שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט טרוילוס וקרסידה - מערכה 2, תמונה 3 קדימה >

נכנס תרסיטס, לבד.

 

תרסיטס: מה זה, תרסיטס? מה, הלכת לאיבוד בַּמבוך של הזעם שלך? מה, אייקס הַפִּיל ישחק אותה ככה? הוא מרביץ לי, ואני נובח עליו. הה, נחמה גדולה! הלוואי שזה היה ההיפך – שאני ארביץ לו והוא ינבח עלי. לעזאזל, אני אֶלמד להשבּיע שדים לעלות מאוב, רק לראות את הקללות שלי קצת מתגשמות. מצד שני אכילס – מהנדס דָגוּל! אם טרויה לא תובס עד ששני אלה יערערו אותה, החומות יעמדו עד שהן יפלו מעצמן. הו מטיל הרעם הגדול של אולימפוס, שכח מזה שאתה זאוס, מלך האלים; ומרקורי, תאבד כל כוח בְּמַטה-הכישופים שלך אם לא תיקחו מהם את הקצת, הקצת, הפחות מקצת שֵכֶל שיש להם! – הטפשות בעצמה, הוד מוגבלותה, יודעת שאצלם השכל כל כך מלא-מלא רֵיק שהוא לא ימצא טכסיס לשחרר זבוב מעכביש בלי לשלוף ת'ברזלים-משקל-טוֹנָה שלהם ולחתוך את הרשת. אחרי זה, נקמה על כל המחנה! או יותר טוב – עגבת מדבקת! כי זאת, נדמה לי, הקללה שנדבקת למי שנלחם על חריץ. אני אמרתי את תפילותי, ויאמר השֵד-קִנְאה "אמן". – היי, הו! אדון אכילס!

     (נכנס פטרוקלוס, [בכניסה לאוהל אכילס])

פטרוקלוס: מי שם? תרסיטס! תרסיטס חומד, בוא פנימה תגדף. [חוזר לאוהל]

תרסיטס:  אם הייתי זוכר זהב מזויף, לא הייתי שוכח לספור גם אותך; לא משנה. שתחטוף אַתָּה - אותך! תיפול עליך הקללה הנפוצה של מין-אנוש, טפשות סוג טמטום, עם ריבית! ישמרו עליך השמיים ממורֶה, ולימוד בל יתקרב אליך! שיוביל אותך החשק עד מותך; ואז אם זאת שתכין אותך לַקבר תגיד שאתה פגר יפה, אני אשבע בשבועה שהיא קברה רק מצורעים. [פטרוקלוס חוזר]

             אמן.  – איפה אכילס?

פטרוקלוס: מה, אתה אדוק? אמרת תפילה?

תרסיטס:  כן. הלוואי עלינו!

פטרוקלוס:  אמן.

          (נכנס אכילס)

אכילס:   מי זה שם?

פטרוקלוס: תרסיטס, אדוני.

אכילס:   איפה? איפה? או, איפה? - אה, באת? מה זה, גבינה שלי, תמריץ עיכול שלי, למה לא הופעת לשולחן שלי כל כך הרבה ארוחות? בוא-בוא, מהו  אגממנון?

תרסיטס:  המפקד שלך, אכילס. אז תגיד לי, פטרוקלוס, מהו אכילס?

פטרוקלוס: האדון שלך, תרסיטס. אז תגיד לי, בבקשה ממך, מה אתה בעצמך?

תרסיטס:  היודֵע-מי-אתה שלך, פטרוקלוס. אז תגיד לי, פטרוקלוס, מה אתה?

פטרוקלוס: תגיד אתה שיודע.

אכילס:   או, תגיד, תגיד!

תרסיטס:  אני אסקור את כל הסוגיה. אגממנון מפקד על אכילס, אכילס הוא אדון שלי, אני היודע-מיהו של פטרוקלוס, ופטרוקלוס הוא טפש.

פטרוקלוס:  חתיכת מנוול!

תרסיטס:   רגע, לא סיימתי.

אכילס:   יש לו זכויות בתור שוטה מקצועי. - תמשיך, תרסיטס. 

תרסיטס:  אגממנון הוא טפש, אכילס הוא טפש, תרסיטס הוא טפש, וכאמור, פטרוקולוס הוא טפש.

אכילס:  בָּאֵר את זה. קדימה.

תרסיטס:  אגממנון הוא טפש לנסות לפקד על אכילס, אכילס הוא טפש להיות מפוּקד של אגממנון, תרסיטס הוא טפש לשרת טפש כזה, ופטרוקלוס הוא טפש נקודה.

