שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים, מצד אחד, אָנֵאָס [ומשרת] עם לפיד; ומצד שני פאריס, דֵאִיפוֹבּוּס, אנטנור, דיומדס היווני [ואחרים] עם לפידים.

 

פאריס: תראו, היי! מי זה שם?

דאיפובוס: זה האדון אָנֵאָס.

אנאס:  זה הנסיך שם בעצמו?

          לו לי היה תירוץ לשכב בלי סוף

         כמותך, כבוד פאריס, כלום חוץ מעבודת

          הקודש לא היה גוזל אותי   

          מבת-הזוג שבמיטה.  

דיומדס:                            כן, זו

          גם דעתי. - יום טוב, אדון אנאס.

פאריס:   זה יווני חזק, אנאס; תן

          לו יד. תזכור מה שסיפרת, איך

          דיומדס רדף אותך יום-יום

          שבוּע שם בִּשְדה-הקרב.

אנאס: בְּריאוּת לך, אדון נועז,

          כל עוד נָחים מאש; אך כשאפגוש

          אותך חמוּש - מכות אימים ככל

          שלֵב ימציא ואומץ יבצע.     

דיומדס:  לשתי האופציות דיומדס ישמח.

          כעת הכל רגוע; אז בְּריאוּת,           

          בינתיים; אך כשהמצב ישוב

          לְריב, נשבע, ארדוף אותך עד מוות

          עם כוח וזריזות ואסטרטגיה.

אנאס: ואתה תצוד אריה אשר ינוס

          עם הפנים קדימה. - בִּרְגשות

          חמים, ברוך הבא לטרויה! חֵי

          אבי אַנְכיסס, באמת בָּרוּך

          הבא! אני נשבע בְּיד וֶנוּס

          אמי, אין איש אשר אוהֵב יותר

          את מה שהוא כל כך רוצה לרצוח.

דיומדס: הסכמנו. אם גורל אנאס לא

          יהיה לתהילת חרבי, תן לו,

          זאוס, לִחיות אלף שנים! אבל

          בִּקְרב כבוד מולי, תן לו למות,

          עם פֶּצע על כל אבר, עוד היום!

אנאס: שנינו רואים עין בעין. 

דיומדס: כן, ורוצים לראות בְּשן ועין.

פאריס: זו הברכה הכי חמה-קפואה,

          האהבה הכי שונאת אשר

          הכרתי. - מה בוער כל כך מוקדם?

אנאס: זימן אותי המלך; למה - לא

          יודע.

פאריס:            הסיבה כאן לפניך;

          לָקַחַת את היווני-פה אל

          בית קאלכאס, ולתת לו שם, תמורת

          אנטנור המשוחרר, את קרסידה

          החמודה. נלך ביחד, או

          שבטובך תרוץ בָּראש. (הצידה לאנאס):  אני

          בהחלט חושב - בעצם, לא חושב,

          יודע בבירור - שאחי טרוילוס

          לן שם הלילה. לך תעיר אותו,

          ספר לו על בואנו, עם פירוט

          מלא של הסיבה. אני חושש

          שנהיה מאד לא רצויים.

אנאס (הצידה לפאריס): חותם לך. טרוילוס יהיה מוכן

          שהם ייקחו את טרויה ליוון,

          רק לא את קרסידה מטרויה.

פאריס (הצידה לאנאס):                     אין

          ברירה. הֲלַך-הרוח המר של

          הזמן רוצה כך. - לך; כבר נצטרף.

אנאס: יום טוב, כולכם.

          יוצא [עם נושא הלפיד])

פאריס:  ואמוֹר לי, דיומדס אציל, אבל

          אמור לי באמת, בְּנשמתה

          של הרעוּת, מי לדעתך ראוי

          יותר להלן - אני או מֶנֶלָאוס?

דיומדס:   שניכם שוֶוה. ראוי הוא שרוצה

          אותה בלי שלבו ינקוף אותו

          על טינופה, עם גיהינום כזה

          של סבל וכספים; כמו שאתה

          ראוי לשמור עליה, בלי לחוש

          בטעם החרפּה שלה, בִּמחיר

          אובדן כזה של הון וחברים.

          הוא, כמו נבגד שמייבב, מוכן

          גם ללקק שאריות משקה

          תפל מתוך קנקן שכבר נפתח;

          אתה, כמו זנאי, לא מתרגש       

          אם מתוך חלציים זנותיות

          תוליד לךָ יורשים. בַּמדידה

          יש תיקו, אף משקולת לא שונה.

          מי כבר כבד יותר בשביל זונה?

פאריס: אתה מדי מר לבת ארצך.

דיומדס: והיא מרה לַמדינה שלה.

          פאריס, תקשיב: על כל טיפה כוזבת

          שבַּוורידים המופקרים שלה

          חיים של יווני נפלו; על כל

          גראם של השלד המזוהם שלה

         נשחט בן טרויה. מיום שדִבּרה

         היא לא אמרה כּמוּת מלים יפות

          כמו ששני הצדדים נתנו גופות.

פאריס:  דיומדס, אתה, כמו סוחר,

          משמיץ מה שאתה רוצה לקנות.

          אנחנו בשתיקה נקפיד לזכור

          לא להמליץ על מה שיש למכור.

          דרכנו היא משם.  

          יוצאים.