| < אחורה |  המלט -
מערכה 4, תמונה 4 |
קדימה > |
(נכנס פורטינבראס עם צבאו. הם ממלאים את הבמה)
פורטינבראס: לך, קפיטן, ברך בשמי את מלך דנמרק.
אמור לו: פורטינבראס, באישורו, מפציר
שיאפשר לו כַּמובטח לצעוד
לאורך ממלכתו. אתה יודע איפה ניפגש.
אם הוד רוממותו חפץ במגעים איתנו,
נפגוש אותו בכבוד רב. מסור
לו שיידע.
קפיטן: אני אמסור, אדון.
פורטינבראס: להתקדם, לאט.
(יוצאים הכל מלבד הקפיטן. נכנסים המלט, רוזנקרנץ וגילדנסטרן ומלווים)
המלט: סלח לי, אדון,
של מי הם הכוחות האלה?
קפיטן: הם של נורווגיה, אדוני.
המלט: לאן הם מיועדים, אדון, בבקשה ממך?
קפיטן: לאיזה חלק של פולין.
המלט: מי מפקד עליהם, אדוני?
קפיטן: אחיין של הזקן מלך נורווגיה: פורטינבראס.
המלט: הם מתכוונים לתקוף את לב פולין,
או איזה שטח על הגבול?
קפיטן: לומר את האמת, בלי לייפות,
אנו הולכים לתפוס לנו קרחת אדמה
קטנה שאין בה שום תועלת חוץ משמה.
אנ' לא הייתי שֹם גם חמישה
דוקאטים – חמישה! - לשכור חווה שם;
ולא ייצא לַמלך של נורווגיה או פולין
יותר, גם אם הם ימכרו אותה במזומן.
המלט: אז הפולאקים לא יגנו על מקום כזה.
קפיטן: להיפך, הם כבר מתבצרים.
המלט: אלפיים נפש ועשרים-אלף דוקאט
אין בהם די בכדי לפתור את בעיית הקש הזאת.
זו המוגלה של רווחה כספית
ורגיעה, שמפרקת מבפנים,
בלי להשאיר בחוץ סימן מדוע האיש מת.
מודה לך בהכנעה, אדון.
קפיטן: תהיה בריא, אדון.
(יוצא)
רוזנקרנץ: מעלתך יואיל ללכת?
המלט: כבר מצטרף. לכו קדימה קצת.
(יוצאים הכל מלבד המלט)
איך כל הנסיבות כולן סוגרות עלי
כדי להעיר את נקמתי הרדומה!
מהו אדם, אם כל היתרונות
והתועלת של ימיו הם רק שינה
ואוכל? בהמה, ולא יותר.
זה שנתן לנו מגוון כזה
של כישרונות, ויכולת להבין
מראש ובדיעבד, וודאי לא העניק לנו
אפשרויות כאלה ותבונה
בצלם-אלוהים כדי שיחלידו ללא מעש.
עכשיו, לא משנה אם זוהי שִכְחה
בהמית, או היסוסים רכרוכיים
מעודף מחשבה על השלכות
(מין מחשבה שבחילוק היא רק
רבע אחד חוכמה וכל היתר פחדנות)
אין לי מושג איך אני חי עוד ואומר
"יש לעשות את זה" בזמן שיש לי אמצעים,
רצון, סיבה וכוח לעשות זאת. מייסרות
אותי שלל דוגמאות גדולות כמו
האדמה. הנה לראייה פה הצבא הזה,
עצום ורב, מובל בידי נסיך
עדין, רגיש, שהתנפחה לו נשמתו
בשאיפות אלוהיות והיא
חורצת לה לשון אל מול הנעלם,
חושפת מה שבן-תמותה ולא בטוח
לאיומי גורל, מוות וסכנה
עבור קליפת ביצה. להיות אדם
גדול באמת זה לא להתגייס למטרה
גדולה, אלא למצוא סיבה גדולה לְריב
בערימה של קש כשהכבוד על כף מאזניים.
אז איך אני עומד, שיש לי אבא שנרצח,
אמא טמאה, מערבולות של דם ושכל,
אבל נותן לכל להירדם, כְּשלְבוּשָתי
אני רואה מוות בטוח של עשרים-אלף
גברים אשר עבור חלום, מהתלה
של תהילה הולכים אל בור קברם
כמו לַמיטה, נאבקים על חלקת-ארץ
שאין בה די מקום לכל מספר הלוחמים,
שאין בה די עפר כדי לכסות
את כל החללים...? הו, מעכשיו
מחשבותי יהיו רק דם, או שכולן לשווא.
(יוצא)
| < אחורה | המלט -
מערכה 4, תמונה 4 |
קדימה > |