שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט המלט - מערכה 1, תמונה 1 קדימה >

(נכנסים פרנסיסקו וברנארדו, שני  זקיפים)

 

ברנארדו:   מי שם?

פרנסיסקו:  לא, תענה אתה. עמוד, ותזדהה.

ברנארדו:     יחי המלך!

פרנסיסקו:   ברנארדו?

ברנארדו:     בעצמו.

פרנסיסקו:  אתה בא בדיוק על השעה.

ברנארדו:     עכשיו צִלְצל חצות. לך למיטה, פרנסיסקו.

פרנסיסקו:  תודה על החילוף. זה קור כלבים,

             והלב שלי כבד.

ברנראדו:     עברה בשקט השמירה?

פרנסיסקו:  עכבר לא זז.

ברנארדו:     טוב, לילה טוב.

             ואם תפגוש בדרך את הורציו ומרצלוס,

             השותפים שלי לשמור, בקש מהם שיזדרזו.

פרנסיסקו:  נדמה לי שאני שומע אותם.

           (נכנסים הורציו ומרצלוס)

                                       עצור,

               הו! מי שם?

הורציו:                       חברים לָאדמה

               הזאת.

מרצלוס:               ונתינים נאמנים למלך דנמרק.

פרנסיסקו:    ברכות ולילה טוב.

מרצלוס:      שלום, חייל טוב. מי החליף אותך?

פרנסיסקו:   ברנארדו ממלא את מקומי. ברכות ולילה טוב.

             (יוצא)

מרצלוס:    היי-הו, ברנארדו!

ברנארדו:     תגיד - מה, זה הורציו שם?

הורציו:      חלק ממנו.

ברנארדו:     ברוך הבא, הורציו. ברוך הבא, מרצלוס טוב.

מרצלוס:    מה, הדבר הזה הופיע שוב הלילה?

ברנארדו:     לא ראיתי כלום.

מרצלוס:    הורציו פה אומר זה רק דמיון שלנו,

             ולא מוכן בשום פנים להאמין

             בַּבּלהה הזאת שכבר ראינו פעמיים.

             לכן הפצרתי בו שיצטרף

             לשמור אתנו כל דקה הלילה,

             שאם הצל הזה יבוא עוד פעם,

             הוא יאשר מה שראינו וידבר אליו.

הורציו:      די-די, זה לא יופיע.

ברנארדו:                           שב בינתיים,

               ותן לנו לתקוף עוד פעם את אוזניך

               המבוצרות כל כך מול הספור שלנו, עם

               מה שראינו שני לילות.

הורציו:                               טוב, אז נשב,

                ושברנארדו יספר על זה.

ברנארדו:        בלילה הקודם,

               כשהכוכב שם, מערבה לְכּוכב-צפון,

               שט והאיר אותה חלקת שמיים

               שהוא מאיר עכשיו, מרצלוס ואני,

               והשעון צלצל אחת אז -

              (נכנס הרוח)

מרצלוס:     שקט,  עצור. תראה שם שוב זה בא.

ברנארדו:      ממש בדמות המלך המנוח.

מרצלוס:     אתה איש מלומד. דבר אליו, הורציו.

ברנארדו:      זה לא נראה כמו המלך? תביט עליו, הורציו.

הורציו:      ממש כמו. זה מקפיא אותי מפחד ומתדהמה.

ברנארדו:     זה כמו רוצה שידברו אליו.

מרצלוס:                                      דבר אליו, הורציו.

הורציו:      מי, מה אתה שמנשל שעה כזאת בַּלילה,

             ואת הדמות המפוארת והמלחמתית

             שבה צעד בשעתו המלך הקבור של דנמרק?

             אני קורא לך בשם שמיים, דבר.

מרצלוס:    זה נעלב.

ברנארדו:                תראה, זה מסתלק.

הורציו:      עצור! דבּר, דבר. אני קורא לך, דבר.

