שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים באקינגם, סטנלי רוזן דַרְבּי, הייסטינגז, הבישוף מאִילַיי, נורפוק, רטקליף, לָאבֶל ואחרים, סביב שולחן.

הייסטינגז: עכשיו, מטרת הישיבה הזאת,

         מכובדַי, היא כדי לקבוע את

         ההכתרה. בשם האלוהים,

         דברו: מתי היום המלכותי?

באקינגם:  הכל מוכן לַמאורע?

סטנלי:                                  הכל,

         מלבד התאריך.

איליי:                      מחר, אם כך,

         נראֶה לי יום מוצלח.

באקינגם:                        מי כאן יודע

         מהי עמדת הלורד האפוטופרוס?

         מי פה הכי קרוב אל הדוכס?              

איליי:  כבודך, אנו סבורים, מכיר יותר

         מכל את דעתו.

באקינגם:                   את הפָּנים

         אחד של השני היכרנו, כן.                

         מה שבלב? הוא את שלי מכיר

         כמו שאני את זה שלך; ואת

         שלו אני מכיר כמו שאתה

         מכיר ת'לב שלי. כבוד הלורד הייסטינגז,

         אתה והוא קרובים בְּאהבה.

הייסטינגז: תודָה לך, אני יודע שהוא

         אוהב אותי, אך על כוונותיו

         בְּעניין ההכתרה עוד לא ביררתי,

         והוא לא מסר מה העדפתו.

         אבל אתם, מכובדי, תוכלו

         לקבוע זמן, ואני אצביע בשם

         כבוד הדוכס, שיקבל את זה

         אני מניח ברוח טובה.                  

         (נכנס ריצ'רד.)

איליי:  בשעה טובה, הנה הוא בעצמו.

ריצ'רד:   קרובים וכבוד הלורדים, בוקר טוב.

         ישנתי מאוחר, אבל אני

          בטוח שהיעדרותי פה לא

         שיבשה איזו תוכנית גדולה אשר

         הצריכה את נוכחותי.

באקינגם:                         לולא

         נכנסתָ לבמה בזמן, לורד הייסטינגז

         היה תופס את התפקיד שלך  –

         כלומר ת'קול שלך על הכתרת

         המלך.

ריצ'רד:             אין אמיץ מהלורד הייסטינגז.

         כן, הוא מכיר אותי טוב, ואוהב

         מאד. הבישוף אִילַיי, כשביקרתי

         בפעם האחרונה בהוֹלְבֶּן,

         ראיתי תות-שדה יפה בגן

         שלך שם. אבקש ממך מאד,

         שלח שיביאו קצת.

איליי:                            הו בהחלט,

         כבודך, מכל הלב.

         (יוצא.)

ריצ'רד:         לורד באקינגם, חבר, מלה אתך. –

         קייטסבי מישש להייסטינגז את הדופק 

         בָּעניין שלנו, ומצא את כְּבוד

         הג'נטלמן בוער ומתלהם

         שהוא מוכן לאבד ת'ראש רק לא

         לתת שבן של אדונו - איזה

         ניסוח פטריוטי – יאבּד      [/ ניסוח צייתני זה – יאבּד]

         את המלוכה ואת כס אנגליה.

באקינגם: צא מפה רגע, אני בא אתך.

         (יוצאים ריצ'רד ובאקינגם.)

סטנלי: עוד לא קבענו יום לַחגיגה.

         מחר נראֶה לי פתאומי מדי,

         אני אישית לא מאורגן עדיין

         כמו שהייתי לוּ זה היה נדחה.

         (נכנס הבישוף מאיליי.)

בישוף: איפה כבוד הדוכס מגלוסטר?

         התות-שדה בדרך.              

הייסטינגז: איך הוא נראֶה עליז-חביב היום.

