| < אחורה |  טרוילוס וקרסידה -
מערכה 5, תמונה 3 |
קדימה > |
נכנסים הקטור [חמוש] ואַנְדְרוֹמָכֶה.
אַנְדְרוֹמָכֶה: מתי היה אישי זָעוּף-חמוץ
כל כך לִסְתוֹם אוזניו מול אזהרות?
פְּרוֹק נֶשק, פְּרוק, אל תילחם היום.
הקטור: אַת ממריצה אותי לפגוע בך.
לכי לךְ פנימה. חֵי כל האלים,
אני אלך!
אַנְדְרוֹמָכֶה: החלומות שלי
נִבְּאוּ יום פּוּרענוּת, הם לא טועים.
הקטור: מספיק, אמרתי.
(נכנסת קסנדרה)
קסנדרה: איפה אחי הקטור?
אַנְדְרוֹמָכֶה: פה, וחמוש, נחוש לְדם. שַלְבי
אתי קול בִּתחינה דחופה, זועקת;
נרדוף אותו על הברכיים. כי
אני חלמתי על מרחץ דמים,
וכל הלילה לא ראיתי כלום
חוץ מצורות ומצללים של טֶבח.
קסנדרה: הו זה נכון.
הקטור: הֵיי! שהחצוצרה
שלי תריע.
קסנדרה: לא תרועה של קְרב,
בשם שמיים, אח מתוק.
הקטור: תלכי,
אומֵר לך. האלים שמעו אותי
נשבע.
קסנדרה: אֵלים חֵרשים לִנדרים
חמים פזיזים. אלה זְבחים טמאים,
משוקצים כפליים מכָּבד
חיה פָּסוּל בטקס הקרבן.
אַנְדְרוֹמָכֶה: הו תשתכנע! אל תחשוב שזו
מצווה לפגוע כדי להיות צודק.
יהיה חוקי באותה מדה לגנוב
כדי לנדב, לשדוד בכדי לתרום.
קסנדרה: המטרה מקְנָה לַנֶדר תֹקֶף,
אך נדר לכל מטרה הוא לא
תָּקֵף. הקטור מתוק, פְּרוֹק את הַנֶּשק.
הקטור: לשתוק, אמרתי. הכבוד שלי
נותן רוח גבּית לגורלי.
חייו של כל אדם הם יקרים
לו, אך לְאיש יָקר - כבוד יקר
יותר מן החיים.
(נכנס טרוילוס, [חמוש])
מה זה, בחור
צעיר, אתה רוצה ללחום היום?
אַנְדְרוֹמָכֶה: קראי, קסנדרה, לאביך ללחוץ.
(יוצאת קסנדרה)
הקטור: לא, טרוילוס, זרוק ת'רסן, ילד. לי
היום יש מצב-רוח לִגְבוּרה.
גַדֵל שרירים עד שהם יתנפחו,
אל תסתכן בְּהִתחכּכוּת של קרב
עדיין. לךְ, פְּרוֹק נשק, ותרשום:
היום אני ניצב, בחור צעיר,
בשמי, ובשמך, ובשם העיר.
טרוילוס: אחי, אתה לוקה בְּחֵטְא חמלה,
וזה הולם אריה ולא אדם.
הקטור: איזה מין חטא זה? טרוילוס, בוא תנזוף בי.
טרוילוס: לא פעם כשיווני נכנע כורע,
בלב סופת החרב שהֵנַפְתָ
אתה אומר לו: קום, תחיה.
הקטור: אה, זה משחק הוגן.
טרוילוס: משחק בַּגן,
בשם שמיים, הקטור.
הקטור: מה-זה? מה-זה?
טרוילוס: נשאיר את הסגפן "חמלה" לאמא,
וכשאנחנו מאבזמים שריון,
תדהר לה נקמה מורעלת על
חרְבֵּנו, תדרבן אותה לפעול
בלי רחמים, ותרסן חמלה.
הקטור: טפו, פרא!
טרוילוס: הקטור, אז זה מלחמה.
הקטור: טרוילוס, אתה לא תילחם היום.
טרוילוס: מי יעצור בי?
לא צייתנות, גורל, ולא יד מארס
שתהדְפֵני עם אַלָה של אש,
לא אבא ולא אמא על ברכיים,
ועם עיניים מוצפות דמעות;
וגם אתה בְּחֶרב ששלופה
לבלום אותי לא תעצור אותי,
אחי - רק אם תשמיד.
