| < אחורה |  הנרי 6 חלק ב' -
מערכה 4, תמונה 1 |
קדימה > |
תרועה. קרב בים. נפץ תותח. נכנסים הפיראטים: סֶגן, רב-מלחים, חובל ראשון, וולטר וויטמור. איתם כשבויים שלהם סאפוק, במסווה, ושני אדונים.
סגן: היום המנצנץ, המקשקש,
זוחל, מוּכֶּה אשמה, אל חיק הים;
ויללות זאב צורחות עכשיו
ימריצו דרקונים תשושים לגרור
לילה עגום וטראגי; הם חובקים
שם בכנפיים איטיות, שמוטות,
מנומנמות, קברים, ומערָפל
הלסת הם נושפים חושך מצחין
של מחלות. כן, אז תביאו את
החיילים מהספינה שתפסנו;
בזמן שאנחנו פה עוגנים בקֶנְט
הם ישלמו דמֵי כופר על החול
או יצבעו ת'חוף עם כתם דם.
רב-מלחים, אתן 'ךָ את האסיר
הזה; (מצביע על אדון 1) אתה, חובל, תרוויח קצת
מזה; (מצביע על אדון 2) ו, וולטר גיליאם, זה שלך.
(מצביע על סאפוק)
אדון 1: כמה הכופר, רב-מלח? תאמר לי.
רב-מלחים: אלף כתרים, או שים ת'ראש פה אַרְצה.
חובל: אתה כנ"ל, או שהראש הולך.
סגן: מה, זה נראה לכם יקר, אלפיים,
אתם, עם סטייל ושם של אצילים?
וולטר: לחתוך לַמנוולים את הגרון!
כי אתם תמותו. איזה סכום קטן
זה כפיצוי על אלה שהלכו
לנו בַּקרב.
אדון 1: אני אשלם אותו,
אז חוס לי על חיי.
אדון 2: וגם אני,
אכתוב מיד הביתה שישלחו.
וולטר: איבדתי עין כשתימרַתני אל
האונייה, וכנקמה על זה
אתה תמות, גם אלה, אם זה תלוי בי.
סגן: אל תהיה פזיז; קח כופר, תן לו
לחיות.
סאפוק: הבט על סמל המִסְדר
שלי, סֵיינְט ג'ורג'; אני אציל. קְבע כל
מחיר אשר תקבע ותשולם.
וולטר: וגם אני; שמי וולטר גיליאם. מה זה?
למה אתה נרתע? מפחיד, המוות?
סאפוק: שמך מפחיד אותי, יש בו צליל מוות.
איש מנחש חישב לי הורוסקופ
ואמר, יבוא גיל ואמות בְּים.
אבל שזה לא יגרה אותך
לשֶפך דם. שמך, אם מבטאים
אותו נכון, גִיוֹם.
וולטר: גִיוֹם, גיליאם,
לא משנה לי. מעולם עוד לא
ביזו את שְמֵנוּ בלי שבְּחַרְבֵּנוּ
מחינו את הכתם. ולכן,
בַּיום שבו אקנה לי נקמה
כמו סוחר, שתישבר חרבי,
שלט האצולה שלי יושחת
וייקרע, ושמי יוכרז בתור
פחדן בעולם כולו.
סאפוק: וולטר, עצור,
כי האסיר שלך הוא איש מלכות,
כאן הדוכס של סאפוק, דֶה לָה פּוֹל.
וולטר: דוכס של סאפוק מכוסה סחבות?
סאפוק: אין לַסחבות שום חלק בַּדוכס.
גם יופיטר לבש מסווה לא פעם,
אז למה לא אני?
סגן: רק שיופיטר
אף פעם לא נרצח ואתה תזכה.
סאפוק: אפס חשוך בזוי, דם מלכותי
לא יישפך בידי שרת נחות.
לא קדת לי קידות, הִרְכַּבת לי
דורבן, רכבת לצד הסוס עטוי
הבד שלי, הרגשת מאושר
אם רק הנהנתי? כמה פעמים
אכלת על צלחתי, מזגת אל
כוסי, כרעת ארצה בַּשולחן
כשביליתי עם מרגרט המלכה?
[/ כשחגגתי עם קווין מרגרט?]
זכור זאת, בּוֹש וקפֵּל נוצות, כן, בְּלוֹם
את היהירות העקרה שלך.
איך בחֲדַר ההמתנה שלי
חיכית לצאתי בדום מתוח!
יד זו כתבה עבורך המלצות,
אז היא תשתיק את פיך המשתלח.
וולטר: אה, קפטן, שאדקור ת'שרץ-אפס?
סגן: קודם אדקור אותו קצת בְּמלים,
כמו שעשה הוא לי.
סאפוק: עבד סמרטוט,
כל המלים שלך קלושות כמוך.
סגן: תקחו אותו, ועל דופן הסירה
קִטפו לו את הראש.
סאפוק: 'תה לא מעז,
מפּחד על שלך.
סגן: כן, דה לה פּול.
סאפוק: לורד סאפוק!
סגן: פול תיפול, לורד דה-לא-כלום.
