, יורק,

         באקינגם, סוֹמֶרְסֶט, סולְסְבֶּרי ו-וּוֹריק.

         תודה על הנעימוּת בקבלת

         פְּנֵי המלכה הנסיכותית שלי.    

         אז ניכנס ונטפל מהר

         בסידורי ההכתרה שלה.

         (יוצאים המלך, מרגרט וסאפוק. גלוסטר מעכב את כל האחרים)

גלוסטר: ראשים בכירים של אנגליה, עמודי

          המדינה, האמפרי חייב לפרוק

          לכם את יגונו, את יגונכם,

          את יגון כל הארץ. מה! הנרי

          אחִי בזבז שנות עלומים פלוס עוז,

          מַטְבֵּע ואדם בַּמלחמות?

          לילות שלמים לן בְּשדה פתוח,

          בְּקור החורף, חום חורך של קיץ,

          לכבוש שם את צרפת, ירושתו

          על פי דין? ואחי ג'ון דוכס בֶּדְפוֹרְד

          שבר ת'ראש לשמור בדיפלומטיה  [/ הזיע לְשַמֵּר בדיפלומטיה]

          את הישגיו של הנרי? ואתם

          כולכם, סומרסֶט, בּאקינגם, יורְק גֶבר,

          סולסברי, וּוֹריק מנצח, לא

          נפצעתם בצרפת ונורמנדי

          קשות? דודי הקרדינל ואני

          לא ישבנו עם חכמי הממלכה

          בַּמועצה להתעמק, מוקדם

          ומאוחר, בְּדיונים בעד

          ונגד, איך טוב להחזיק קצר

          את כל צרפת ובני צרפת? והוד

          רוממותו הוכתר בעודו עולָל

          רך בפּריז להכעיס את האויבים?

          עמל כזה, כבוד כזה, ימותו?

          כיבוש הנרי, העֵרנות של בדפורד,

          קְרבות דם שלכם, כל תכנונינו –

          ימותו? הוי בכירים של אנגליה, 

          חרפּה הברית הזאת, גורליים

          הנישואים האלה, שמבטלים

          את תהילתכם, זורקים בוץ על שמכם

          בְּספר ההיסטוריה, מוחקים

          כל אות של מוניטין, מחללים

          אנדרטות של צרפת כבושה, הורסים

          הכל, כאילו לא היה אף פעם!

קרדינל:  אחיין, מה ההתלהמות הזאת

         עם כל הדימויים והסלסולים?

         צרפת שלנו; ולעד נחזיק בה.

גלוסטר:  כן, דוד, נחזיק בה אם נוכל, אבל

         עכשיו לא אפשרי שזה יקרה.

         סאפוק, דוכס חדש בראש השולחן,

         מסר את דוכסויות מֵן ואַנְז'וּ

         לַמלך הדלפון רֶנְייה, שיש לו

         תואר שמן אבל ארנק רזה.

סולסברי: בשם מוֹת זה שמת בעד כולם,

         שטחים אלה היו המפתחות

         של נורמנדי. אבל למה בוכה

         בְּנִי ווריק הנועז?

ווריק:                         מצַער על

         שהם הלכו בלי שוב. כי לו היתה

         תקווה לכבוש אותם שוב, לא היו

         עינַי שופכות דמעות אלא חרבי

         דם חם. מֵן ואנז'ו! אני עצמי

          לכדתי את שתיהן; את המחוזות

          ההם כבשו שתי הזרועות האלה;

          עָרים שהשגתי בפצעים מרים

          תוחזרנה בעד כמה דיבורים?  

          מוֹר דְיֶיה! 

יורק:   שייחנק לו הדוכס של סאפוק

         שמעמעם את כְּבוד האי הזה

         הלוחמני! צרפת יכלה לתלוש

         וגם לקרוע לי ת'לב לפני

         שהייתי מתפשר על ברית כזאת.

         תמיד קראתי שמלכים אנגלים

         קבלו סכומי זהב ונדוניות

         עם האשה; הנרי שלנו פה 

         נותן מה ששלו, להשתדך

         עם מישהי שלא מביאה שום רווח.

