| < אחורה |  המלט -
מערכה 4, תמונה 2 |
קדימה > |
(נכנס המלט)
המלט: ארוז טוב טוב.
אציל (מבפנים): המלט! הנסיך המלט!
המלט: ששש, מה הרעש? מי קורא להמלט?
אה, הנה הם באים.
(נכנסים רוזנקרנץ, גילדנסטרן ומלווים)
רוזנקרנץ: מה עשית, אדוני, עם גוויית המת?
המלט: מיזגתי אותה עם האבק, שהיא קרובת משפחה שלו.
רוזנקרנץ: אמור לנו איפה היא, שנוכל לקחת אותה משם ולשאת אותה אל בית התפילה.
המלט: אל תאמינו בזה.
רוזנקרנץ: במה?
המלט: בזה שאני יכול לשמור את סודכם, ואת שלי לא. חוץ מזה, איזו תשובה יכול בן-מלך לענות כשחוקר אותו ספוג?
רוזנקרנץ: אתה מחשיב אותי בתור ספוג, מעלתך?
המלט: ספוג, אדוני, שסופג את הבעת הפנים של המלך, ואת המענקים שלו, ואת הסמכות שלו. אבל מוציאים-לפועל שכאלה משרתים את המלך הכי טוב בסוף. הוא מחזיק אותם, כמו ששימפנז מחזיק תפוח, בפינת הלסת: ראשונים להיכנס לפה, אחרונים להיבלע. כשהוא יהיה מסופק ממה שאתה מספק, אז רק צריך לסחוט אותך, ספוג, ושוב תהיה יבש.
רוזנרקנץ: אני לא תופש, מעלתך.
המלט: אני שמח. מלים חדות מתעייפות באוזן מטופשת.
רוזנקרנץ: מעלתך, אתה חייב לומר לנו איפה הגופה, וללכת איתנו אל המלך.
המלט: הגופה - עם המלך, אבל המלך לא עם המלך. המלך הוא דבר -
גילדנסטרן: דבר, מעלתך?
המלט: סוּג שום-דבר.
להתחבא, שועל! כלבים - לרדוף!
(יוצאים)
| < אחורה | המלט -
מערכה 4, תמונה 2 |
קדימה > |