שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס ריצ'רד דוכס גלוסטר, לבד. 

ריצ'רד:  עכשיו כל חורף הָאֵיבה שלנו     [/ עכשיו כל חורף הסכסוך שלנו] 

         הפך לְקיץ מפואר בִּזכות                         

         מְאור המשפחה, אחי. וכל         [/ השמש של המשפחה, אחי. 

         העננים הזועפים מעל              [/ וכל העננים הזועפים

         ביתנו נקברו בים. עכשיו          [/ מעל ביתנו נקברו בים.

         זר נצחון מַקיף לנו ת'מצח,       [/ עכשיו אנו עונדים זר נצחון,] 

         הנשק המצולק תלוי על קיר

         בתור מזכרת, תרועות קרב הפכו

         לִמסיבות, ורעש מצעדים       

        לְצעדי מחול. מר מלחמה    

        החליק את הפרצוף המאיים,

        ועכשיו, במקום לדהור על סוס עטוף

        שריון כדי להבהיל את האויב,

        הוא מקפץ לו בְּחֲדר שינה

       של גברת לִצלילֵי זימה של נבל.

       אבל אני, שלא עיצבו אותי

       לתרגילי מיטה או חינחונים  

       שמקסימים את המראָה, אני,

       מוצר פגום בלי חן של אהבה   

       להתייפייף מול נימפות מופקרות

       מענטזות, אני שקוּצצה

       בי כל שלמוּת ושהושפל לי כל

       תו גוף בידי הטבע הנוכל,

       ושנשלחתי לא גמור, עקום,   

       לנשום עולם לפני הזמן, עשוי

       בקושי, מעוּות חסר צורה

       כל כך שגם כלבים נובחים עלי

       כשאני צולע לידם – אח, לי

       בזמן שלום חלוש ומצייץ

       כזה אין תענוג להעביר בו את

       הזמן חוץ מלבלוש אחר הצל

       שלי בַּשמש, ולהתפלסף

       על המומים שלי. אז אם אסור

       לי בתור מאהב להתבדר

       מִיְמֵי הדבש הנעימים האלה,

       אני נחוש להיות נבל, לשנוא

       את הנאות זמננו התפלות.

       הצבתי מלכודות – פְּתיחוֹת משחק          

       מסוכנות -  שדרך נבואות          

       מטושטשות, דיבות וחלומות

       יקימו בין אחִי ג'ורג' דוכס קלארנס

       לבין אחִי המלך ים שנאה 

       בלי גבול; ואם המלך אדוארד הוא

       הוגן ואיש אמת כמו שאני

       איש שקר בוגדני וערמומי,

       את קלארנס ינעלו היום עמוק

       בַּכְּלוב על נבואה שמודיעה

       כי מישהו ששמו מתחיל בְּג'י  

       רוצח יורשי אדוארד יהי.  - 

       לצלול בנפש, מחשבות; הוא כאן. 

         (נכנסים קלארנס ובְּראקֶנְבֶּרי, עם משמר.)

         יום טוב, אח; מה זה המשמר-כבוד

       שמלווה אותך?

קלארנס:                              הוד מלכותו,

         מדאגה לבטחוני, מינה

       לי הובלה צמודה לַמצודה.

ריצ'רד:  באיזו עילה?

קלארנס:                  בגלל ששמי הוא ג'ורג'.

ריצ'רד:  איי, זאת לא אשמתך, אדון. על זה

         צריך שהוא יכלא את ההורים

         שלך. אה, להוד מלכותו אולי                  

         יש כוונה להטביל אותך שנית

         בַּמצודה. ברצינות, אפשר  

         לדעת, קלארנס, מה העניין?

קלארנס:                                      כן, ריצ'רד,

         כשאני אדע, כי בחיי שעוד

         אין לי מושג. הבנתי רק שהוא

         מקשיב לנבואות וחלומות,

         ומהָאֵיי-בּי-סי קוטף את ג'י,

         טוען שמכשף אמר כי ג'י

         ידיח את זרעו וסוף יביא.

         ומכיוון ששמי, ג'ורג', הוא בג'י,

         נראֶה לו הגיוני שזה אני.

         שטויות מסוג כזה הביאו את

         המלך לעצור אותי עכשיו.

ריצ'רד:  זה ככה כשנשים שולטות בְּגבר.

         זה לא המלך שאוסר אותך

         בַּמצודה; האלמנה, אשתו,

         היא זו שמסיתה אותו. מה, זאת

         לא היא - עם אח שלה הרוחני

         כבוד הרוזן לורד ריברז – ששכנעה

         אותו לכלוא בַּמצודה גם את

         לורד הייסטינגז – שהיום משחררים

       אותו? אין לנו ביטחון, קלארנס,   

       אין ביטחון!

קלארנס:                  נשבע לך, לאף

       אחד אין ביטחון -  רק לַקרובים  

       של המלכה, ולשליחים באישון       

       הלילה שמדשדשים בין כְּבוד

       המלך לַפּילגש גברת שוֹר.

       שמעת איזה התחננויות

       הייסטינגז שלח לה לחלץ אותו?

ריצ'רד:  והתלונות לַגברת אלוהוּת

        השיגו ללורד הייסטינגז ת'חֵרוּת.

