| < אחורה |  טרוילוס וקרסידה -
מערכה 5, תמונה 2 |
קדימה > |
נכנס דיומדס.
דיומדס: מה, אתה ער פה, הו? דבּר!
קאלכאס (מבפנים): מי קורא?
דיומדס: דיומדס. קאלכאס, נכון? איפה הבת שלך?
קאלכאס (מבפנים): היא באה אליך.
(נכנסים טרוילוס ויוליסס, במרחק, ותרסיטס, לחוד)
יוליסס (לטרוילוס): עמוד כך שלא נתגלה בָּאור.
(נכנסת קרסידה)
טרוילוס: קרסידה באה אליו.
דיומדס (לקרסידה): הֵיי, בת-חסות!
קרסידה: פטרון מתוק שלי. תקשיב, מלה.
(לוחשת לו)
טרוילוס: אה כן, כל כך אינטימי?
יוליסס: היא תזמר לכל גבר ישר בלי חזרות.
תרסיטס (לחוד): וכל גבר יכול לזמר אותה, אם הוא תופס את המנגינה שלה. היא קליטה.
דיומדס: את תזכרי?
קרסידה: לזכור? כן.
דיומדס: לא, אבל גם תעשי.
ולַמלים זַוְוגִי גם כוונה.
טרוילוס: מה היא צריכה לזכור?
יוליסס: תקשיב!
קרסידה: אל תפתה אותי עוד, יווני
מתוק-מדבש, להשתולל.
תרסיטס: לכלוך!
דיומדס: לא, אז -
קרסידה: אני אגיד לךָ מה -
דיומדס: נאא, נאא, עד כאן, בלי משחקים! הבטחתְ.
קרסידה: לא יכולה, נשבּעַת. מה תרצה
שאעשה?
תרסיטס: תרגיל קוסמוּת: להיות פתוחה בְּסוד.
דיומדס: מה את נשבּעְת שתעניקי לי?
קרסידה: בבקשה, אל תחייב אותי
לַנדר. תבקש ממני כל
דבר מלבד זאת, יווני מתוק.
דיומדס: לילה טוב.
טרוילוס: אח, הבלגה!
יוליסס: מה יש, טרויאני?
קרסידה: דיומדס -
דיומדס: לא, לילה טוב. לא אהיה יותר
פֶּתי שלך.
טרוילוס: גדול ממךָ צריך
להיות.
קרסידה: תקשיב, מלה אחת בסוד.
(לוחשת לו)
טרוילוס: אאא, קללה ושגעון!
יוליסס: אתה נרגש, נסיך. בוא נעזוב,
בבקשה, הרוגז שלך עוד
יצמח לְריב פתוח. המקום
הזה הוא מסוכן, הזמן הָרֶה
אסון. אני מפציר בך, תלך.
טרוילוס: תביט, 'בקשה!
יוליסס: לא, אדוני, 'סתלק.
אתה מוצף עד בלבול נפש. בוא.
טרוילוס: חכה!
יוליסס: אין בך הבלגה. תבוא.
טרוילוס: בבקשה, חכה. חֵי כל עינוי
בַּגיהינום שלא אגיד מלה.
דיומדס (פונה ללכת): טוב, לילה טוב.
קרסידה: לא, לא, אתה עוזב
כועס.
טרוילוס: זה מצער אותךְ, מה? אח,
פֶּרח אמת נָבוּל!
יוליסס: איך, מה זה, אדוני?
טרוילוס: חי יופיטר,
אני אבליג.
קרסידה: פטרון! היי, יווני!
דיומדס: נאא, נאא! שלום. את מהתלת.
קרסידה: לא,
ממש לא. בוא תחזור שוב הנה.
יוליסס: אתה רועד, אדון, ממשהו.
אולי תלך? עוד רגע תתפרץ.
טרוילוס: היא מלטפת את לחיו!
יוליסס: בוא, בוא.
טרוילוס: לא, תישאר. נשבע שלא אגיד
מלה. בין רצוני והפעולה
עומד מִשְמר של הבלגה. חכה קצת.
תרסיטס: איך שהשֵד זימה, עם התחת השמן והאצבעות-בטטה שלו, מדגדג את אלה יחד! על האש, תזנונים, על האש!
דיומדס: אז את אומרת כן?
קרסידה: כן, בחיי. אחרת אל תבטח בי.
דיומדס: תתני לי איזה אות בתור ערְבוּת.
קרסידה: אביא לך אחד.
(יוצאת)
יוליסס: נשבּעְתָ הבלגה.
טרוילוס: כן, אל תדאג.
לא אהיה עצמי, אפילו לא
אדע מה אני חש. רק הבלגה.
(נכנסת קרסידה, עם השרוול של טרוילוס)
תרסיטס: עכשיו הטֶקס, עכשיו, עכשיו, עכשיו!
