שייקספיר ושות' - ריצ'רד 3 - מערכה 1, תמונה 4


< אחורה	ריצ'רד 3 - מערכה 1, תמונה 4	קדימה >

נכנסים קלארנס ושומר.

שומר: למה כבודך נראה קודר היום?

קלארנס: אני עברתי לילה נוראי,

עם סיוטי אימים, מראות זוועה

כאלה שאני נשבע - כזה

מין לילה לא מוכן שוב לעבור,

גם לא תמורת חיים שלמים של אושר,

כל כך מחריד עד פחד זה היה.

שומר: על מה חלמת, אדוני? ספר לי.

קלארנס: נדמָה לי שברחתי מהמצודה

והפלגתי אל בורגונדיה בצרפת,

ביחד עם אחי ריצ'רד מגלוסטר,

והוא משך אותי לצאת מהתא

שלי להתהלך על הסיפון.

משם השקפנו על חוף אנגליה,

והעלינו אלף זכרונות

על הזמנים הנוראים שעברנו

בְּמלחמות בני יורק ולנקסטר.

בעוד אנו פוסעים כך על קרשים

מתנודדים, נדמָה לי שאחי

מועד, וכשרציתי בַּנפילה

לתמוך בו, הוא דחף אותי אל תוך

הים, לַמערבולת. אלוהים,

נדמָה לי, כמה זה כואב לטבוע,

איזה קול רעש מים באוזניים,

אילו מראות של מוות בעיניים!

נדמָה לי שאני רואה אלף

ספינות טרופות, עשרת-אלפים

איש שדגים נגסו בהם, כַּבלי

זהב, עוגְנְֵי ענק, גִבְעות פנינים,

אבני-חן בלי מחיר, יהלומים

אינסוף, הכל פָּזוּר בַּמצולות.

חלק היה מונח בְּגולגולות

מתים, וְלָחורים שאִכְלסו

אֵי פעם עין זחלו, כמו

בְּבוז לָעין, תכשיטים, קורצים

לְקרקעית הרפש, לועגים

לָעצמות המפוזרות סביב.

שומר: היה לך בִּזמן המוות פנאי

לִצְפּות בכל סודות המצולות?

קלארנס: נדמָה לי שהיה. ניסיתי לא

אחת להוציא את נשמתי, אבל

הזרם, להכעיס, עצר אותה

כל פעם, לא נתן שתיחלץ

אל האוויר הריק האינסופי,

הנע-ונד, אלא חנק אותה

בתוך הגוף המתנשף שלי

שהתפוצץ כמעט להקיא אותה

לַים.

שומר: בְּעינויים קשים כל כך

לא התעוררת?

קלארנס: לא, לא, חלומי

נמשך מעֵבֶר לַחיים. הו אז

התחילה הסופה בנשמתי.

נדמָה לי שחציתי את נהר

השְאול, עם השייט הזעפן

שמשוררים כתבו עליו, אל חוף

ממלכת לֵיל הנצח. הראשון

שקידם שם לשלום את נשמתי

היה חותני, ווריק המהולל,

שאמר בקול, "איך תעניש מלכות

החושך כאן את קלארנס שנשבע

לשקר?" כך הוא נעלם. ואז

בא בריחוף צל-רוח כמו מלאך,

שיער בוהק ומגואל בדם,

והוא צרח, "בא קלארנס, קלארנס איש

השקר, הפכפך, מפר שבועה,

זה שרצח אותי בשדה הקרב

של טיוקסברי! תִקפו אותו, אלות

נקם! סִחבו אותו לְעינויים!"

נדמָה לי שמיד הקיף אותי

לִגְיון שדים בשאגות אימים

כאלה שהתעוררתי כולי רעד,

ועוד זמן ארוך האמנתי שאני

בגיהינום, כזה רושם נורא

טבע בי החלום.

שומר: לא פלא שזה הפחיד אותך, כבודך.

אני רק מלשמוע מְפחֵד,

נדמה לי.

קלארנס: איי, שומר, שומר, אני

למען אדוארד עשיתי כל

מיני דברים שמרשיעים עכשיו

את נשמתי. ורק תראה איך הוא

גומל לי. אלוהים, אם בִּתפילות

לא אפייס אותך, ותבקש

על חטאַי להתנקם בי, שפוך

את חמתך עלי בלבד, חוס על

אשתי וילדַי, חפים מפּשע.

שומר, בבקשה, שב אתי קצת.

כבד לי בנשמה, ובשמחה

אשן.

שומר: טוב, אדוני. שאלוהים

ייתן למעלתך מנוחה טובה.

(נכנס בראקנברי, מפקד הכלא)

בראקנברי: צער שובר עונות וּשְעות שַלְוָוה,

הופך לילה לבוקר, אור לחושך.

תפארת שליטים היא רק התואר,

כבוד בחוץ על מצוקה בִּפנים.

