שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

          נשמעת תרועה. נכנסים [שני כרוזים בראש], המלך, המלכה, הקרדינל, סאפוק, יורק, באקינגם, סולסברי, ווריק, לפרלמנט, עם מלווים.

המלך: מפליא אותי שלורד גלוסטר לא בא.

         זו לא דרכו להיות האחרון,

         מה מעכב אותו מלהיות איתנו?

מלכה: אתה לא רואה או לא רוצה לשים

          לב לַשינוי אצלו, לַהבעה

         המנוכּרת? איך הוא מסתובב

         כמו מלך, כמה הוא נהיה חצוף

         לאחרונה, כמה גאה, חותך, [/ נחרץ,]

        ממש לא הוא. אנחנו עוד זוכרים 

         שהוא היה מתון, חביב, ואם

         היה לנו מבט קצת מרוחק

         לרגע, הוא ישר כרע על ברך

         עד שכל החצר התפעלה

         מהצייתנות שלו. אבל תפגוש

         אותו עכשיו, אפילו בִּשעת בוקר,

         כשכולם מברכים איש את רעהו,

         הוא מקמט מצח, מזעיף מבט,

        חולף זקוף בְּברך לא כפופה,

         בז לַחובה שמגיעה לנו.

         למי אכפת כְּשגוּר חושף שיניים,

         אך כשאריה שואג, גם איש גדול

         רועד; והאמפרי הוא לא איש קטן

         באנגליה. זכור קודם כל שהוא

         הכי קרוב מכל קרוביך, אם

          תיפול – הוא זה שיעלה. לכן

         נראֶה לי לא זהיר, בהתחשב

         בַּמרירות שלו והיתרונות

        שהוא ישיג מפטירתך, לתת לו

         להתקרב להוד רוממותך

         או להצטרף למועצה שלך.

         בחנופה קָנה את לב פשוטי

         העם, ואם יתחשק לו לערוך

         פה מהומות, קיים חשש שהם

         ילכו בעקבותיו. עכשיו אביב,

         והעשבים לא העמיקו שורש;

         תסבול אותם עכשיו - הם יפשטו

         בגן כולו ויַחנקו כל צמח

         עקב ההזנחה החקלאית. 

         הדאגה המסורה שלי

         לאדוני גרמה לי לקבֵּץ  

         את הסכנות האלה בַּדוכס.

         אם זה טפשי, קְרא לזה פחד של

         אשה, שאִילוּ נימוקים טובים  

         יבואו במקומו, אחתום "טעיתי",

         ואומַר "עשיתי עוול לַדוכס." –

         כבוד הלורד סאפוק, באקינגם ויורק,

         הַפריכו אם תוכלו את הטענה

         שלי, או תִפְסקו שיש לה תוקף.

סאפוק:  יפה הבטתְ אל תוך הדוכס

         הזה, כבודךְ;  ואילו שאלו

         אותי ראשון, הייתי מְספּר

         לדעתי אותו סיפור כמו הוד

         חסדךְ. הדוכסית, בהסתתו,

         שכה אחיה, התחילה בִָּעסקֵי-

         שטן שלה; או, אם הוא לא היה

         איש-סוד לָעֲבֵרות, בכל זאת הוא,

         בחשיבות עצמית בתור קָרוב-

         יורש למלך והִתפּארות

         באצילותו, שתל באמצעים

         שפלים רעיונות בַּדוכסית              

         חולת המוח שתִרְקח אובדן

         לשליטנו. חלקים זורמים

         המים בְּאגם עמוק, והוא

         בהצגה תמימה מסתיר בגידה.

         שועל כשהוא רוצה לגנוב כבש 

         שומר על שקט. - לא, שליט שלי:

         גלוסטר הוא איש שלמצולותיו טרם

         ירדו, והוא מלא מִרְמָה לָעומק.

קרדינל: הוא לא הָגה, נגד החוק, מיתות

         שונות ומשונות על עברות

         קלות?

יורק:              ובתור האפוטרופוס, לא

         הטיל מִסֵי עתק בממלכה,

         תשלום לַחיילים שבצרפת,

         ולא שלח את זה? וכתוצאה

         כל יום באיזו עיר שם התמרדו?  [/ מדי יום התמרדו שם בערים?]