קרסידה: הנה, דיומדס, שמור את השרוול הזה.
(נותנת לו את השרוול)
טרוילוס: הו סֵמֶל יופי, איפה יושר?
יוליסס: אדוני -
טרוילוס: אני אבליג; כלפי חוץ רק אבליג.
קרסידה: מביט על השרוול? הבט בו טוב. הוא
אהב אותי - אח בוגדנית זולה! -
[/ אהב אותי – אח בהמה בוגדת! - ]
תחזיר לי את זה.
(חוטפת את השרוול)
דיומדס: של מי זה היה?
קרסידה: זה לא חשוב, עכשיו כשזה אצלי שוב.
לא אפגש אתך מחר בלילה.
אנא אל תבקר אצלי עוד, דיומדס.
תרסיטס: עכשיו היא מחדדת לו. יפה אמרתְ, אבן משחזת!
דיומדס: זה יהיה שלי.
קרסידה: מה, זה?
דיומדס: כן, זה.
קרסידה: איי האלים! - איי מותק, מותק של
מזכרת! אדונךְ שוכב עכשיו
במיטתו חושב עלייךְ גם
עלי, ונאנח, לוקח לו
את הכפפה שלי ומנשק
אותה לְזִכָּרון – כמו שאני
אותךְ.
(דיומדס חוטף את השרוול)
לא, אל תחטוף את זה ממני.
מי שייקח את זה ייקח גם את
לבי.
דיומדס: לבך היה שלי כבר; זה
נספח.
טרוילוס: נשבעתי הבְלגה.
קרסידה: לא תקבל את זה, דיומדס,
לא, באמת שלא, אתן לך
דבר אחר.
דיומדס: אני רוצה את זה. של מי זה היה?
קרסידה: זה לא חשוב.
דיומדס: קדימה, תספרי של מי.
קרסידה: זה של אחד שאהב אותי יפה
ממה שאתה תוכל. אבל עכשיו
זה אצלך, אז קח.
דיומדס: של מי זה היה?
קרסידה: חֵי הלבנה וכל בנות הלוויה
שלה שם, לא אגיד לך של מי.
דיומדס: מחר אשים את זה על הקסדה,
יאכל ת'לב האיש שלא יתבּע
את זה.
טרוילוס: גם לו הייתָ השטן,
וזה היה על קרנך, יהיה
מי שיתבע.
קרסידה: טוב, די, היה, נגמר. לא, לא נגמר;
לא אקיים מה שהבטחתי.
דיומדס: אז
שלום. לא תלעגי לדיומדס שוב.
(הוא פונה ללכת)
קרסידה: אל תסתלק. על כל מלה אתה
קופץ.
דיומדס: אנ' לא אוהב ת'משחקים
האלה.
טרוילוס: גם אני לא, גיהינום;
אבל כל מה שאתה לא אוהב
נעים לי.
דיומדס: אז לבוא? באיזו שעה?
קרסידה: תבוא. - איי לי! - כן, כן, תבוא. - אני עוד
אסבול!
דיומדס: עד אז כל טוב לך.
(יוצא)
קרסידה: לילה טוב.
בבקשה תבוא. - טרוילוס, שלום!
עין אחת צופָה בך עדיין,
אבל הלב מביט מתוך עוד עין.
איי, מסכְּנוֹת כולנו, וחוטאות;
העין מובילה ת'לב לִטְעות.
כשהמִשְגה מדריך, שוגָה הנפש;
לב המציית לָעין - מָלֵא רפש.
(יוצאת)
תרסיטס: צודקת, כל מלה היא נכונה.
יָכולְת לומר: "לבי עכשיו זונָה".
[/ אין דרך לבטא זאת נכונה
/ חוץ מלומר: "לבי נהיה זונָה."]
יוליסס: נגמר.
טרוילוס: מאד.
יוליסס: אז למה נשארים?
טרוילוס: בכדי שאֲתַעֵד לְנשמתי
כל הברה שנאמרה. אבל
אם אספּר איך הם שילבו כוחות,
לא אשקר כשאפרסם אמת?
כי בלבי עוד יש איזה אמוּן,
תקווה כה עקשנית וחזקה,
כנגד העדוּת של עין, אוזן,
כאילו אלה מין אֵיבְרֵי מִרְמָה
שנבראו רק להוציא דיבּה.
מה, קרסידה היתה פה?
יוליסס: אני לא
קוסם שמעלה רוחות, בן טרויה.
טרוילוס: בטוח לא היתה.
יוליסס: היתה בטוח.
טרוילוס: ה"לא" שלי הוא לא טֵרוּף.
יוליסס: גם לא
שלי. היתה פה קרסידה הָרֶגע.
טרוילוס: לא נאמין, למען הנשים!
תזכור שהיו לנו אימהות.
אל תיתן פֶּתח לִמְבקרים מרים,
שלהוטים, בלי שום סיבה שְפֵלה,
למדוד את כל המין על פי אותו
סרגל של קרסידה. מוטב תחשוב
שזו לא קרסידה.
יוליסס: מה היא עשתה,
נסיך, שיבזה את אימהותינו?
טרוילוס: כלום, אלא אם זו היא.
[/ לא כלום, אם זו לא היא.]
תרסיטס: בַּזיבּול-שכל הזה הוא יסתור את עדוּת-הרְאִיה של עצמו?
טרוילוס: זאת היא? לא-לא, זאת קרסידה של דיומדס.
אם יש לַיופי נפש, זאת לא היא;
אם נפש מְכַוונת נֶדר, אם
הנדר הוא קדוש, אם הקדוּשה
היא עונג האֵלים, אם השָלֵם
לא מתחלק, אז זאת לא היא. איזה
טֵרוּף של הגיון, לטעון בעד
וגם נגד עצמו! פיצול סמכות,
כשהשפיות מורדת בָּעוּבדות
בלי שתושמד, ואי-שפיות נוהג
כמו הגיון - בלי מחאות! זאת כן
וזאת לא קרסידה. בְּנִשְמתי
נִיטַש מין קְרב מוזר, כי משהו
בל-יְנותק נֶחְצֶה רחב יותר
מאֶרץ ושחקים, אך בַּתהום
שנפערה אין סדק להכניס
אפילו רשת עכביש. דוּגמה,
הו כן, דוגמה, עזה כמו שערי
השְאוֹל: קרסידה היא שלי, קשורה
בעבותות מרום; דוגמה, הו כן,
דוגמה, עזה כמו המרום עצמו:
נָמַסוּ עבותות מרום, נשרו
ונפרמו, ופרורֵי יושרה,
שרידי אהבתה, קרעים, פיסות,
עיסות, שאריות שמנוניות
של נאמנותה האכולה,
ניתנו בקשר ב', אשר קשרו
חמש האצבעות, לדיומדס.
יוליסס: אפשר שטרוילוס הנכבד נרגש
חֲצי ממה שהוא מביע?
טרוילוס: כן,
איש יווני, וזה יֵיצא לָאור
בִּכְתיב אדום-דם כמו לבו של מארס
באש תשוקה לְוֶונוס. אף צעיר
עוד לא אהב בנפש כה עקבית
וכה נצחית. שמע, יווני: כְּבֵדה
כמו אהבָתי לקרסידה
היא שִנְאתי לדיומדס שלה.
זה השרוול שלי שהוא יישא
על הקסדה. לוּ אֵל הנפּחים
עצמו חישל אותה, חרבי תנשוך
אותה. עמוד המים הנורא מכל,
אֵימת הספנים, דָחוּס כֵָּבד
מִשֶמש כל-יכול, לא יחֲריש
בנחיתתו את אוזן אֵל הים
כמו חרבִּי הנחושה כשהיא
תיפול על דיומדס.
תרסיטס: הוא ידגדג לו את הקסדה למען הפִּילֶגְשוֹנֶת שלו.
טרוילוס: הו קרסידה! אַת שקר, קרסידה!
אַת שקר, שקר, שקר! יעמדו
כל הכזבים מול שמךְ - הם יֵירָאו
כמו אור.
יוליסס: די, תתעשת, בָּהתפרצות
הזאת אתה מושך הֵנָה אוזניים.
(נכנס אנאס)
אנאס (לטרוילוס): שעה אני מחפש אותך, אדון.
הקטור, כרגע, מתחמש בטרויה.
האחראי לבטחונך פה, אייקס,
ממתין כדי ללוות אותך הביתה.
טרוילוס: מה שתגיד, כבודך. - אדון אדיב,
כל טוב. - שלום, יפָה שהִתפּקְרָה! -
ודיומדס, היכון, ועל הראש
חבוֹש מִבְצר!
יוליסס: אקח אותך לַשער.
טרוילוס: קבל תודה מלב פָּזוּר.
(יוצאים טרוילוס, אנאס ויוליסס)
תרסיטס: אם הייתי פוגש את המנוול הזה דיומדס! הייתי מקרקר כמו עורב: רע-רע! רע-רע! פטרוקלוס ייתן לי הכל בשביל מידע על הזונה הזאת. תוכי לא משתגע על פיצוחים כמו שהוא מת על כּוּס מכניס אורחים. זימה, זימה, רק מלחמות וזימה; שום דבר אחר לא נשאר באופנה. שישרוף להם השד את הזנב!
יוצא.
| < אחורה | טרוילוס וקרסידה -
מערכה 5, תמונה 2 |
קדימה > |