(נכנסים פריאמוס וקסנדרה)
קסנדרה: שים עליו יד, פריאמוס, תְפוס אותו;
הוא המקל שלך. אם תישמט
אחיזתך בו כשאתה נשען
עליו, וכל טרויה עליך, יחד
תפּלו כולכם.
פריאמוס: בוא, הקטור, בוא. תחזור.
רעייתך חלמה, אמך צפתה
בְּחזיונות, קסנדרה בֶַּעתיד
רואָה, אותי עצמי תקפה רוח
של נבואה לומר לך: היום
הזה הָרֶה אסון. לכן חזור
בך.
הקטור: אנאס כבר בִּשדה-הקרב,
אני נתתי לִיוונים רבים
שבועת לוחם להתייצב
מולם הבוקר.
פריאמוס: כן, אך לא תלך.
הקטור: אסור לי להפר שבועה.
אתה יודע שאני צייתן; לכן,
אדון יקר, אל תאלץ אותי
לפרוק עול בחוצפה, תן לי רשות
לצעוד באישורך ותמיכתך
בַּשביל שאתה אוסר, הוד מלכותך.
קסנדרה: פריאמוס, לא, אל תיכנע לו!
אַנְדְרוֹמָכֶה: לא,
בבקשה לא!
הקטור: אַנְדְרוֹמָכֶה, אַת
פוגעת בי. בשם אהבתך
אלַי, לכי לך פנימה.
(יוצאת אַנְדְרוֹמָכֶה)
טרוילוס: זאת הילדה המטופשת, עם
בְּלִיל חלומות ואמונות טפלות,
היא המקור לִנבואות שחורות
כאלה.
קסנדרה: הו, הֱיֵה שלום, הקטור
יקר! רְאה איך אתה מת! רְאה
איך שעיניך מחווירות! רְאה
איך מכּל פתח של פצעיך דם
זולג! שְמע איך שואגת טרויה, איך
זועקת הֶקוּבָּה, איך אַנְדְרוֹמָכֶה
האומללה צורחת בְּיגון!
הבט, בִּלבּוּל, בּוּקָה וּמְבוּלָּקָה
כמו לֵיצני עִוְועים קוראים
ביחד "הקטור! הקטור מת! הו הקטור!"
טרוילוס: תלכי! תלכי!
קסנדרה: שלום! רק רגע. הקטור, אֶפָּרֵד.
בך ובעירְךָ אתה בוגד.
(יוצאת)
הקטור (לפריאמוס): אתה המום מן השופָר שלה.
שַֹמַח את בני העיר. אנו נכּה;
נשוב עם סיפורי גבורה, חכּה.
פריאמוס: שלום! שישמרו אותך אֵלים.
(יוצאים פריאמוס והקטור מצדדים נפרדים.
תרועה)
טרוילוס: הם מתחילים, שְמע! - דיומדס, מיד
אתפוס שרוול או שידי תאבד.
(נכנס פנדארוס)
פנדארוס: אתה שומע, כבודך? אתה שומע?
טרוילוס: מה עכשיו?
פנדארוס: הנה מכתב שהגיע מהילדה המסכנה שם.
טרוילוס: תן לי לקרוא. (קורא)
פנדארוס: שיעול אסטמטי בן-זונה, שיעול ארור אסטמטי מטריד אותי כל כך, והגורל של הילדה הזאת, ובין זה לבין ההוא, יום אחד בקרוב אני עוד אעזוב אתכם. ויש לי גם לֵיחה בעיניים, וכאב כזה בעצמות שאם לא נפלה על הבן-אדם קללה אין לי מושג מה לחשוב על זה. - מה היא אומרת שם?
טרוילוס: מלים, מלים, רק מֶלל, מהלב -
כלום. העוּבדות אומרות דבר אחר.
(קורע את המכתב ומשליך את הפיסות)
רוח, לכי לך עם הרוח! שם
תסתחררו, תתערבלו ביחד.
אותי בְּמֶלל שֶקר היא מפטמת,
אַחֵר בְּמעשים היא מרוממת.
(יוצאים [לחוד])
| < אחורה | טרוילוס וקרסידה -
מערכה 5, תמונה 3 |
קדימה > |