שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס יורק עם צבאו האירי, עם מתופף ודגלנים.

יורק:   מאירלנד כך יורְק בא לתבוע את

         זכותו, לתלוש להנרי הרופס

         ת'כתר. פעמון, צלצל רועֵם,

         ומדורות, דִלקוּ בּוהֵק, קַבְּלו

          את פְּנֵי כְּבוד מלך אנגליה החוקי.  

         הו, סַנְקְטָה מָיֶיסְטָאס, מלכוּת קדוֹשה,

         מי לא ישלם ביוקר בעדך?

         ישפיל ראש מי שלא מוכשר לשלוט;

         היד הזו נוצרה רק לְזהב.

         אין תוקף לַמלים שלי אם הן

         לא ייתָמְכוּ בְּחרב או שרביט.

         וכשם שיש לי נשמה - יהיה

         שרביט, שאנפנף בו את שושן

          צרפת המלכותי, הפְלֵר-דֶה-ליס.

          (נכנס באקינגם)

          או, מי בא? באקינגם, להפריע לי?

         ודאי מהמלך. טוב, נעמיד פנים.

באקינגם:  אם באת, יורק, בְּטוב, אני בְּטוב.

יורק:   אני מקבל את בִּרכותיך, באקינגם.

         אתה שליח, או שבאת סתם?

באקינגם: שְליח מלכנו, הנרי האדיר,

         לדעת מה הצבא הזה בְּעת

         שלום; למה אתה, נָתין בדיוק

         כמותי, מֵקים – כנגד כל שְבוּעות 

         האמונים שלך – כוחות גדולים

         כל כך בלי רשותו, וגם מעז

         להביא אותם כמעט עד הארמון?

יורק (הצידה): אני בקושי מדבר מזעם.

         יכולתי לעקור סלעים, ללחום

         עם אבנים, כל כך אוכלים אותי

         הדיבורים המשפילים האלה.

         יכולתי לכלות את זעמי

          עכשיו, כמו אַיָיקְס היווני, על בְּנֵי-

          בקר וצאן. נולדתי קרוב

          יותר לַמלוכה מאשר המלך,      

          אני יותר כמו מלך, מלכותי

          בַּמחשבות. אבל עלי להסביר

          פנים בינתיים עוד קצת עד שהנרי

          יהיה חלש יותר, ואני חזק. –

          באקינגם, סליחה שלא עניתי:

          הראש היה מוטרד בְּמועקה.

          הבאתי את הצבא הזה לכאן

          כדי להרחיק מעל המלך את

          לורד סוֹמֶרְסֶט הגאוותן שחותר

          נגד הוד מלכותו והמדינה.

באקינגם: אתה מפריז מדי בְּהנחות.    

         אבל אם רק לזה נועד הכוח,

         המלך נעתר לדרישתך:

         לורד סומרסט יושב בַּמצודה.

יורק:   נשבע לי בכבודך שהוא אסיר?

באקינגם:  כן, בכבודי, נשבע שהוא אסיר.

יורק:   אז, באקינגם, אני מסלק ת'כוח. –

         תודה לחיילים. משוחררים.

         פִּגשו אותי מחר בִשְדה סיינט ג'ורג'

         ותקבלו תגמול ומה שתרצו.

         (יוצאים חיילים. לבאקינגם:)

          ושהמלך הנרי הצדיק

          ידרוש את בְּנִי – את כל בָּנַי – כְּאות

          נאמנות ואהבה; אשלח

          אותם ובשמחה: שטחים, רכוש,

          סוס, נשק, כל מה ששלי 

          שלו, בתנאי שסומרסט ימות.

באקינגם: יורק, זה ויתור ראוי לשבח. בוא

         נלך לָאוהל של הוד מלכותו.

         (נכנס המלך עם מלווים)

מלך:   יורק לא חושב להזיק לי, באקינגם,

         שהוא צועד אתך זרוע בזרוע?

יורק:   בכל ההכנעה והענווה

         ניצב כאן יורק בפני הוד מלכותך.

מלך:   אז לשם מה הבאת גדוד צבא?

יורק:   להעיף מכאן את סומרסט, בוגד,

         ולהילחם מול קייד, מורד מפלצת,

         שכבר שמעתי שהובס בינתיים.

         (נכנס איידן עם ראשו של קייד)

איידן:  אם ליצוּר דל ועלוב כל כך

         מותר לִשְהות בְּנוכחות של מלך,

         הנה, אגיש ראש של אדם בוגד,

         הראש של קייד, שבְּמאבק הרגתי.

מלך:   הראש של קייד! אל אלוהים, אל צדק!

         הו תן לי שאראה כְּמת את זה

         שבחייו הנחית עלי צרות

         גדולות כל כך. תאמר לי, ידידי,

          אתה האיש אשר חיסל אותו?