גלוסטר:  פשוט בדיחה שלא נשמע כמותה,

         שסאפוק עוד דורש אחד חלקֵי

          חמש-עשרה על הוצאות ועל

          ההובלה שלה! היתה צריכה

          להישאר בצרפת, להתפגר

          בצרפת לפני –

קרדינל: כבוד גלוסטר, אתה מתחמם מדי:

         ככה רצה המלך אדוננו.

גלוסטר:  כבוד קרדינל, אני מכיר אותך.

         לא הדיבור שלי מעצבן אותך,

         נוכחותי - היא שאוכלת אותך.

         איבה יוצאת לאור: אני רואה

         טוב על פניך, קרדינל גאה,

         את זעמך. אם אשאר פה עוד,

         נתחיל שוב בַּקטטות העתיקות

         שלנו. – אדונים, כל טוב. אִמרוּ

         אחרי שאלך כי נבואתי היתה

         שבקרוב צרפת היא אבודה.

         (יוצא)

קרדינל: נו הנה האפּוטרופוס מסתלק

         זועם. אתם יודעים שהוא אויב

          שלי; יותר מזה, גם שלכם,

          וחוששני, לא חבר גדול

          לַמלך. תחשבו קצת, לורדים, הוא

          שְאֵר הבשר הכי קרוב, זכאי

          לטעון לַכֶּתר. אילו הנרי היה

          משיג דרך הנישואים אימפריה

          עם עושר כל ארצות המערב,

          היתה לו סיבה לא להיות מרוצה.

          תיזהרו: שהמלים שלו

          החלקות לא יכשפו לכם

          ת'לב; הֱיוּ שקולים וחכמים.

          עם כל זה שהעם אוהד אותו,

          קורא לו "האמפרי הדוכס הטוב

          של גלוסטר", ומוחא לו כף, קורא

          בקול "ישו ישמור על חסדך"

          ו"אלוהים יגן על הדוכס 

          האמפרי הטוב" – אני חושש, עם כל

          ציפוי היופי, הוא עוד יתגלה

          כאפוטרופוס מסוכן מאד.

באקינגם: אז למה שישגיח על מושלנו

         שכבר מספיק בוגר לשלוט בעצמו?

         אחיין מסוֹמֶרְסֶט, תחבור אלי;

         ביחד, ועם הדוכס של סאפוק,

         נעיף מהר את האמפרי מכסאו.

קרדינל:  עסק חשוב שלא סובל דיחוי;

         אני - ישר אל הדוכס של סאפוק.

         (יוצא)

סומרסט: אחיין מבאקינגם, היוהרה

         וגובה העמדה של האמפרי הם

         אמנם לרעתנו, אבל בוא

         נפקח עיניים על הקרדינל

         המתנשא; השחצנות שלו

          נסבלת עוד פחות מזו של כל

          הנסיכים בארץ יחד. אם

          גלוסטר יוחלף, הוא יהיה לאפוטרופוס.

באקינגם: או שאתה או שאני נהיה

         האפוטרופסים, סומסרסט, למרות

         כבוד האמפרי או הקרדינל.

         (יוצאים באקינגם וסומרסט)

סולסברי: קודם יצאה הגאווה, עכשיו

         השאפתנות. אלה טורחים לְשֵם

         קידום עצמם – עלינו לעבוד

         למען המדינה. אני תמיד

         ראיתי את הדוכס מגלוסטר, האמפרי,

         נוהג רק כמו אציל וג'נטלמן.

         לא פעם ראיתי את הקרדינל

         השחצני, יותר כמו חייל

         מאשר איש דת, נפוח וגאה

          כמו מלך  העולם, מנבל פה

          כמו בריון, ומבזה את עצמו

          לא כמו שליט למען הכלל. – איי בן,

          וּוֹריק שלי, משענת זִקנתי,

          המעשים שלך, והפשטות,

          והכנסת אורחים, קנו לך

          את אהדת כולם, פרט לַדוכס

          הטוב כבוד האמפרי. – ואתה, אח יורְק,

          פעולתך באירלנד להכניס

          שם סדר ומשמעת; מִבצעיך

          האחרונים בלב צרפת בתור

          נציג מלכּנוּ שם, גרמו לָעם

          לפחוד ממך ולכבד. – נפעל

          ביחד לטובת הכלל, ככל

          שרק נוכל לבלום ולדכא

          את גאוות הקרדינל וסאפוק,

          עם השאפתנות של סומרסט

          ובאקינגם; וכמה שאפשר

          נתמוך במעשים של האמפרי, כל עוד

          הם מביאים תועלת למדינה.