סֶר סיר! שלולית, ביב, בור שופכין שהסחי
והאשפה שלו מזהמים
ת'מעיין שאנגליה שותה
ממנו. בוא, עכשיו אסתום לך
את פיך הטורף אשר בלע
את כל אוצר הממלכה. שפתיך
שנישקו את המלכה יטאטאו
ת'אדמה. אתה שחייכת על
מות האמפרי הדוכס הטוב, גַּחֵך
לשווא מול הרוחות האדישות
שינשפו עליך חזרה
בְּבוז; ותזוּוג לבנות שֵדִים
מגיהינום כי העזת לשדך
אדון כּבּיר לְבת של מלך-שום-
דבר, בלי נתינים, בלי הון, בלי כתר.
עלית לגדולה בִּמזימות
שְטנים, והתפטמת על נִתחֵי
לב מדמם של אמך מולדתך.
מכרְת לצרפת את מֶן ואנז'וּ;
בְנֵי נורמנדי, מורדים בוגדניים,
באשמתך בזים למָרוּתנו,
בּפּיקארדי שחטו את המושלים,
פשטו בהפתעה על מבצרינו
ושלחו ת'חיילים המרוטים
פצועים הביתה. וּוֹריק הדגול
וכל בני נֶוויל, שאף פעם לא
שלפו חַרְבות אימים לשווא, מתוך
שנאה לך קמים להילחם.
ועכשיו בית יורק, אשר הושלך מכֶּתר
בָּרצח המחפיר של מלך חף
מחטא והפלישה של עריצוּת
גאוותנית, בוער באש נקם,
מניף את דגל התקווה שלנו:
חצי פְּנֵי שמש מתאמצים לזרוח,
עם הכיתוב "לַמְרוֹת העננים."
המון העם בְּקֶנְט פה מתקומם;
ולסיכום, בושה וקבצנות
זחלו לארמון מלכנו, והכל
באשמתך. – קדימה! קחו אותו.
סאפוק: אח, לו הייתי אל, לירות ברק פה
בִּנְמוּשות בזויות, זניחות, פחותות!
זוטות הופכות גס לב לגאוותן. [/ איש גס לב מתנפח מזוטות.]
המנוול פה, קפטן של סירה
בקושי, מאיים כמו פירט
המחץ מאיליריה, בַּרְגוּלוּס.
דַּבּוּר לא מוצץ דם של נשר, הוא
שודד כּוורת. אין שום אפשרות
שאני אמות בידי חרק זוטר
כמוך. המלים שלך סוחפות
אותי לְזעם, לא לחרטה.
סגן: המעשים ישתיקו את הזעם.
סאפוק: אני לצרפת מטעם המלכה. [/ בשם המלכה אני בדרך אל
אני דורש ממך שתעביר / צרפת. אני תובע שתעביר]
אותי לָבֶטח את התעלה.
סגן: גיליאם –
וולטר: בוא, סאפוק, אעביר אותך למוות.
סאפוק: "יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִּי". ממך
אני פוחד.
וולטר: תהיה לך סיבה
לפחוד עד שאעזוב אותך. עכשיו
'תה מתחלחל? עכשיו תזחל על ארבע?
אדון 1: אדון יקר, הפצר בו, באדיבות.
סאפוק: לשון סאפוק המלכותית קשוחה
ותקיפה, מורגלת לצַוֹות,
היא לא למדה להפציר לחסדים.
לא נְכבּד כאלה בתחינות
כנועות; מוטב שיתכופף ראשִי
אל הגרדום ולא ישתחוו
בִּרכַּי אלא לָאל ולמלכי;
ייפול ראש דה לה פּול וירקֵד
על מוט, הוא לא ירכון מול הסייס
מאשפתות. כי אצילות אמת
פטורה מפּחד. כן, אני יכול
לשאת יותר ממה שתעשה.
סגן: לגרור אותו מכאן, שלא ידבר עוד.
סאפוק: תנו, חיילים, בכל האכזריות,
כדי שמותי לא יישכח. אישים
גדולים מתים לא פעם בידֵי
חלאות בני זבל; רומאי חותך
גרונות רצח את קיקרו הטוב;
היד של בְּרוּטוּס הממזר דקרה
את יוליוס קיסר; את פומפאוס יד
פראים; וסאפוק מת בידי פיראטים.
(יוצא וולטר [ואחרים] עם סאפוק)
סגן: ואלה שקבענו להם כופר –
אחד מהם נסכים שישוחרר:
אתה תבוא איתנו, הוא חופשי.
(יוצאים כולם חוץ מאדון 1.
נכנס וולטר עם ראש סאפוק והגופה)
וולטר: פה ישכבו ראשו והגוף המת
עד שהפילגש המלכה תקבור.
(יוצא)
אדון 1: איי מחזה דמים ברברי! את
גופו אקח לַמלך. שינקום,
או הוא או חבריו. גם המלכה,
שבחייו האיש היה יקר לה.
יוצא עם הגופה.
| < אחורה | הנרי 6 חלק ב' -
מערכה 4, תמונה 1 |
קדימה > |