ועל ההזיה הזאת לא פעם

הם מרגישים עולם של דאגות.

כך שבין שֵם גדול ואלמוני

אין שום הבדל, רק רושם חיצוני.

(נכנסים שני הרוצחים.)

רוצח 1: הו, מי זה פה?

בראקנברי: מה אתה רוצה, חבר? איך באת הנה?

רוצח 2: אני רוצה לדבר עם קלארנס, ובאתי הנה על הרגליים שלי.

בראקנברי: כל כך קצר ולעניין?

רוצח 1: עדיף קצר ולעניין מארוך וְפַּלְספן. [/ וטרחן.] תן לו לראות את הצו שלנו, ואל תדבר יותר.

(בראקנברי קורא.)

בראקנברי: הצו הזה מורה לי להעביר

את הדוכס כבוד קלארנס לידיכם.

לא אתעמק לחקור מה הסיבה,

שלא אהיה אָשֵם בתוצאה.

הנה שם הדוכס, ישן; והנה

המפתחות. אני אגש לַמלך,

להודיע שמסרתי לידיכם

את האסיר.

רוצח 1: בבקשה. זה רעיון חכם. כל טוב.

(יוצא בראקנברי. [וגם השומר.])

רוצח 2: מה, שאני ידקור אותו כשהוא ישן?

רוצח 1: לא, הוא יגיד שעשו את זה בפחדנות כשהוא יתעורר.

רוצח 2: נו, הוא לא יתעורר עד יום הדין.

רוצח 1: נו, ואז הוא יגיד שדקרנו אותו בַּשינה.

רוצח 2: המלה הזאת "דין" הולידה בי איזה רגשי אשמה.

רוצח 1: מה, אתה מפחד?

רוצח 2: לא מלהרוג אותו – יש אישור – רק מלהיות מקולל על זה שהרגתי אותו, מזה שום אישור לא יגן עלי.

רוצח 1: חשבתי שהיית נחוש.

רוצח 2: אני לגמרי – לתת לו לחיות.

רוצח 1: אני יחזור לדוכס מגלוסטר להגיד לו את זה.

רוצח 2: לא, 'בקשה חכה רגע. אני מקווה שההתקף-רגש הזה שלי ישתנה. זה בדרך כלל נמשך כולה עד שסופרים עשרים.

רוצח 1: איך אתה מרגיש עכשיו?

רוצח 2: עוד יש לי איזה כמה שאריות של מצפון.

רוצח 1: תזכור את התגמול שנקבל כשזה גמור.

רוצח 2: זין, שימות! שכחתי את התגמול.

רוצח 1: איפה המצפון שלך עכשיו?

רוצח 2: אָה, בארנק של הדוכס מגלוסטר.

רוצח 1: אז כשהוא יפתח את הארנק לתת לנו את התגמול, המצפון שלך יעוף החוצה.

רוצח 2: שטויות, שיעוף. מעטים, אם בכלל, יאמצו אותו.

רוצח 1: מה יהיה אם הוא יחזור אליך?

רוצח 2: אני לא אתעסק אתו. הוא עושה ממך פחדן. אתה לא יכול לגנוב בלי שהוא יאשים אותך. אתה לא יכול לקלל בלי שהוא יבלום אותך; אתה לא יכול לשכב עם אשת רֵעֶךָ בלי שהוא יתפוס אותך. זה חתיכת יצור בַּישן מסמיק, שעושה לך מהפכות בלב. הוא ממלא אותך מלא במכשולים. הוא הביא אותי פעם להחזיר ארנק עם כסף שמצאתי במקרה. הוא מרושש את כל מי שמחזיק אותו. זורקים אותו מכל עיר בתור סכנה לציבור, וכל מי שרוצה לחיות טוב משתדל לסמוך רק על עצמו ולחיות בלעדיו.

רוצח 1: זין, עכשיו הוא פתאום מגרד לי את המרפק, משכנע אותי לא להרוג את הדוכס.

רוצח 2: תכניס לך לראש את השטן, ואל תאמין למצפון. הוא יתגנב לך ללב וישאיר אותך בוכה.

רוצח 1: אני בנוי קשוח, הוא לא יכול עלי.

רוצח 2: זה דיבור של גבר שמכבד את השם שלו! קדימה לעבודה?

רוצח 1: תפוצץ לו את התפּוח עם הקת של החרב, ואז תזרוק אותו לחבית יַיִן מַדֵרָה בחדר השני.

רוצח 2: וואו, הברקה מעולה! נעשה ממנו מעדן בְּיין.

רוצח 1: שקט, הוא מתעורר.

רוצח 2: תכה!

רוצח 1: לא, קודם נדבר אתו.

קלארנס: איפה אתה, שומר? תן לי כוס יין.

רוצח 2: תקבל מספיק יין, אדוני, עוד רגע.