       אגיד 'ךָ מה: בשביל להישאר

       ביחסים טובים עם כבוד המלך,

       כדאי לנו להיות המשרתים   

       שלה, ללבוש מדים שלה. גם היא

       וגם האלמנה המשומשת

       והקנאית, מאז שהדביק להן

       אחינו אצוּלה, הן הגברות [/ הנקבות]

       שמנהלות לנו את המדינה.

בראקנברי: סליחה, ברשותכם: הוד מלכותו

         ציווה מפורשות שאף אחד –

         מאף דרגה – לא ידבר עם אח

         שלך בִּפְרטיות.

ריצ'רד:                        ברור, ברור.  

         אתה מוזמן לשמוע כל מלה

       שלנו, בְּראקֶנְבֶּרי. שום בגידה

       אנחנו לא אומרים פה, בן אדם:

       רק שהמלך הוא חכם, צדיק,

       ומלכּתו היא פלא לגילה,

       יפה, לא קנאית. אמרנו גם 

       שלְגברת שור יש רגל חמודה, 

       שפתיים דובדבן, קסם של עין,

       לשון להתענג, ושהקרובים

      של המלכה עכשיו הם אצולה.

     מה, אדוני? תוכל להגיד שלא?

בראקנברי: אני עם זה, כבודך, לא מתעסק.

ריצ'רד:  לא מתעסק עם גברת שור? תשמע

         לי, מי שמתעסק איתה, חוץ מאחד,

       כדאי שיעשה את זה בסוד לבד.  

בראקנברי: חוץ ממי, כבודך?

ריצ'רד:  מבעלה, פרחח! תלשין עלי?

בראקנברי: כבודך יואיל לסלוח לי, וגם  

       לא לשוחח עוד עם הדוכס.

קלארנס:  ברור לנו מה על כתפיך, ונציית.

ריצ'רד:   אנחנו עבדים של המלכה

         וחובתנו לציית. שלום, אח.  

       אני אגש לַמלך, וכל מה

       שתטיל עלי – אפילו אם זה לקרוא

       לָאלמנה של אדוארד "אחותי" –

       אני עושה כדי לשחרר אותך.

       בינתיים, החרפה הזאת לִבְרית

       אחים פוגעת בי יותר ממה

       שנדמה לך. (מחבק את קלארנס ובוכה) 

קלארנס:            לשנינו אין שמחה

       מזה.

ריצ'רד:        טוב, לא תשב הרבה. אציל

         אותך, אפעל למענך עד מוות.           

         בינתיים, סבלנות.                      

קלארנס:                      אין לי ברירה.

         שלום.                           

         (יוצאים קלארנס, בראקנברי והמשמר.)

ריצ'רד:  לך, צְעד בַּשביל שלא תחזור ממנו.

         קלארנס תמים, פשוט, אני אוהֵב

         אותך כל כך שבקרוב אשלח

         את נשמתך לגן-העדן – אם

         גן-עדן יקבל ת'מתנה

         שלי.  – מי בא שם? הייסטינגז המשוחרר?

         (נכנס לורד הייסטינגז.)

הייסטינגז: יום טוב, שעה טובה לאדוני.

ריצ'רד:   כנ"ל לאדוני הלורד. ברוך  

         הבא לְאוויר פתוח. איך שרד

         כבודו ת'מאסר?

הייסטינגז:                   בסבלנות,

         כבודך, כמו שאסיר חייב. אבל

       אני אזכה לומר יפה תודה

       לאלה שגרמו לי להיאסר.

ריצ'רד: בלי שום ספק, בלי שום ספק. גם קלארנס.

       כי מי שהיו אויביך הם אויביו,

       והם גברו עליו כמו עליך.

הייסטינגז: עצוב שאת הנשרים סוגרים

         כשבזים בזויים טורפים [/ עפים] חופשי.   

ריצ'רד:  מה החדשות בחוץ? 

הייסטינגז: אין חדשות גרועות כמו פה בַּבּית:   

         המלך מדוכָּא, חלש, חולה,

         רופאיו ממש בְּפחד על חייו.

ריצ'רד:  לא, אלה חדשות רעות מאד.

         איי הוא ניהל חיים של הפקרות, 

         אכל לעצמו את הגוף המלכותי.

         כואב הלב. איפה הוא, במיטה?

הייסטינגז: כן.

ריצ'רד:             לך ראשון, ואצטרף אליך.

         (יוצא הייסטינגז.)

         הוא לא יחיה, אני מקווה, אבל

         אסור שהוא ימות לפני שג'ורג'

         יותז בסערה אל השמיים.

         אגש אליו, להשניא את ג'ורג' יותר

         בעזרת שקרים עם טיעוני ברזל.

         ואם לא אכּשל בַּמזימה,    

         ג'ורג' קלארנס לא יראה את יום מחר.

         ואז – שאלוהים ייקח תחת 

         כנפיו ת'מלך אדוארד, וישאיר

         לי ת'עולם לעשות בו רעש. אז [/ לי ת'עולם להכות גלים בו. אז]     

         אשא לאשה את הילדה של ווריק -   

         אז מה אם הרגתי את בעלה ואת

         אביה? מתבקש בתור פיצוי  

         לַבּחורה שאהיה לה בעל,

         ואבא. לא כל כך מאהבה,

         אלא מכוונה סודית אחרת,

         שאשיג אם אינשא לה. די, אני

         רותם ת'עגלה לפני הסוס:

         ג'ורג' עוד נושם, אדוארד מושל וחי.

         כשהם יסתלקו, אספּור את רווחי.

         יוצא.

---

---