בקינגם:  נאא, אלה רק זוטות לעומת פשעים 

           לא ידועים אשר הזמן יחשוף

         בַּדוכס האמפרי החלק.

המלך:                                כבודכם,

         שִמעו: דאגתכם לגזום קוצים

         שיפצעו את רגלינו ראויה

         לְשבח; אבל, לְדבּר בְּלב

         גלוי, קרובנו גלוסטר הוא נקי

         מכל תכנון בגידה נגד כִּסְאנו

         כמו שה תמים, יונה צחה; האיש

         צדיק, מתון וטוב מכדי לחלום

         על רוע או לזמום את מַפַּלְתּי.

המלכה: איי, מה מסוכן יותר מהאֵמון

         המטופש הזה? הוא נראֶה יונה?

         כל הנוצות שלו הן מושאלות,

         בִּפנים הוא כמו העורב המתועב.

         הוא שה? הִלְוו לו בטח איזה עור, 

         בָּאופי הוא זאב טורף. מי לא

         יכול, לְשֵם מרמה, לגנוב מסווה?

         שמור נפשך, אישי, רַוְוחת כולנו

         תלויה בְּשיתוק הנחש הזה.

         (נכנס סומרסט)

סומרסט:  בריאות וכל טוב להוד מלכותו.

המלך: לורד סומרסט! מה בצרפת חדש?

סומרסט:  כל תביעותיך שם על השטחים 

            בוטלו ונמחקו: הכל אבוד.

המלך: בשורות כפור, סומרסט; אבל עצת

         האל תקום.  

יורק (הצידה):       בשורות כפור בשבילי:

          כי על צרפת בניתי לי תקוות

          כמו על אנגליה הפוריה.

          כך הלבלוב שלי נקטע בְּאִבּו,

          ואת העלים שלי מכרסמים

          זחלים; אבל אני אמצא מהר

          תרופה לַהרעלה, או שאחליף

          תואר מלכות בְּקֶבר תהילה.     

          (נכנס גלוסטר)

גלוסטר: ברכות לאדוני המלך! סלח לי,

         שליט, שאיחרתי עד כדי כך.  

 סאפוק:                                 לא, גלוסטר,

          הקדמת, אלא אם כן 'תה נאמן

          יותר מכפי שאתה. אני אוסר

          אותך באשמת בגידה בַּמדינה.

גלוסטר: טוב, לא תראה אותי מסמיק, דוכס

         של סאפוק, או משנה ארשת על

         המאסר הזה. לב בלי רבב

         לא בְּקלוּת נבהל. המעיין

         הכי טהור אינו נקי מבוץ

         כמו שאני חף מבגידה במלך.

         מי טוען נגדי? במה אני אשם?

יורק:   ישנה סברה, אדון, שלקחת שוחד

         מידי מלך צרפת, וכאפוטרופוס

         עיכבת תשלומים לַחיילים,

          וכך איבד מלכנו את צרפת.

גלוסטר: אה, יש סברה? מי אלה שסבורים?

         אף פעם לא קיפחתי שְכר חייל,

         ולא קיבלתי מצרפת פרוטה

         של שוחד. שהאל ישמור עלי

         כמו שאני נשארתי ער בלילה,

         כן, לילה לילה, רק כדי להגות

         בטובתה של אנגליה! כל גְרוש

         שאני סחטתי מהמלך, או

         מטבּע שאגרתי בשבילי,

         שיוצגו נגדי בַּיום של המשפט!

         לא, אינספור פאונדז מרכוש פרטי שלי,

          בכדי לא להקשות על נצרכים,

          שילמתי לַחֵילות בלי לבקש

          אף פעם הֶחזרים!

קרדינל:                       מתאים לך,

         אדון, לומר כך.

גלוסטר:                     אני רק אומר

         אמת, כה יעזור לי אלוהים!

יורק:   הִמְצֵאת כְּאפוטרופוס עינויים

         זרים ומוזרים שלא נודעו

          כמותם לְעבריינים, ואנגליה

         נודעה כך לְשִמצה כְּרודָנוּת.