איידן:  בהחלט, ברשות הוד מלכותך.

מלך:   מהו השם שלך? ומה התואר?

איידן:  אלכסנדר אַיידן, זהו שמי;

         אדון פשוט מקנט ואוהב המלך.

באקינגם: ברשות כבודך, יאה שיוענק לו

         על שירותו הטוב תואר אביר.

מלך:   כרע ארצה, איידן. - קום בתור אביר.

         ניתן לך תגמול של אלף כתר

         ותהיה מעתה איש חצרנו.

איידן:  הלוואי שאיידן יתגלה ראוי

         לַסכום, כִּנְתין אמת לָעַד לַמלך.

         (יוצא)

מלך:   הבט שם, באקינגם, סומרסט בא

         עם המלכה. לך תבקש שהיא

         תסתיר אותו מהר מהדוכס.

מלכה: הוא לא יסתיר ראש גם מאלף יורקים;

         יעמוד מולו בְּעוֹז, עין בְּעין. 

יורק:   איך? סומרסט חופשי? אז, יורק, שחרר

         מכֶּלא את המחשבות שלך,

         תן לַלָּשון להיות שוָוה לַלב.   

         שאני אסבול לראות את סומרסט?

         מלך שקרן! למה בגדת בי,

         'תה יודע שאני שונא מרמה!

         "מלך" אמרתי? לא, אתה לא מלך,

         לא ראוי למשול, לשלוט על המונים

         אם אתה לא מעז – או לא יכול –

         לבלום בוגד אחד. הכתר לא מתאים

         לָראש שלך; לַיד שלך נועד

         מקל צליין ולא שרביט מלכות

         מרתיע. הזהב הזה חייב

         לחבוק ולהקיף לי את המצח

         שיכול עם כל שינוי, חיוך או זעף,

         לקטול או לרפא. הנה, זו יד

         כדי להניף שרביט ולֶאכוף

         חוקים. פַּנה מקום! חֵי אלוהים,

         אתה כבר לא תשלוט על זה ששְמֵי-

         מרום בראו בתור שליט שלך.  

סומרסט:  בוגד שטני! אני אוסר אותך,

          יורק, בעוון בגידה חייבת מוות

          בַּמלך ובַכתר. תציית,

          בוגד חצוף, כרע ברך לִמְחילה.

יורק:   שאני אכרע אתה רוצה? תן לי

         לשאול את אֵלֶּה אם הם יסבלו

         שאקפל ברכיים לפני מישהו. -

         אתה, קרא לְבנַי כערֵבים לי.

         (יוצא מלווה)

         לפני שיניחו לי להיאסר,

         אני יודע שהם ימשכנו

         את נִשְקֵיהם כדי לשחרר אותי.

מלכה: לך קרא לקליפורד; שיבוא מהר

         לומר אם ממזרֵי יורק יהיו

         הערֵבים לְאבא הבוגד.

         (יוצא באקינגם)

יורק:   נאפּוליטנית מגואלת דם,

         נְפוֹלֶת נאפולי, שוט הדמים

          של אנגליה! בְּנֵי יורק, שנַעֲלִים

          ממךְ, יהיו ערבוּת לאביהם;

          וייחרב כל מי שיסרב

          לַילדים להיות לי ערֵבים.    

         (נכנסים בָּנָיו אדוורד וריצ'רד [מדלת אחת, עם מתופף וחיילים])

          הם כאן; והם כבר יסדרו הכל.

         (נכנס קליפורד [ובנו קליפורד הצעיר מן הדלת השניה עם מתופף וחיילים]

מלכה: והנה קליפורד שיסרב להם.

קליפורד (כורע ברך): בריאות ואושר לאדוני המלך!

         (הוא קם)

יורק:   תודה, קליפורד. תגיד, מה החדשות? 

         לא, אל תפחיד אותנו בְּמבט

          זועם. אנחנו, קליפורד, השלטון.      

         כרע ברך שוב. על טעותך - נסלח.

קליפורד:  זה הוא מלכי, יורק. אני לא טועה.

         אתה טועה מאד לחשוב שטעיתי. -

         קחו אותו לְאשפוז. הוא השתגע?

מלך:   כן, קליפורד, שִגָעון ושאפתנות

         גורמים לו להתייצב נגד מלכּו.

קליפורד:  האיש בוגד. קחו אותו לַמצודה

         לקצוץ לו את הדלעת החתרנית.

מלכה: הוא נאסר ולא מציית. בניו,

         הוא אומר, יתנו בעדו את מילתם.

יורק:   נכון, או לא, בנים?

אדוורד:  כן, אבא טוב, אם המלים יועילו.

ריצ'רד:   ואם לא, אז נִשְקֵנו ידבר.

קליפורד:  איזה מין זן בוגדים יש לנו כאן? 