         יש איזה רעיון שמדגדג

         אותו כשהוא משמיע בוקר-טוב

         תוסס כזה. נדמה לי אין עוד איש

         כמוהו בעולם, שלא יודע

         איך להסתיר שנאות ואהבות

         שלו, מהפרצוף יודעים ישר

         מה בלבו.

סטנלי:                מה בלבו אתה

         קולט מהפרצוף מְלא החיים

           שלו היום?

הייסטינגז:               נו מה, שאין לו כלום

         פה נגד אף אחד; היו רואים

         את זה מהמבט.

סטנלי:                        הלוואי אמן,

         אני אומר.     

         (נכנסים ריצ'רד ובאקינגם.)

ריצ'רד:   בבקשה מכם, תאמרו לי מה

         מגיע לאלה שקושרים נגדי

         לַמוות בִּמזימות שטן, כישוף

          ארור, ושכבר השתלטו לי על

         הגוף בִּלְחשים מגיהינום?

הייסטינגז: האהבה שלי אליך, כבוד

         הלורד, דוחפת שאקפוץ ראשון

         בָּאספה הנעלה הזאת לחרוץ

         את גורלם, יהיו מי שיהיו.

         אני אומר, מגיע להם מוות.

ריצ'רד: אז שעיניכם יהיו עדוֹת לָרוע.

         תראו איך אני מכושף. הביטו,

         הזרוע פה נָבְלה והצטמקה

         כמו ענף שדוּף. וזו אשתו

         של אדוארד, המְכשפה-מפלצת,

         עם הזונה המזדווגת שור,

         הן בכישוף עשו לי עין-הרע.

הייסטינגז: אם הן עשו את זה, אדון יקר –

ריצ'רד:   אִם? סניגור של הזונה יימח

         זכרה, אתה מדבר אתי על "אִם"?

         אתה בוגד. לחתוך לו את הראש.      

         אני נשבע שלא אוֹכל צוהריים

         עד שאראה את זה קורה. לָאבֶל

         ורטקליף, תדאגו שזה יבוצע.

         מי שאוהב אותי מבין השאר

         פה, שיקום לבוא אתי.

         (יוצאים כולם חוץ מלאבל, רטקליף והלורד הייסטינגז.)

הייסטינגז: בְּכו, בכו על אנגליה. ואף טיפה

         עלי, פתי טיפש, יכולתי את

         כל זה למנוע. בַּחלום של סטנלי

         חזיר-הבר ערף לו ת'קסדה - 

         ואני לעגתי, "מה פתאום לברוח".

         שלוש פעמים היום הסוס שלי

         מעד, וכשראה את המצודה

         נרתע, כמו מסרב לשאת אותי

         אל בית המטבחיים. אוי, עכשיו

         אני צריך ת'כומר שדיבר

         אתי; ומתחרט עכשיו על מה

         שאמרתי לַקצין בְּהתרברבות,

         איך שאויבַי בְּפּומפרט נשחטים

         היום, ואני בטוח ואהוד,

         עטוף חיבה. הו מרגרט, מרגרט,

         עכשיו נוחתת הקללה שלך

         על ראש עלוב של הייסטינגז המסכן.

רטקליף: מהר כבר; הדוכס רוצה לסעוד.

         אז תתוודה זריז. הוא משתוקק

         לָראש שלך.

הייסטינגז:          חסד רגעִי של בני-

         תמותה, איך אנו מתאמצים לזכות

         בְּךָ במקום בחסד אלוהים.

         מי שתולֶה תקוֹות בִּמְאור פניךָ

         הוא כמו ספּן שיכור על ראש התורן,

         אשר צפוי עם כל תנודה של ראש 

         להתדרדר אל בטן המצולות.

לאבל: מהר כבר; מיותר להתפייט.

הייסטינגז: איי ריצ'רד כלב דם! ואנגליה

         האומללה, אני חוזה לך זמן

         אסון אשר כמוהו לא ראית.

         כִּרתו ראשי והביאו לו אותו.

         מי שמחייך עכשיו, קרוב מותו. 

         יוצאים.