שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט טרוילוס וקרסידה - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >

תרועה. נכנסים יוליסס, דיומדס, נסטור, אגממנון, [אייקס,]  מנלאוס וקאלכאס.

 

קאלכאס: עכשיו, כבודכם, ההזדמנות קוראת לי

          לדרוש פיצוי על שֵרוּתי לכם.

          קחו בחשבון שעקב יְכולתִי

          לראות את העתיד נטשתי את

          עיר הטרויאנים, גם השארתי שָם

          את רכושי, הוצמד לי שֵם "בוגד",

          נחשפתי, אחרי חיים בטוחים

          של נועם, לְגורל בלתי ידוע,

          אשר ניתק אותי מכל דבר

          שזְמן, קשרים, מצב ומעמד

         פינקו אותי בו והרגילו; כאן,

          כדי לשרת אתכם, נהייתי כמו

          אחד שזה עתה בא לעולם,

          זר, בלי מכר. אני מפציר בכם,

          תנו לי כִּטעימה טיפה משְלל

          ההבטחות המתועדות בִּכתב

           אשר, לדבריכם, עוד מצפות לי.

אגממנון:  מה אתה מבקש, טרויאני?

קאלכאס:                                    יש

          לכם שבוי טרויאני, שמו אַנְטֵנור.          

          אתמול נתפס. הוא איש יקר לטרויה.

          ניסיתם לא אחת - הודיתי על

          כך לא אחת - שקרסידה בתי

          תוחלף באיזה שבוי חשוב, עד כה

          טרויה סֵירבה; אבל אנטנור זה,

          אני יודע, הוא מַפתח כה

          משמעותי אצלם, שבלעדיו

          העסק יתרופף; הם ייעתרו

          לתת לנו כמעט נסיך בַּדם,

          בן של פריאמוס, תמורתו. שִלחו 

          אותו, כבודכם, הוא את הבת שלי

          יקנה שם; ונוכחותה תמחק

          כל טורח שעשיתי בשבילכם

          בִּכְאב וברצון.

אגממנון:                       שדיומדס           

          ייקח אותו, ושיביא לנו

          את קרסידה; כן, קאלכאס יקבל

          מה שביקש. דיומדס, הכן

          את עצמך יפה לָהחלפה;

          ותברר גם אם אכן מחר

          יופיע הקטור לאַתגֵר אותנו.

          אייקס מוכן.

דיומדס:                     המשימה עלי,

          זה עול שאני גאה לשאת.

          (יוצא [עם קאלכאס]. אכילס ופטרוקלוס עומדים בפתח האוהל שלהם)

יוליסס: אכילס שם בַּפֶּתח של האוהל.

          יואיל המפקד לחלוף סתם על

          פניו, כמו זר שמי זוכר אותו;         

          ורבותי, כולכם, תנו בו מבט

          אדיש דרך-אגב. אני אבוא

          בַּסוף. סביר שהוא יחקור אותי

          מה מביטים בו בזלזול, מה יש נגדו.

          אם הוא ישאל, יש לי - בין זָרוּתכם

          לַגאווה שלו - בוז רפואי

          שהוא, מרצונו, ישתה. אולי

          זה יעזור. הגאווה רואה 

          ת'עצמה רק בְּמַרְאָה של גאווה;

          בֶּרך כפופה תצמיח יוהרה,

          וְלַשחצן מוגשת כִּתמוּרה.                 

אגממנון:  נפעל כעצתך, נלבש איזה

          ניכור זר ונחלוף בַּסך. שכל

          אחד ינהג כך, ולא יברך

          אותו, ואם כן - בקרירות, כי זה

          יבלבל אותו יותר מהתעלמות.

          אני אוביל.

     (הם עוברים לפי תור את אוהל אכילס)

אכילס:   מה, המפקד בא לדבר אתי?

          שמעתָ: לא אלְחם יותר מול טרויה.

אגממנון (לנסטור): מה הוא אומר? רוצה ממני משהו?  

נסטור (לאכילס): אתה רוצה משהו מהמפקד?  

אכילס: לא.

נסטור (לאגממנון): כלום, אדוני.

אגממנון:  יותר טוב.