יורק:   הבט בָּרְאי, קרא כך לַבּבוּאה

         שלך. אני הוא מלכְּךָ ואתה

         נחש בוגד. קרא לשני הדובים

         הגיבורים שלי שיטלטלו

         את השרשראות וְִיהממו

         ת'בני-כלאיים המאיימים פה: קְרא

         לסולסברי וְ-וּוֹריק שיבואו.

         (נכנסים הרוזנים ווריק וסולסברי [עם מתופף וחיילים])

קליפורד הזקן: הם הדובים שלך? טוב, נשסה

         בהם כלבים לַמוות, ואם תעז

         להביא אותם אל הזירה - נכפות

         את כבוד המאלף באותה שרשרת.

ריצ'רד:  ראיתי לא אחת כלב להוט

         וחם שועט לנשוך כשהוא משוחרר

         מהרצועה; ואז כשהוא חוטף

         מכף הדוב האימתני - מקפל

         זנב בין הרגליים ומיילל.

         זה הטיפול שמחכה לכם

         אם תתייצבו כנגד הלורד ווריק.

קליפורד [הצעיר?]: לךְ, גוש לא מבושל, דיסה של זעם,

         עקוּם התנהגות כמו הצורה

          שלך!

יורק:            חכה תראה איך נעשֶה

          לך עוד רגע חם!

קליפורד:                         תיזהרו

         שמרוב חום לא תישרפו אַתם.

מלך:   מה, ווריק, בִּרְכְּךָ כבר שכחה

         מה זה לכרוע? סולסְבֶּרי, בושה

         על שֵיבתך, לורד משוגע מוליך

         לאבדון ילד מופרע! החלטְתָ   

         מה - לשחק על ערש דווי בִּריון

         ולחפש בְּמשקפיים צער?

         הו איפה נאמנות? איפה ציוּת?

         אם הם נוּדו מראש הכְּפוֹר, איפה

         הם ימצאו מקלט על פני הארץ?

         הֵכַנְתָ חֶלקת קבר כדי לרוץ

         לַמלחמה ולבייש בְּדם

         את מְרום גילך? מה, אתה איש זקן

         שחסֵר לו ניסיון? ואם יש לך,

         למה להשתמש בו לרעה?

         בושה! כְּרע ברך צייתנית מולי,

         אתה שמתכופף, ישיש, לקבר.

סולסברי:  כבודך, בחנתי בתוכי היטב

         את תואר הדוכס המהולל פה;

         ומצפּוּני מחשיב אותו בתור

         יורש בְּצדק של כס אנגליה.

מלך:   אתה נדרת לי נאמנות?

סולסברי:  נדרתי.

מלך:   תוכל להשיג פְּטור אלוהי מהנדר?

סולסברי:  זה חטא גדול להישבע לְחטא,

         אך לקיים שבועה חוטאת - חטא רע

          יותר. מי יחוייב בידי שבועה

          לרצוח או לשדוד איש, לחלל

          את תוּמתה של בתולה, לעשוק

          יתום מן הירושה שלו, לגזול

          מאלמנה את זכויותיה, בלי

          סיבה לָעוול חוץ מהעובדה

          שהתחייב לכל זה בשבועה?

מלכה: בוגד פיקח לא צריך פרקליט.

מלך:   קִראו לבאקינגם, ושיתחמש.

יורק:   קרא לו, או לכל חבר שיש לך,

         אני נחוש לְמוות או כבוד.

קליפורד:  טוב, הראשון עָלַי, אם מתגשמים

         החלומות.

ווריק:                 כדאי לך לחזור

         אל המיטה לחלום שוב כדי לשמור

         על עצמך מפני סופת שדה-קרב.

קליפורד:  אני ערוּך מול סערה גדולה

         יותר מכל אחת שתקים היום;

         ואחרוט את זה על הקסדה שלך

         אם רק אכיר אותך על פי סמל

         ביתך.

ווריק:            בשם שלט הגיבורים

         של בית אבי, הדוב שעומד תקיף

         קשור לְגזע מחוספס, היום

         אחבוש את הקסדה לראווה,

         כמו ארז על ראש הר שעלעליו

         גלויים חרף כל סערה – רק כדי

         להפחיד אותך עם המראֶה שלה.

קליפורד: ומן הקסדה שלך אתלוש ת'דוב

         וארמוס אותו תחתַי בכל הבוז

         מול השומר אשר מגן עליו.

קליפורד הצעיר: אז בוא, לַנֶשק, אבא האלוף,

         לכתוש את המורדים ושוּתְפיהם.

ריצ'רד:   בושה! טיפה צניעות! אל תתגרה,

         הלילה הרֵי תסעד עם הבורא.

קליפורד הצעיר: בעל מום מושחת, איפה את זה שמעת? 

ריצ'רד:  אם לא בַּמרומים - בַּשְאוֹל לְמטה.

         יוצאים [משני הצדדים].

---

---