גלוסטר: מה, זה ידוע שכאפוטרופוס

         חטאִי היחידי היה חמלה,

         כי מול דִמְעות פושע התמוססתי,

         מלים של חרטה שִלמוּ על כל

         עוון. חוץ מרוצח צְמא דם או

         שודד של עוברי אורח מסכנים,

         לא הענשתי איש כפי שמגיע.

         על רֶצח – כן, על חטא דמים כזה

         עיניתי למעלה משורת הדין.

סאפוק: כבודך, אלה זוטות עם תירוצים

         קלים. אבל פשעים גדולים יותר

         עומדים מולך, מהם לא תיטהר

         בקלות כזאת. אני אוסר אותך

         בשם הוד מלכותו ומוסר אותך

         לידי הקרדינל עד לַמשפט.

המלך: כבוד גלוסטר, תקוותי שתתנקה

         מכל חשד. לי המצפון אומר 

         שאתה חף מפשע.

 גלוסטר:                          הו אדון

         יקר, אלה ימים מסוכנים.    

         הטוֹב נחנק בידי לכלוך אמביציה,

         צְדקה נרדפת ביד האיבה.

         שְבוּעות של שקר מושלות בַּכּיפּה,

         והצדק מאדְמת מלכי גולֶה. [/ גורש.]

          אני יודע שהם קושרים נגד

         חיי; ואם מותי יביא שמחה

         לָאי הזה, ויסמן את קץ

         עריצותם, אז אשלם אותו

         בחפץ לב. אבל מותי הוא רק

         פרולוג בַּהצגה של אלה; כי

         אפילו אלפים שעוד לא חושדים

         בְּסכנה לא ישלימו את הטרגדיה

         שהם זוממים. האודם הנוצץ

         בעינֵי הקרדינל מלשין על זְדון

         הלב שלו, והמצח המעוּנן

          של סאפוק - על סוּפות שנאה   

          שיש לו; בקינגם החד פורק

          עם הלשון את כל מטען הָרֶשע        

          שרובץ לו על הלב; יורְק העקשן

          שרוצה את הירח, הוא שאת

          הזרוע שמָתח תלשתי לו

          בחזרה, הוא מכַוון אישום

          שקר נגד חיי. ואַת, גבירתי

          השליטה, עם כל השאר, הִטלתְ

         לי על הראש חרפּות ללא סיבה,

          והשתדלת במרץ להסית

          את יָקירִי המלך להיות

          אויב לי. כן, כולכם שילבתם טוב

         מוחות – שמעתי על המפגשים-

          בַּסתר שלכם – הכל רק כדי

          לגמור לי את חיי שלא חטאו.

          עֵד שקר להרשיע אותי לא        

          יחסר, גם לא הר של בגידות שיגדיל

          את אשמתי. יוכיחו פה יפה

          את הפתגם: כשרוצים להרביץ

          לַכּלב, אז מקל מוצאים מהר.

קרדינל:  הוד מלכותך, ההשתלחות שלו    

         בלתי נסבלת. אם ככה נוזפים

         ומצליפים באלה שדואגים

          לשמור על הוד רוממותך מפני

          סכין בגידה וזעם של חתרן,

          וְלָעבריין ניתַן חופש דיבור,  [/ ולעבריין נותנים לשון חופשית,]

          מסירותם חלילה תתקרר.

סאפוק: הוא לא קינטר את הוד רוממותה

         פה במִלוֹת עלבון, אם כי מוּסוֹות

         בְּלמדנות, כאילו היא הדיחה

         כמה להישבע על אישומי

          שווא לנשל אותו מעמדתו?

מלכה: אבל אתן לו לַמפסיד לנזוף.

גלוסטר:  כמה צדקתְ: אני אכן מפסיד -  

         קללה על המנצחים, כי הם רימו

          אותי! לְמפסידים כאלה יש

         באמת זכות לדבר.

בקינגם:                        הוא ישחק

         עם המלים ויחזיק אותנו כל

         היום פה. אדוני הקרדינל,

          הוא האסיר שלך. 