          (יוצאים אגממנון ונסטור)

אכילס (למנלאוס): יום טוב, יום טוב.

מנלאוס:  מה נשמע? מה נשמע?

          (יוצא)

אכילס: מה! הקרנן לועג לי?

אייקס: מה המצב, פטרוקלוס?

אכילס:  בוקר טוב, אייקס.

אייקס: אה?

אכילס:  בוקר טוב.

אייקס: כן, בוקר טוב עד מחרתיים.  

          (יוליסס נשאר אחריהם, קורא)

אכילס:   מה יש להם? לא מכירים ת'אכילס?

פטרוקלוס: עברו כמו זרים. פעם היו

          קדים, שולחים מראש חיוך לאכילס,

          באים בְּעֲנָוָוה, כמו בִּזחילה

          לפני מזבח.

אכילס:                    מה זה, התרוששתי?

          ידוע שגדוּלה, אם המזל

          עוזב אותה - גם בני-אדם עוזבים.

          זה שנָפַל יבין מי הוא דֶַרך

          עינֵי האחרים לפני שעוד

          ירגיש את הנפילה; כי אנשים,

          כמו פרפרים, פורשים את כַּנפיהם

          המרהיבות רק לְאור קיץ. לא

          נותנים לאף אדם, פשוט כי הוא  

          אדם, כבוד; נותנים כבוד רק על

          כבוד מחוצה לו - הון, תואר או

          עֶמְדה – פְּרס המקרה, לא פרס של זכות;

          כשהוא נופל - וחלקלק לו כבר    

          מראש - האהבה שלצדו

          תחליק אתו, וכך שניהם עוקרים

          אחד את השני ובַנפילה

          מתים יחדיו. אבל אתי זה לא

          כך; המזל ידיד שלי. יש לי

          בְּשפע כל מה שהיה לי, חוץ

          ממבּטֵי האנשים האלה,   

          אשר מוצאים בי משהו, נדמה לי,

         שלא שוֶוה סגידה כמו שנתנו

          לי. הִנה יוליסס; אפריע לו

          לקרוא. -  

          הֵיי, יוליסס!

יוליסס:  אה, בן גדול של בת הים!

אכילס:   מה אתה קורא?

יוליסס:  טיפוס מוזר פה,

          כותב 'ךָ שאדם, גם אם יהיה

          מוכשר, מלא כל טוּב מִפְּנים וחוּץ,

          אינו יכול להתפאר במה

          שיש לו או לָחוּש מה הוא מֵכיל

          אלא דרך שיקוף: כשסגוּלותיו

          זורחות על האחר, מחממות

           ומחזירות שוב לצד א' את  

          החוֹם.

אכילס:              לא, יוליסס, זה לא מוזר.

          ת'יופי שנישָא על הפָּנים

          כאן, הנושא אינו מכיר, אלא

          בְּעד עֵינֵי האחרים; הרֵי

          העין בעצמה, הרוחנית

          שבַּחושים, אינה רואה כלל את

          עצמה; היא לא יוצאת מתוך עצמה!

          רק זוג עיניים מול עוד זוג יחמיא

          זה לָאחר, כי ההתבוננות

          אינה הולכת פנימה עד אשר

          תצא החוצה כדי למצוא ראי

          בו תשתקף. זה לא מוזר בכלל.

יוליסס:  אין לי ויכוח עם התֵזה -

          היא ידועה - אלא עם הזווית

          של המחבּר, שבָּפֵּרוּש שלו

          מוכיח בְּתכלית כי אף אדם

          אינו אדון לכלוּם, גם אם יש בו

          עצמו הרבה מאד, אם לא יחלוק

          את מידותיו עם אחרים; וגם

          שהוא כְּלל לא מכיר אותן לפני

          שהוא רואה איך הן מתגלגלות

          בדמות תשואות – שתהדהדנה אֶת

          קולו בחזרה כמו קִמְרון -                               

         או בדמות שער של פלדה מול פְּנֵי

          השמש, הקולט והמחזיר

          אור וגם חוֹם שוב. התעמקתי לי

          בַּחומר, וזיהיתי פה מיד

          את אייקס השולי. הו, איזה איש זה! 

          ממש סוס, אין לו שום מושג מה יש לו.