פטרוקלוס: למה אני טפש?

תרסיטס:  את השאלה הזאת תַפנה לַבּורא שלך; לי מספיק שזה ככה. תביטו, מי בא?

               (נכנסים [במרחק] אגממנון, יוליסס, נסטור, דיומדס, אייקס וקאלכאס)

אכילס:  פטרוקלוס, אני לא מדבר עם אף אחד. – בוא תיכנס אתי, תרסיטס. (יוצא)

תרסיטס:   פה הכל קומְבּיניאדה, בְּלוֹפיאדה, גוֹעַליאדה! כל הקונפליקט הוא זונה עם בעל מרומה; ריב טוב למשוך אַנְטִי מול אַנְטִי ולהקיז אותם לַמוות. איי, ספּחת על המטרה, שמלחמה וזימה יחריבו את כולם!

אגממנון (לפטרוקלוס): איפה אכילס?

פטרוקלוס: בָּאוהל, אבל חש ברע, כבודו.

אגממנון:  נא להודיע לו שאנו כאן.

               את השליחים שלנו הוא נִפְנף,  

               והביקור פה הוא פחיתות כבוד 

               לנו. שזה יוּגד לו, פן יחשוב

               שאנו מהססים לִכְפּות סמכוּת

               או לא יודעים מי אנו.

פטרוקלוס: אני אמסור לו ככה.

               (יוצא)

יוליסס:  ראינו אותו בַּפֶּתח של האוהל.

          הוא לא חולה.

אייקס: כן, חולֶה ארְיה, חולה מלב גאה. אתם יכולים לקרוא לזה עגמוּמיות, אם אתם בעד הַבן-אדם, אבל בראש שלי זאת גאווה. אבל למה, למה? שיציג לנו את הסיבה. – מלה, אדוני. [לוקח את אגממנון הצידה]

נסטור:  מה דוחף את אייקס לנבוח ככה נגדו?

יוליסס:  אכילס שידל וגילח לו את השוטה שלו.

נסטור: מי? תרסיטס?

יוליסס:  הוא.

נסטור:  אז כשאייקס יסטה מהנושא, הוא לא יידע מה לטעון. [אז כשייסתם לאייקס הראש, לא יהיו לו שום טענות-נגד.]

יוליסס:  להיפך, מי שנשא ממנו את נושא הטענות שלו יהיה נושא הטענות שלו: אכילס. [להיפך, יהיו לו טענות נגד מי ששדד לו את הטוען: אכילס.]

נסטור:  זה דווקא לטובה; לנו טוב יותר כשהם מפולגים ולא כשהם מפלגה. אבל זאת היתה ממש ברית חזקה אם שוטה יכול היה לפרק אותה.

יוליסס:  את האחווה שלא קושרת החוכמה, הטפשות פורמת בקלות.

               (נכנס פטרוקלוס)

               הנה פטרוקלוס בא.

נסטור:  בלי שום אכילס.

יוליסס: לַפּיל יש מִפְרקים – לא לְקידות;

               רגליים לחֵירוּם, לא לכיפוף.

פטרוקלוס: אכילס מבקש למסור – צר לו  

               מאד אם משהו מלבד עונג

               וספורט הניע את כבודך, ואת

               האסיפה הנכבדה, לקפוץ

               אליו; הוא מקווה שאין זה אלא

               מִטַעַמי בריאוּת, עיכּול, אוויר

               צח אחרי האוכל.

אגממנון:                            שמע, פטרוקלוס:

           תשובות כאלה כבר אכלנו דַי;

           ככל שינסה להתחמק

           על כנפי בוז – נשיג אותו וגם

           נתפוס. כן, יש לו מוניטין אצלנו,

           והוא זכה בו על פי דין; אך כל

          מעלותיו, כשהוא מועל בהן, 

          כבר מאבדות את הברק, בינינו,

          כמו פרי יפה בתוך כלי מזוהם:

          הוא יירקב מבלי שייאכל.

          לֵך ואמור לו: באנו לדבר

          אתו. ולא תחטא אילו תאמר

          שהוא נראה לנו רב יהירות

          וקְטן תרבות; הערכה עצמית

          גבוהה, הערכה כללית פחות;

          גדולים ממנו ממתינים בִּזמן

         שהוא מציג לו שָם ניכור גס-רוח,

          כובשים את עוצמתם המקודשת,

          עוצמים בְּסלחנות עיניים מול

          מצב רוחו כָּרֶגע – כן, צופים

          בכל חילוף מזג-אוויר שלו,  

          מתי הוא בְּגֵאוּת, מתי בְּשֵפֶל,

          כאילו כל ערוּץ של המִבְצע

          נישָא על זרם הגלים שלו.