ווריק: כה יעזור האל לווריק, כשם

         שהוא אוהב את המדינה ואת

         טובת הארץ!

יורק:   כנ"ל יורק – (הצידה) מסיבה גדולה יותר.

סולסברי: אין זמן, מהר ולעניין, אָמֵן.  

ווריק: אמֵן? איי אבא, מֵן הלכה, אין מֵן,

         אותה מֵן שכבש ווריק הבן,

         והיה מחזיק בה כל עוד הוא נושם!

         אין זמן, אבא? אין מֵן, אני טוען.

         אם לא אמות - אז כן, אכבוש את מן.

          (יוצאים ווריק וסולסברי)

יורק:   מֵן ואנז'ו ניתנו לצרפתים;

         פריז הלכה; וחבל נורמנדי

         בלעדיהן תלוי על חוט. סאפוק

         סיכם תנאים, האצילים הסכימו,

          הנרי החליף בחפץ-לב צמד

         דוּכּסוּיוֹת בעד בת דוכס נאָה.

          לא מאשים אותם – כי מה אכפת

          להם, אה? הם מוסרים מה ששלך,

          לא שלהם. פיראטים את שללם

          מוכרים בזול,  קונים כך ידידים,

          נותנים גם לְזונות, וחוגגים

          עד שהכל נגמר; בעוד שבעל

          הרכוש, טיפש, בוכה ומתאבל,

          פוכר, מסכן, ידיים, מטלטל

          ראש ועומד בְּרעד מרחוק

          כשמחלקים ומסלקים הכל, [/ כשהכל מחולק ומסולק,]

          מת מרעב, רק לא מעז לגעת

          בָּרכוש שלו. ככה גם יורְק אנוּס

          לשבת ולנשוך את הלשון,

          כשעושים באדמותיו שם סַחר מֶכר.

         נדמה לי אנגליה, צרפת ואירלנד

          הן לַבשר-ודם שלי ממש

          כמו המקל בָּאגדה: כשהוא

          נשרף – זה סוף חייו של הנסיך.

          מֵן ואנז'ו שתיהן בידי צרפת!

          חדְשות כְּפור בשבילי, כי על צרפת

          בניתי לי תקוות כמו על אדמת

          אנגליה זו הפוריה. יבוא

          היום ויורק יתבע מה ששלו;

          לכן אלך עם בני משפחת נֵוויל –

          עם סולסברי ו-וּוֹריק, ואציג

          פְּנֵי אהבה להאמפרי הדוכס

          הגאוותן, וכשיצוץ קָצה

          של הזדמנות אתבע לי את הכתר:

          לַמטרה הזהובה הזאת אני

          קולע. גם המלך הגאה

          לא ינשל אותי, הוא לא יחזיק

          שרביט בָּאגרוף הילדותי שלו,

          ולא יניח נזר על הראש,

          לראש דתי כזה לא מתאים כתר.

                                   [ / זה ראש דתי שכתר לא מתאים לו.]  

          אז, יורְק, בסבלנות, עד בוא הזמן.

          השְקף, וכשהיֶתר ישנים

          תהיה ער לחטט בתוך סודות

          המדינה, כשהנרי מתפלש

          בעונג אהבה עם הכלה

          שלו, מלכה שעלתה לאנגליה

          ביוקר, וכשהאמפרי מסתכסך

          עם שאר הלורדים. אז אני ארים

          את סמל בית יורק, של שושן לבן, 

          הריח המתוק אז יבשם

          את האוויר, הדגל שלי אז

          יכריז על כוח זרוע – והזרוע

          תִלְחַם בְּהנרי בן בֵּית לאנקסטר; 

          וייכנע הכתר שהושפל

          כי בִּפְסוקים, לא פַּסקנוּת, משל.

            יוצא.