          איי, טבע, יש דברים -

          זניחים-כאילו ונחוצים-בעצם!

          מצד שני, דברים כה-נחשבים

          ולא שווים! הנה מחר נראה

          דבר שרק מקרה הפיל עליו.

          אייקס כוכב?! אח, יש מי שעושה, 

          ומי שלא מנסה!                      

                             [/ אייקס כוכב?! אח, יש המנתרים

                                  / ויש המוותרים!]

          יש מי שמול אלת מזל יזחל,

          ויש מי שעושה לה פרצופים!

          אחד נוגס בגאוות אחֵר,

          אחד, מגאווה סוטָה, רק צם!

          תראה את אדונֵי יוון שם! איי,

          הם כבר טופחים לַגולם אייקס על

          שִכְמו, כאילו שרגלו מוצבת

          על החזה של הקטור הגיבור,

          וטרויה הגדולה נמעכת.

אכילס:   ככה נראֶה גם לי; כי הם עברו

          אותי כמו קמצנים מול קבצנים,

          ולא זרקו מלה טובה, חֲצי

          מבט. מה, נשכחו המעשים שלי?

יוליסס:   לַזְמָן, אדון, יש מאחוֹר ארנק,            

          הוא שָֹם ֹשָם נְדבות לַשִכְחָה,

          אותה מפלצת של כְּפִיוּת-טובה.

          הגרוטאות האלה - מעשים

          טובים מפּעם, אשר נבלעו

          מיד כשנבראו, ונשכחו

          בָּרֶגע שנוצרו. רק התמדה,

          אדון יקר, תשמור על הבּרק

          של הכבוד; להיות "מי שעשה"

          זה להיות "יצא מהאופנה",

          שריון חלוד, נושן ומגוחך.

          תְפוֹס את הרגע, כי כָּבוד

          פוסע בְּנָתיב כה צר שיֵש

          מקום בו לְאחד בלבד. אז צְעד

          בַשְביל, כי הַקִנאה יש לה אלפֵי

          בנים, אחד רודף את השני.

          אם תְפַנֶה מקום או אם תסטה

          מן הקָדימה, יִשְטְפו כולם

          כמו סחף דרך סכר, ואותךָ

          יותירו מאחור;

         או שתשכב כמו סוס אביר אשר

          נפל בְּקו ראשון, כְּמדרכה

          לְחֵיל העורף הפחדן; רמוּס,

          דרוּס. ואז מה שהם בָּהוֹוֶה

          עושים, גם אם זה פְּסיק מול העבר

           שלך, זה יאפיל עליו. שכן

          הזמן הוא מארֵח אופנתי,

          לוחץ יד לָאורח היוצא

          כִּלְאחר-יד, ופורשֹ זרועות -

          כמו כדי לעוף - לתפוס את זה שבא.

          "ברוך הבא" תמיד רק מחייך,

          "הֵיה שלום" יוצא ונאנח.

          איי, שהטוֹב לא יבקש תגמול 

          על מה שפעם הוא היה. כי יופי,

          שֵכֶל,

          מוצָא רם, גוף שרירי, שֵרוּת עם שֵם

          טוב, אהבה, צְדקה וידידוּת -

          כולם רק נתינים של הקנאי

          הלכלכן - הזמן. תכונה אחת

          כולם אחים לה: להריע פֶּה

          אחד לַצעצוע החדש,

          גם אם הוא רק מִחְזוּר של הישן,

          ולהלל אבק שקצת הוּזְהב 

          פי שניים מזהב שמכוסֶה

          אבק.

         עיני הָרֶגע משבחות רק את

          מוצר הָרֶגע. אז אל תתפלא,

          אדם גדול שלֵם, שהיוונים

          פה מתחילים לסגוד לאייקס, כי

          דברים זזים צדים את המבט

          יותר מדוממים. שמך היה   

          שיחת היום, הוא עוד יכול להיות

          שנית, אם לא תקבור את עצמך

          חיים, ולא תנעל בָּאוהל את

          המוניטין שלך, שפְּעליו

          האדירים בִּקרב רק לא מזמן

          פִּלְגו מרוב קנאה את האלים

          עצמם, אִלְצו את אֵל המלחמה מָארְס

          לתפוס צד בַּסכסוך. 