         לך ואמוֹר לו זאת, וגם תוסיף

         שאם ימשיך ככה להתנשא

          נשכח ממנו, שישכב כמו 

          תותח לא מתנייד תחת השלט:

         "להעביר את הפעילות לכאן,    

          זה לא זז אל הקרב." גמד פעיל

          טוב לנו מענק ישן. תמסור לו.

פטרוקלוס: מוֹסר, מיד אביא את תשובתו.

אגממנון: לא נקבל תשובה מקול שני;

          הגענו לדבר אתו.

          (יוצא יוליסס, בעקבות פטרוקלוס)

אייקס: מה הוא יותר מאיש אחר?

אגממנון:  לא יותר ממה שהוא חושב שהוא.

אייקס: כזה גדול הוא? אתה לא חושב שהוא חושב את עצמו איש גדול יותר ממני?!

אגממנון:  אין מה לדבר.

אייקס: אתה תחתום על הדעה שלו, ותגיד שהוא באמת כזה?

אגממנון:  לא, אייקס האציל. אתה לא פחות חזק, לא פחות אמיץ, לא פחות חכם, לא פחות אציל, הרבה יותר מעודן, ומאה אחוז יותר ממושמע.

אייקס: למה שבן-אדם יהיה גאה? איך צומחת גאווה? אני לא יודע מה זו גאווה.

אגממנון: הנפש שלך צלולה יותר, אייקס, והמעלות שלך טובות יותר. מי שגאֶה אוכל את עצמו. גאווה היא המראָה שלו, החצוצרה שלו, המגילה שלו; ומי שמשבּח את עצמו שלא בְּמעשה טורף את המעשה בַּשֶבח.

          (נכנס יוליסס)

אייקס: אני שונא איש גאה כמו שאני שונא השרצות קרפדים.

נסטור (הצידה): ובכל זאת הוא אוהב את עצמו. זה לא מוזר?

יוליסס:  אכילס לא ייצא מחר לַקרב.

אגממנון:  מה התירוץ שלו?

יוליסס:                        לא מְתָרֵץ;

          ממשיך לשוט על זרם הקפּריזה,

          בלי התחשבות, בלי תשומת-לב לְאיש,

          בעקשנות ובסגידה עצמית.

אגממנון:  מה, חרף פנייתנו לא ישלוף

          עצמו החוצה כדי לחלוק אוויר

          אתנוּ?

יוליסס:             הוא עושה מכל סתם שטות -

          רק כי בִּקְשו אותה - דבר גדול.

          יש לו דיבּוּק גַדְלוּת, אפילו אֶל

          עצמו הוא מדבר בְּגאווה,

          משפיל את הבל-פיו שלו. ערכּוֹ    [/ ובז ללשונו שלו.  ערכו]

            המדומיין רותח לו בַּדם   

          כל כך שקרב מר מתחולל בין חֵיל-

          גוף וחֵיל-נפש במדינת אכילס,

          והוא כּותש עד מַחַץ את עצמו.

          מה יש לומר עוד? הוא כל כך נגוע

          בְּמגפת הגאווה שכּל

          סימפּטום זועק "חשֹוּך מרפא".

אגממנון:                                        שאייקס

          ייגש אליו. - אדון יקר, אתה

          גש אל האוהל וברך אותו.

          אומרים שהוא מחזיק ממך מאד,

          אם תבקש ייצא קצת מעצמו.

יוליסס: הו אגממנון, אל תעשה את זה!

          נסגוד לאייקס על כל צעד מְ

          לא אל אכילס! מה, שהשחצן

          שמטגן את יהירות נפשו

          בַּשֶמן של עצמו ולא נותן

          לִכְלוּם להיכנס למחשבתו,

          חוץ מִלְמה שחג סביבו - אליו

          ישתחוו ולא אֶל זה שהוא

          נשגב לאין ערוך בעינינו? לא;

          בל ילכלך אדון אמיץ שָווה-

          כפליים זה את ההילה שהוא

          זכה בה בכבוד; לא, לא אתן

          שגדולתו – שהיא מוצדקת כמו

          זו של אכילס – תכוֹפֵף קומה

          בְּהליכה לְאכילס.