קרדינל:                     קחו, רבותי,

          את הדוכס; שמירה צמודה.

גלוסטר:                                 הה, כך

          זורק המלך הנרי את הקביים

          לפני שהרגליים יציבות

          לסחוב לו את הגוף. כך מגרשים

         ממך את הרועֶה, וּזאבים

          נובחים מי יכרסם בך ראשון.

          הלוואי לַשווא אֶפְחד, הלוואי ועוד איך!

          כי, הנרי, אני פוחד שאתה דועך.

          (יוצא גלוסטר, עם ליווי)

מלך:   לורדים, עשו או תהרסו לפי    

         הבנתכם, כאילו אנחנו כאן.

מלכה: מה זה, כבודך עוזב את הפרלמנט?

מלך:   כן, מרגרט, לבי צולל בְּעצב,

         והשטפון זורם כבר לעיניים,

         הגוף שלי חגוּר בְּאומללות;  

         כי מה אומלל יותר ממצוקה?

         דוד האמפרי, בפניך אני רואה

         מפת כבוד, אמת, נאמנות;

         ועוד לא נולד היום, האמפרי הטוב,

         שבו אחשוד בך או אפקפק

         באמונך. איזה כוכב אִיוּם

         עוין פתאום לעמדתך, שכל

         הלורדים הגדולים וּמלכּתנו

         רוצים בְּחיסול חייך הטהורים?

         אף פעם לא עוללתָ רע להם,

         לְאיש; כמו שקָצב לוקח את

         העגל וקושר את האומלל,

         מרביץ כשהוא מושך, מוביל אותו

         אל בית המטבחיים, ככה בלי

         חמלה הם גררו אותו מכאן;

         וכמו שהאם רצה וגועָה

         מעלה ומטה, מביטה לאן

         הלך לו הקטן החף מעוול,

         ולא יכולה כלום אלא לקונן

          על האובדן של היקר לה, כך

          אני הוא המקונן על הגורל

          של גלוסטר, בדמעות לא מועילות

          של עצב, בעיניים חֲשֵכות

          מביט לאן הלך, ולא יכול

           לעזור, כל כך אימתניים אויביו

          המושבעים. אבכה עליו, ובין

          כל אנחה אומַר משהו כמו:

          "אם יש בוגד, אז גלוסטר הוא לא שמו."

          (יוצא, [עם בקינגם, סולסברי ו-ווריק]

מלכה: שלג קר, רבותי, נמס לו עם

         קרני השמש. הנרי בעלי

         הוא קר בְּעניינים גדולים, מלא

         מדי חמלה טפשית; ההצגה

         של גלוסטר מהתלת בו, כמו

         שהתנין לוכד בדמעותיו

         בריות רחמניות, כמו שנחש

         המכורבל בִּשְדה פרחים, בעור

          בוהק וססגוני, מכּיש ילדון

          שלא מבדיל בין מעלות ויופי.

          תאמינו, לא צריך להיות חכם

          יותר ממני – ובכל זאת יש

          לי ראש לא רע – לדעת שצריך

          לפטור את גלוסטר זה מהעולם,

           לפטור אותנו מִפְּחדים ממנו.

קרדינל: שהוא ימות זוהי תוכנית שווה;

         אבל דרושה לנו עילה לַמוות.

         יאה שהוא יורשע על פי החוק.

סאפוק: אבל לדעתי זו לא תוכנית.   

         הוד מלכותו יפעל שהוא יחיה;

         העם עוד יתקומם כדי שיחיה;

         ולנו יש בסיס שולי, מלבד

         חשד, להראות שהוא ראוי לְמוות.

יורק:   אתה אומר שלא ימות אם ככה?

סאפוק: אח, יורק, אין מי שישמח יותר ממני.

יורק [הצידה?] לְיורְק יותר סיבות שהוא ימות. –

         אבל, כְּבוד קרדינל, ואתה, לורד סאפוק,

         אמרו מה דעתכם, מכל הלב:

         זה לא כמו להפקיד נשר מורעב

         לשמור על פרגית מעַיִט רעב

         כמו להציב את האמפרי הדוכס

         כאפוטרופְּס המלך?

מלכה:                        שהפרגית

         המסכנה תדע - מותה בטוח.

סאפוק:  נכון, גברתי; זה לא טֵרוּף לשים

         שועל לשמור על עדר, להאשים

         אותו בתור רוצח ערמומי,

         ואז לדחות קְלילוֹת את האישום

         בגלל שעוד לא ביצע את זממו?

         לא – שימות על זה שהוא שועל,

         אויב הָעֵדר מטבעו, לפני

         שהכתים את הלסתות באודם דם,

         ממש כפי שהִרְצה האמפרי לַמלך.  

          ואל תדקדקו כיצד לקטול

         אותו: בְּמלכודות, עורמה או פח    

          יקוש, ישן או ער, לא משנה,

          רק שימות; כי זה תכסיס נפלא

          לתת מַט לְזוֹמם של תחבולה.

מלכה: דיברת בנחישות, סאפוק גדול.

סאפוק:  שום נחישות אם זה לא ייעשה;

         לא פעם רק אומרים, לא מתכוונים.

         אבל כדי שהלב יתאים לַפֶּה,

         והיות שהמעשה פה הוא מִצְווה, 

         כדי להגן על מלך מאויב –

         אמרו כן ואהיה הכומר על

         ערש הדווי שלו.

קרדינל:                    אני בעד

         שהוא ימות עוד טרם שתוסמך,

         לורד סאפוק, בתור כומר. רק תסכים

         לַמעשה וּתאשר, אני

          כבר אֲסַפּק תליין; כל כך אני

          דואג לבטְחון הוד רוממותו.

סאפוק:  הנה ידִי, זה מעשה ראוי.

מלכה: וגם אני אומרת.

יורק:                          גם אני.

         אז אם שלושתנו מסכימים, כבר לא

         חשוב מי יבקר את גזר דיננו.

         (נכנס רץ)

רץ:     אישים גדולים, באתי בהוּל מאירלנד

         כדי לדווח שמורדים קמים שם

         ולהזעיק את האנגלים לַחֶרב.

         שִלחו סיוע, לורדים, ועִצרו

         את המהומות בַּזמן, לפני שהפצע

         יגדל להיות ממאיר; כי כל עוד הוא

          טרי, יש כל תקווה להצלה.

קרדינל:  פִּרצה שמשוועת לְמחסום

         דחוף! מה עצתכם בְּעניין כבד זה?

יורק:   שישלחו לשם את סומרסט

         בתור עוצר. טוב למַנות מושל

         מזהיר; רק תזכרו איזה מזל

         היה לו בצרפת.

סומרסט:                        לוּ יורק, עם כל

         הדיפלומטיה הגאונית שלו

         היה שם במקומי, הוא לא היה

         נשאר שם בצרפת כל כך הרבה.

יורק:   לא להפסיד הכל כמוך, לא.

         הייתי את חיי מפסיד, ולא

         מביא הביתה מִטענֵי בושה

         רק כי נשארתי עד שהכל אבוד.

         תַראה איזו שריטה, גוף מצולק;

         לא מנצחים עם עור כזה חלק.

מלכה: טוב, זה ניצוץ שיהיה שריפה פראית 

         אם יְחזקו אותו רוח ודלק.

         די לךָ, יורק טוב. שקט, סומרסט

         יקר. אילו אתה משלת שם,

         יורק, מזלך היה אולי יותר

         גרוע משלו.

יורק:                     אה כן, גרוע

         מאפס? אז בושה על הכל!

סומרסט:                              כן,

         כולל עליך, שמזמין בושה.

קרדינל:  לורד יורק יקר, נסה את כוכביך:

         האירים הברברים התגייסו

          ומרטיבים עפר בדם אנגלי.

          תוליך לאירלנד חבורה מובחרת,

          כמה מכל מחוז, ותנסה

          את מזלך נגד האירים?

יורק:                                    כן,

         כבודך, אם הוד רוממותו בעד.

סאפוק:  טוב, סמכותנו היא ההסכמה

         שלו, מה שנחליט הוא מאשר:

         אז, יורק נכבד, קח את המשימה.

יורק:   מאה אחוז. סַפְּקו לי חיילים

         בזמן שאארגן את עניינַי.

סאפוק:   לַהתחייבות הזאת אני אדאג.

         עכשיו נחזור להאמפרי הבוגד. 

קרדינל:   מספיק אתו; אני כבר אטפל בו

         שלא יטריד אותנו עוד. ובכן,

         איש לדרכו. היום כמעט עובר.

         - לורד סאפוק, לנו יש מה לדבר.

יורק:   כבוד הלורד סאפוק, אז בבְּריסטול 

         תוך שבועיים אצפה לחיילי;

         משם אני אשיט אותם לאירלנד.

סאפוק: אדאג לכך באחריות, לורד יורק.

         (יוצאים כולם חוץ מיורק)

יורק:   עכשיו או לעולם לא, יורק, חשֵל

         את מחשבות הבלהה שלך,

         הפוך את הספק לְהחלטה:

         הֱיֵה מה שאתה מקווה להיות;

         אם לא - תמסור מה שאתה לַמוות,

         כי לא שווה שתיהנה מזה.

         פחד חיוור-פרצוף יגוּר באיש

          בזוי, אין לו גג בְּלב מלכותי.  

          מהר מגִשְמֵי קיץ מחשבה

          רודפת מחשבה, וכל אחת - 

         רק על יוקרה. מוחי, עסוק יותר

         מעכביש חרוץ, טוֹוה קורים

         מפותלים ללכוד אויבים שלי.

         נו כן, מכובדַי, כן כן: תרגיל

         פיקח לנפנף אותי מכאן

         עם גדוד. אתם פשוט, צר לי לומר,

         מחממים נחש קפוא, ואז,

         כשבחיקכם הוא יטופח, יכּיש

         לכם ת'לב. כן, חיילים זה מה

         שהיה חסר לי, ואתם רוצים

          לתת: אני לוקח בתודה,

          ותהיו בטוחים: אתם שמים

          פה נשק חם בִּידֵי איש משוגע.

          באירלנד אֲגַדל צבא אֵיתן,

          אקים באנגליה סערה שחורה

          שתעיף עשרות אלפי איש לַשמיים

          או לגיהינום; וסופת האימים

          הזאת – היא לא תפסיק להשתולל   

          עד שאותו עיגול זהב שעל

          ראשי, כמו קרנֵיה השקופות

          של שמש, יְשכֵּך את זעמו

          של הטייפון יליד השגעון.

          וכְסוכן הכּוונות שלי   

          פיתיתי איש חמום מוח ממְחוז

          קֶנְט, שמו ג'ון קֵייד מאֶשְפוֹרד,

          שהוא יקים בכל הכוח מרד

          תחת השם ג'ון מורטימר - אחיין

          של מורטימר קרובי, שטען לכתר.

          ראיתי את קֵייד המופרע הזה

          באירלנד נגד גדוד של חוליגנים,

          נלחם עד שהחיצים בירֵכַיו

          היו כמעט כמו מַחֲטֵי קיפוד;

          וכשבסוף ניצל, ראיתי איך

          הוא מנתר זקוף כמו רקדן,

          ומנער את החיצים נוטפי

          הדם כמו פעמונים. לא פעם,

          מוסווה כְּאירי נכלולִי בְּשיער

          פרוע, הוא נפגש עם האויב,

          ובא אלי להלשין לי עליהם.

          השד הזה יהיה נציג שלי;

          כי הוא דומה, קייד, בְּדיבּוּר, פָּנים

          וצעד לג'ון מורטימר ההוא

          שמת בינתיים. כך אני אבחן

          את דעת ההמון, אם הם בעד

          הטענה לַכּתר של בית יורק.

          נאמר שייתפס ויעונה,

          אין אף כאב שיגרום לו להסגיר

          אותי כמי שהסית אותו למרוד.

          נאמר שישגשג, מה שסביר,

          אז אני בא מאירלנד עם כוחות

          לקצור ת'יבול שהכלבלב זָרע.

          אם האמפרי מת, כפי שהגיוני,

          והנרי מסולק - הנה אני. [/ אבוא אני.]

          יוצא.

---

---