אכילס:                           יש לי סיבות

          טובות לָהִסתגרוּת שלי.

יוליסס:                                  רק יש

          סיבות הֵרוֹאיות, גדולות יותר

          נגדה. אכילס, זה ידוע כי

          אתה אוהב אחת מבנות פריאמוס.

אכילס:   הה? ידוע?

יוליסס:  מה הפּלא?

          משטר דָרוּך משגיח וצופה

          כמעט בכל גרגר זהב מוסתר,

          חודר עמוק מעוֹמק המצולות, 

                            [/ חודר עד עומק מצולות אין חֵקֶר],

          נצמד לַמחשבות, וגם חושף,

          כמעט כמו האלים, כל מחשבה

          בָּעריסה, לפני שיש לה פֶּה.

          יש מסתורין - שהס מלדבר

          עליו - בְּנִשְמתה של המדינה,

          ומנגנון פעולתה נשגב   

          כל כך שאין אף עֵט או הבל-פה

          שיתארו. על כל המגעים

          שלך עם טרויה, אדוני, לנו

          ידוע בדיוק כמו לְךָ;

          ולאכילס יהיה הולם

          פי שניים להשכיב את הקטור, לא

          את אחותו. זה יְצער וודאי

          את ילדך בבית כְּשְבְּכל אי

          אצלנו חצוצרת התהילה

          תריע, וכל בנות יוון תָּשֵרְנה:

          "את אחות הקטור הגדול כבש

          אכילס, אבל אייקס הגדול

          שלנו בִּגבוּרה הֵביס אותו."

          כל טוב, אדון. אני דובר בתור

          אוהב שלך;  גולש לו שם הלץ    [/ אוהב שלך; גולש שם החמור

          על קרח שעליך לנתץ.              /  על קרח שאתה צריך לשבור.]

      (יוצא)

פטרוקלוס:    אמרתי לך אלף פעם, אכילס.

          אשה גסה-גברית היא לא דוחָה

          כמו גבר-נקבה כשיש לפעול.  [/בזמן חירום.]

            מאשימים בזה אותי; חושבים

          שאין לי תיאבון לַמלחמה,

          והאהבה האדירה שלך

          אלי עושה אותך מתוּן כזה.

          מתוק, בוא תתעורר, וקופידון

          החלשלוש החשקני יסיר

          ממך את אחיזת האהבים

          שלו ויתעופף אל האוויר

          כמו טיפה של טל מרעמת

          אריה.

אכילס:              מה, אייקס יילחם עם הקטור?

פטרוקלוס:  כן, ואולי יזכה בהרבה כבוד.

אכילס:   אני רואה - המוניטין שלי

          בְּסכנה. נוגחים בַּתהילה

          שלי כָּהוגן.

פטרוקלוס:               הו, אז תיזהר!

          זה לא קל לרפֵּא פציעה עצמית.

          חיבוק ידיים מול ההכרחי

          זה הַמְחאה פתוחה לַסכּנה,

          וסכנה, כמו חולי, מחלחלת

          גם כשרובצים בְּבטלה בַּשמש.

אכילס:  פטרוקלוס מותק, לך קְרא לתרסיטס.

          אני אשלח את השוטה אל אייקס,

          ואבקש ממנו להזמין

          את אדונֵי טרויה אחרי הקרב

          לִפְגוש אותנו כאן בלי נשק. יש לי

          כמיהת אשה, מין תיאבון עושה 

          בחילה, לראות את הקטור הגדול

          במלבּושֵי שלום, ולדבר

          אתו, לראות את הפנים שלו

         עד שאֶשְֹבּע.

        (נכנס תרסיטס)

             נחסך המאמץ.

תרסיטס:  פלא!

אכילס:   מה?

תרסיטס:   אייקס מתהלך הָלוֹך-וָשוֹב בַּשדה, וקורא לעצמו. 

אכילס:   מה-זאת אומרת?

תרסיטס:  הוא צריך להילחם מחר אחד-על-אחד מול הקטור, והוא כל כך גֵאֶה באופן נבואי על כּיסוח הֵרואי שהוא מתלהם ללא מלים. 

אכילס:  איך זה יכול להיות?