          זה רק ימְרח לו את הגאווה

          בְּעוד שומן, יוסיף לַשמש עוד

          פחם לָאש בַּקיץ. מה, כבודו

          יילך אליו? שיופיטר ישמור,

          ושירעם: "אכילס, לך אליו."

נסטור (הצידה): או, זה טוב. הוא משפשף לו את הנֵרְווים.

דיומדס:  ואיך הוא בשתיקה שותה כל בראבו!

אייקס: אם אני בא אליו, עם האגרוף

         אביא לו פָּאץ' על הפרצוף.

אגממנון:  לא, אתה לא תלך.

אייקס: אם הוא גאה אתי, אראה לו מה זה.

          תנו לי לבוא אליו.

יוליסס: לא, גם בעד כל הוצאות המבצע.

אייקס: יצור אפסי, חצוף!

נסטור (הצידה): איך הוא מתאר את עצמו!

אייקס: הוא לא יכול להיות חברותי?

יוליסס (הצידה): העורב מגנה את הצבע שָחור.

אייקס: אני אקיז לו את הקפּריזה מהדם.

אגממנון (הצידה): החולה נהיָה רופא.

אייקס: אם כולם היו חושבים כמוני -

יוליסס (הצידה): החוכמה היתה יוצאת מהאופנה.

אייקס: הוא לא היה יוצא מזה בשלום. הוא היה אוכל חרב. איך אפשר לשאת גאווה?

נסטור (הצידה): אפשר, אתה נושא חֲצי.

יוליסס (הצידה): עשר עשיריות - שלו.

אייקס:  אני אלוּש אותו, אני אעשה ממנו אֶלַסְטי. 

נסטור (הצידה): הוא עוד לא מספיק חם. תמלא אותו במחמאות. שְפוֹך, שְפוֹך! האמביציה שלו יבשה.

יוליסס (לאגממנון): כבודך, אתה מחשיב את זה מדי. 

נסטור (לאגממנון): מצביא דגול, עזוב את זה.

דיומדס (לאגממנון): הֶיֵה ערוּך לַקרב ללא אכילס.

יוליסס:  ככל שמדברים בו - יש עוד נזק. 

           פה יש אדם – אבל לא בפניו.

           אני אשתוק.

נסטור:                מדוע שתשתוק?

            הוא לא חמדן-תפארת כמו אכילס.

יוליסס:   יֵידעו כולם, הוא לא אמיץ פחות –

אייקס:  כלב בן-זונה, שמְקרקֵס אותנו ככה! אם הוא רק היה טרויאני!

נסטור:  כמה שזה היה פוגם באייקס -

יוליסס: אם הוא היה יהיר -

דיומדס:                          רודף שבחים -

יוליסס:   חמוץ -

דיומדס:              או מנוכר, או מנופח.

יוליסס (לאייקס): הודה לַמרומים שאתה טוב-מזג;

             הלל את מולידך, את שַד אמך,

            יחי מְלמדךָ, וכשרונך        [/ יחי מורֵיך, והמחוננוּת]

            מִטֶבע, העולה על כל חינוך!

            אך זה שאימן את זרועךָ לִקרב -

            שאֵל המלחמה יחצה לשניים

            כְּבוד-נצח וייתן לו מחצית;      

           אשר לָאוֹן שלך – שיוותר

           על תוארו אלוף הספורטאים

           לטובתו של אייקס השרירי!

           לא אפאר את חוכמתך, אשר

          כמו גבול, גדר, גדה, תקיף מֶרְחב

          אינסוף של גאונוּת בך; הנה

          פה נסטור, שלָמַד מקַדְמונים;

          ברור שהוא - אוֹ-הוֹ! - איך לא - חכם;

          אך סלח לי, אבא נסטור, לו היית,

          עם שכלך, צעיר כמו אייקס, לא

          היה לך יתְרון עליו, היית

          כמו אייקס.

אייקס:               שאקרא לך אבא?

נסטור [או יוליסס]: כן, בן טוב.

דיומדס:                                   הישמע לו, אדון אייקס.

יוליסס:   אין מה להשתהות פה עוד; הצבי

          אכילס מתחפר בַּשיח. יואיל

          כבוד המפקד לקרוא לַמועצה.

          מושלים טריים באים אל טרויה; יש

          להתייצב מחר עם כל הכוח.

          כל אבירי מזרח או מערב –

          אייקס יקטוף את יוקרתם בַּקרב.

אגממנון:  לַמועצה. אכילס, שיִנְחר.                 

          ספינה נגררת, סנפּירית – תדהר.  

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט טרוילוס וקרסידה - מערכה 2, תמונה 3 קדימה >