| < אחורה |  המלט -
מערכה 4, תמונה 1 |
קדימה > |
(נכנסים המלך והמלכה, עם רוזנקרנץ וגילדנסטרן)
מלך: יש משהו מאחורי האנחות
האלה, ההתנשפויות האלה. תרגמי לי, זה
חשוב לדעת. איפה בנך?
מלכה: תנו לנו רגע לבדנו פה.
(יוצאים רוזנקרנץ וגילדנסטרן)
הה, אדוני שלי, מה שאני ראיתי הלילה!
מלך: מה, גרטרוד? מה שלום המלט?
מלכה: טָרוּף כמו הרוח והים
כשהם נאבקים מי החזק יותר.
בתוך התקף של אמוק, כששמע
מעבר לוילון משהו זז,
שולף סייף, צועק "עכבר! עכבר!"
ובבלבול מוחי הורג את הזקן הטוב
שהסתתר.
מלך: אה, מעשה כבד!
אילו היינו שם, היה קורה
כך לנו. חירותו היא סכנה
שמאיימת על כולם, עלייך בעצמך,
עלי, על כל אחד. אסון. איזו תשובה ניתן
לפשע הדמים הזה? הרי את האשמה
יטילו בנו, אשר חסותנו אמורה
היתה לבלום ולהגביל את הצעיר
המטורף הזה. אך כה רבה היתה אהבתנו
שלא הסכמנו להבין מה פה נחוץ.
להיפך, התנהגנו כמו חולה אנוש,
ש - רק כדי שלא ידעו על מחלתו -
מניח לה למצוץ את לְשַד החיים. לאן הלך?
מלכה: לגרור למקום מסתור את הגופה;
שלגביה טירופו, כמו עורק של זהב
בין מתכות זולות, נִגְלֶה טהור:
הוא ממרר בבכי על מה שנעשה.
מלך: הו גרטרוד, בואי!
השמש לא תספיק לגעת בהרים
עד שנעיף אותו מכאן, לים. וחובתנו
להתייצב במלוא האחריות
הממלכתית מול פשע הדמים
הזה ולענות עליו. הו, גילדנסטרן!
(נכנסים רוזנקרנץ וגילדנסטרן)
קחו עוד תגבורת, חברים, וצאו.
המלט רצח בטירוף-דעת את פולוניוס,
ומחדר אמו גרר אותו.
לכו חפשו אותו, דברו איתו בנועם,
וקחו את הגופה אל הקַפֶּלָה. אנא, הזדרזו.
(יוצאים רוזנקרנץ וגילדנסטרן)
בואי, גרטרוד, נכנס את מועצתנו ונבשר לה
מה בכוונתנו לעשות
ומה כבר נעשה בטרם עת.
ככה לשון הרע, שלחישתה עפה
על פני תבל כמו כדור מן התותח
לַמטרה, אולי תחמיץ את שמנו ותפגע
רק באוויר הלא-פגיע. בואי
נלך! אני מלא כל הנשמה
בלבול, ומבוכה, ותדהמה.
(יוצאים)
| < אחורה | המלט -
מערכה 4, תמונה 1 |
קדימה > |