תרסיטס:  איך, הוא מענטז כמו טווס – הָלוך-וָסְטוֹפּ; אפוּף מחשבות כמו מוזגת שמחשבת את החשבונות בעל-פה בלי דף; נושך את השפה במבט של הוגה, כמו אחד שאומר "היה שֵכֶל בָּראש הזה, אם רק היו רואים אותו" - ויש, אבל הוא מונח בו קר כמו אש באבן-צוֹר, שלא מתגלָה לפני שדופקים עד צאת הנשמה. הבן-אדם אבוד לנצח, כי אם הקטור לא ישבור לו ת'צוואר בַּקרב, הוא ישבור אותו לעצמו מנִפנופֵי שיחְצוּן. הוא לא מכיר אותי. אמרתי "בוקר טוב, אייקס", והוא עונה "תודה, אגממנון". מה תגיד על האיש הזה, שמתבלבל ביני לבין הגנרל? הוא רָסְמי נהיָה דג יבּשה, מפלצת. שיישרפו הדעות! אפשר ללבוש אותן על כל צד ולהיפך, כמו מעיל עור.

אכילס:   אתה צריך להיות השגריר שלי אליו, תרסיטס.

תרסיטס:מי, אני? מה, הוא לא משיב לאף אחד. הוא מתמחה באין-תשובה; דיבור - זה לְקבצנים. הוא העביר את הלשון שלו לַנֶשק. אני אדגים לכם את מצבו. שפטרוקלוס ישאל אותי שאלות. אתם תראו מופע של אייקס.

אכילס: גש אליו, פטרוקלוס. תגיד לו שאני מבקש בהכנעה מאייקס הנועז להזמין את הקטור העָז לבוא אלי בלי נשק אל האוהל, ולהנפּיק ערבוּת לְבטחונו מאת הקפיטן-הגנרל רב-החסד הנשגב והנכבד שבעתיים-שמונותיים וכו'. עשֵה את זה.

פטרוקלוס (לתרסיטס, כאילו לאייקס): יברך זֵאוּס את אייקס הגדול!

תרסיטס (כאייקס): הממ!

פטרוקלוס: אני בא מטעם אכילס הנכבד -

תרסיטס: הה?

פטרוקלוס: המבקש ממך במלוא ההכנעה להזמין את הקטור אליו לָאוהל -

תרסיטס: הממ!

פטרוקלוס: ולהנפּיק ערבוּת לְבטחונו מאגממנון.

תרסיטס: אגממנון?

פטרוקלוס: כן, אדוני.

תרסיטס:  הה!

פטרוקלוס: מה אתה אומר על זה?

תרסיטס: תהיה בריא מכל הלב.

פטרוקלוס: תשובתך, אדוני.

תרסיטס: אם מחר יהיה יום יפה, באחת-עשרה בבוקר זה יילך ככה או ככה. בכל מקרה, הוא ישלם עלי לפני שייקח אותי.

פטרוקלוס: תשובתך, אדוני.

תרסיטס: כל טוּב, מכל הלב.

אכילס:  לא, אבל הוא לא ככה בַּטון הזה, אה?

תרסיטס: לא, אבל הוא כזה לא בַּטון ככה. איזה מוזיקה תהיה בו אחרי שהקטור יפצפּץ לו את המוח אין לי מושג; אבל אני בטוח שאף פּיפְּס, אלא אם כן אפּוֹלו אל המוזיקה יעשה מהגידים שלו מיתרים לַכּינור.

אכילס:  בוא, תעביר אליו מכתב מיד.

תרסיטס:   תן לי להעביר עוד אחד לַסוס שלו, כי הוא היותר-כָּשִיר מהשניים.

אכילס:  הראש שלי מוטרד; כמו אגם

            גועש; אנ' לא רואה ת'קרקעית.

               (יוצאים אכילס ופטרוקלוס)

תרסיטס:   הלוואי שמעיין הראש שלך יחזור להיות צלול, שאני אוכל להשקות בו חמור! הייתי מעדיף להיות קרצייה על כבש מאשר אלוף כזה בטמטום-לָגובה. 

          יוצא.




< אחורה הדפסת הטקסט טרוילוס וקרסידה - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >