שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

חצוצרות. נכנסים ריצ'רד וריצ'מונד. הם נלחמים. ריצ'רד נהרג. נסיגה ואז תרועה. נכנסים ריצ'מונד, סטנלי רוזן דרבי הנושא את הכתר, ולורדים נוספים.

ריצ'מונד: ברכה לָאֵל ולזרועכם, אחים.

         יש ניצחון. מת כלב הדמים.

סטנלי:  ריצ'מונד אמיץ, הצדקת את שמך.

         הִנֵה, את סמל המלכות אשר

         מזמן נגנב קטפתי ממצחו      

         של שרץ הדמים. חבוֹש אותו,

         תדע בו נחת, ועשה רק טוב.

ריצ'מונד:  אמוֹר אמן, אלי שבשמיים.

         אבל תגיד לי, ג'ורג' בנך – הוא חי?

סטנלי: חי ושלם, אדון, והוא בְּלֶסְטֶר,

         לשם, אם זה נראה לך, נצא.

ריצ'מונד:  אֵילו אנשֵי-שֵם מתו מכל צד?

סטנלי: ג'ון דוכס נורפוק, וֹּולטר, לורד פֶרֶרְז,

         סר רוברט בְּראקֶנְבֶּרי, וויליאם בְּרֶנְדון.

ריצ'מונד: קִברו אותם כפי שראוי להם.

         הַכריזו חנינה לַחיילים

         שנמלטו ויחזרו אלינו,

         ואז, כפי שנשבעתי, אֲאַחד

         את שתי המשפחות – שושן לבן,

         שושן אדום, בְּנישואים. הלוואי  

         שיחייכו שמיים על הברית

         הזאת, אחרי שזָעפוּ זמן רב

         על העוינות. מי הבוגד שלא

         יגיד על זה "אמן", אה? אנגליה

         היתה כמו משוגעת, היא שרטה

         עצמה לַדַעת; אח שָפַך דם אח;

         האב שָחט בְּלהט-קְרב את בנו,

         הבן נִכפָּה לטבּוח את אביו.

         כל זה פילג בין יורק ולאנקסטר,

         שני מחנות משוסעים קשות.

         עכשיו שריצ'מונד ואליזבת,

         יורשים כַּחוק של שני בתי מלכוּת,

         יביאו בעזרת האל איחוד,

         ויורשיהם, אם אלוהים ירצה

         כך, יעניקו לֶעתיד שָלום

         חָלָק-פָּנים, ימֵי שגשוג יפים

         ושֶפע מחייך. האל הטוב

          יַקְהה חֶרב בוגדים שמבקשים

         שוב לחרחר פה ריב, ולהביא  

         את אנגליה לבכות בְּזֶרם דם.

         שלא יחיה לטעום מן הלבלוב

         מי שיפצע את שְלום הארץ שוב.

         עכשיו דימום אחים יש לתקן,

          ישרור שלום, והאל יאמר אמן.

יוצאים.