            (יוצא הרוח)

מרצלוס:    הלך, ולענות זה לא מוכן.

ברנארדו:     עכשיו, הורציו, מה? אתה רועד, אתה חיוור.

             זה לא דבר גדול יותר מדמיונות?

             מה דעתך על זה?

הורציו:      חי אלוהים  שלא הייתי מאמין

             בלי העדות המוחשית

             של שתי עיני.

מרצלוס:                   זה לא דומה לַמלך?

הורציו:      כמו שאתה דומה לעצמך.

             שריון ממש כזה לבש כשהוא לחם

             מול הנורווגי השאפתני. וכך הקדיר  

             פנים בקרב דמים, כשהכּה

             בַּפולנים על מזחלותיהם

             בַּקרח. זה מוזר.

מרצלוס:     כך, פעמיים, בדיוק באותה שעת-לֵיל מתה,       

             עבר בצעדה צבאית מול משמרתנו.

הורציו:      איני יודע מה ואיך לחשוב.

             אבל, לדעתי זה מבשר

             על איזו פורענות למדינה.

מרצלוס:    עכשיו שב, וספר – שכן אתה יודע -

             על מה חֵילות-משמר קפדניים כאלה  

             טורדים את אזרחי הארץ לילה-לילה,

             למה יום-יום יש אספקת עופרת וגופרית,

             ייבוא של נשק מלחמה, ומה עושים       

             בוני המַשחתות שעמלים בפרך

             בלי להבדיל שבת מיום של חול,

             מה פה עומד להתרחש שהבהילות המזיעה הזאת

             הופכת לילה לשותף-העבודה של יום?

             מי זה יכול פה לעדכן אותי?

הורציו:                                       אני יכול.

               על כל פנים, זה מה שלוחשים. המלך הקודם

               שלנו, שדמותו הופיעה לפנינו רק עכשיו,

               הוזמן בשעתו לִקְרב, כפי שאתם יודעים,

               בידי מלך נורווגיה הזקן, שנעקץ מגאווה רבת קנאה;

               בַּקרב הזה, מלכנו הנועז מכל -

               כי זה היה המוניטין שלו בצד הזה של העולם -

               שחט את הנורווגי; שעל-פי

               הסכם חתום ומעוגן בַּחוק

               ובכללֵי האבירות, הפסיד,

               ביחד עם חייו, את אדמותיו שנכבשו,

               לַמנצח; וכנגד אלה, העמיד

               מלכנו מחצית להתערבות,

               אשר היתה עוברת לַירושה של הנורווגי,

               אם הוא היה זוכה, כשם שלפי אותו הסכם

               והוצאת הסעיפים לַפועל  

               האדמות שלו נפלו לידי מלכנו.

               עכשיו, אדון, יורש העצר הנורווגי, פורטינבראס,

               פרא אדם בוער להתפוצץ,

               קיבץ סביבו בפאתי נורווגיה להקות

               של אנשים קשים ונואשים בלי חוק, כרישים

               שמוכנים, תמורת מזון ואספקה, לכל מבצע

               שימלא את הבטן; והמבצע,

               כפי שנראֶה למדינה שלנו,

               אינו אלא שחרור בכוח וכפיה

               של כל האדמות שהוזכרו לעיל

               אשר אָבדו כך לאביו. וזה, אני מניח,

               המניע הראשי לַהכנות שלנו, המקור

               לַמשמרות שלנו, והטעם הראשי

               לַהמולה ולְמצב-חירום כזה בארץ.

ברנארדו:       כן, כנראה זאת הסיבה.

               ולא בִּכְדִי היצור המבשר-רעות הזה

               חוצה בבגד מלחמה את המשמר,

               ועוד דומה כל כך לַמלך שהיה

               ושעודנו העילה למלחמות האלה.

הורציו:        זה כמו גרגיר שמגרד בָּעין של הנפש.

               ברומא המשגשגת הגדולה,

               לפני שיוליוס העצום נפל, כל הקברים

               עמדו ריקים מדיירים, והמתים בַּתכריכים

               חרקו וצייצו ברחובות רומא - כשזנבות

               הכוכבים נטפו אש והטל

               דימם, ואסונות אירעו בשמש;

               והירח המֵימִי, שליט גאות ושפל,

               היה חולה כמעט כאילו יום-הדין בא.

               וכמו אותות לְפורענות קרובה,

               שליחים שמקדימים את הגורל    

               כהקדמה לְפגע מתקרב,

               נטעו הארץ והאדמה אימה  

               הן באקלים והן בבני אדם.  

              (נכנס הרוח)

              אבל דממה, תראו, שם - שוב זה בא!

              אני אצא מול זה, גם אם זה יפוצץ אותי.

          (הרוח פורש את זרועותיו)

               עצור-שם, אשליה.

               אם יש בך קול או בת-קול,

               דבר אלי.

               אם יש איזה דבר טוב לעשות

               שיעניק לך קצת הקלה ולי ברכה,

               דבר אלי.

               אם הגורל של ארצך חשוב לך

               ויש לך מידע כדי להציל אותה מראש -

               דבר, הו!

               או אם אָגרת בחייך אוצרות

               שנעשקו ברחם אדמה, שבגללם, אתם,

               רוחות הרפאים, לא פעם צועדים בַּמוות,

               דבר על זה.

              (התרנגול קורא)

                            עצור, דבר. עצור אותו, מרצלוס.

מרצלוס:    מה, להכות את זה עם החנית?

הורציו:      אם זה לא יעמוד - תכה.

ברנארדו:     זה פה.

הורציו:      זה פה.

           (הרוח יוצא)

מרצלוס:    זה הלך.

            לשווא אנחנו מציגים לִיְצור כה מלכותי

            תצוגות של אלימות, כי הוא כמו האוויר –

            בלתי שביר, והמהלומות

            הנואלות שלנו הן בדיחה רעה.

ברנארדו:     זה כבר כמעט פצה פה כשהתרנגול קרא.

הורציו:      ואז נרתע, כמו יצור אשם

             בפני גזר דין מחריד. שמעתי כי

             התרנגול, החצוצרה לַבּוקר, בגרונו

             הצרחני מעיר את אֵל היום,

             ולמשמע האזעקה הזאת,

             כל רוח רפאים שמשוטט

             בַּים, בָּאש, באדמה או באוויר,

             נחפז בחזרה אל ההסגר שלו. והדבר 

             הזה הוכיח בעליל שזו אמת.

מרצלוס:     הוא התפוגג לו עם קרקור התרנגול.

              אומרים שבָּעונה בה חוגגים את לידתו של המושיע,

              עוף שחר זה שר כל הלילה. ואומרים

              שאז אף רוח-רפאים אינו מעז לצאת מקבר;

              והלילות בריאים; גרמי שמיים לא מכים בְּפורענות;

              פיה לא יכולה לחטוף; ולמכשפה אין כוח לכשף,

              כה מקודש ומבורך הזמן הזה.

הורציו:       כן, כך שמעתי ואני גם מאמין חלקית.

              אבל רְאו, הבוקר - בגלימת אפור וארגמן -

              צועד לו על הטל של הגבעה גבוה במזרח.

              נשבור את המשמרת. ואני

              מציע, בואו נגלה מה שראינו פה הלילה

              להמלט הצעיר. כי, חי נפשי,

              הרוח, שהיה אילם אלינו, ידבר איתו.

              אתם בעד שנספר לו, כפי

              שמצווה אהבתנו ויאה לחובתנו?

מרצלוס:      בלי שום דיחוי, אני אומר. הבוקר אני גם

               יודע איפה בקלות נמצא אותו.  

              (יוצאים)




< אחורה הדפסת הטקסט המלט - מערכה 1, תמונה 1 קדימה >