קלארנס: אלוהים, מה, מי אתה?

רוצח 2: בן-אדם, כמוך.

קלארנס: אבל לא כמוני מלכותי.

רוצח 2: ואתה לא כמונו איכותי.

קלארנס: קולכם הוא רעם, אבל המראה פשוט.

רוצח 1: קולי עכשיו הוא מלך, המראה - שלי.

קלארנס: כמה איוֹם ומאיים אתם

מדברים. והמבט הזה מבעית

אותי. למה אתם כל כך חיוורים?

מי, מי שלח אתכם? לשם מה באתם?

שניהם: לְ – לְ – לִ –

קלארנס: לרצוח אותי?

שניהם: כן, כן.

קלארנס: בקושי יש לכם לב להגיד זאת.

אז לא יהיה לכם לב לעשות זאת.

במה פגעתי בכם, חברים?

רוצח 1: 'תה לא פגעת בנו אלא במלך.

קלארנס: אני אחזור ואתפייס אתו.

רוצח 2: אף פעם לא. אז תתכונן למות.

קלארנס: אתם מכל בני-האדם נבחרתם

לקטול חפּים מחטא? בְּמה פשעתי?

איפה עדוּת שמרשיעה אותי?

יש חֶבר מושבעים שהודיע על

הכרעתו בפני שופט חמוּר?

ומי הכריז על גזר-דין מוות מר

לקלארנס המסכן? לאיים עלי

בְּמוות בלי שאהיה מורשע כַּחוק

זה לא חוקי. אני קורא לכם,

אם יש לכם תקווה לְטוּב גן-עדן,

להסתלק ולא לגעת בי.

המעשה הזה יביא אתכם

לגיהינום.

רוצח 1: מה שאנחנו עושים

זה בפקודה.

רוצח 2: והפקודה הזאת

היא של מלכנו.

קלארנס: עבדים טועים!

מלך המלכים חוקק ש"לא

תרצח". אתם תירקו על צו שלו

למען צו אֶנוֹש? תיזהרו!

כי הוא יפיל את נקמתו על ראש

מי שמפר את חוקותיו.

רוצח 2: והוא

מפיל אותו נקם עליך. על

שבועה לשקר, ועל רצח גם.

אתה הבטחת בשבועה קדושה

ללחום בשם בית לאנקסטר.

רוצח 1: וכמו

כּופר בָּאֵל הפרת ת'שבועה,

וְבַּסכין הבוגדנית שלך

שפכת ת'קרביים של הבן

של השליט שלך.

רוצח 2: שלהגן

עליו נשבעת.

רוצח 1: איך אתה מטיף

לנו על החוקים של אלוהים

שאתה חיללת בצורה קשה?

קלארנס: אבל למען מי אני חטאתי?

למען אדוארד, למען אח.

הוא לא שלח שתרצחו אותי

על זה, כי הוא עמוק בַּחטא

הזה כמוני. אם האל ירצה

לנקום על כך, הוא יעשה את זה

פומבית, דעו לכם. אל תגזלו

ת'עונש מגודל זרועו. הוא לא

צריך נתיב עקיף ולא חוקי

בכדי לגדוע את מי שפשע בו.

רוצח 1: אז מי עשה ממך שגריר של דם

כשלַנסיך המעולה, תוסס

חיים הזה, נתת מכת מוות?

קלארנס: אהבת אחִי, השד וזעמי.

רוצח 1: אהבָת אחִיך, הפשעים שלך

והחובה קוראים לנו עכשיו

לשחוט אותך.

קלארנס: אם אתם אוהבים

את אח שלי, אל תשנאו אותי.

אני אחיו, ואוהֵב אותו מאד.

אם זה על בצע כסף, תחזרו,

אשלח אתכם לָאח שלי לורד ריצ'רד,

שיפצה אתכם בעד חיַי

יותר מאדוארד על בשורת מותי.

רוצח 2: אתה טועה; ריצ'רד שונא אותך.

קלארנס: לא, הוא אוהב אותי, ואני יקר לו.

לכו אליו ממני.

רוצח 1: בהחלט

נלך.

קלארנס: אִמרו לו, כשאבינו יורק

האצילי בירך את שלישיית

בניו בִּזרוע של גיבור הוא לא

דִמיין שֶסע כזה של חברוּת.

תאמרו את זה לגלוסטר - הוא יבכה.

רוצח 1: כן, אבנים, כמו שלימד אותנו.

קלארנס: לא, אל תשמיצו, הוא נדיב וטוב.

רוצח 1: מאד. כמו שלג בַּקציר.

בוא, 'תה משלה את עצמך.

זה הוא שלח אותנו להשמיד

אותך.

קלארנס: זה לא יכול להיות. כי הוא

בכה על גורלי, חיבק אותי

בזרועותיו, נשבע ביבבות

שיעמול כדי לשחרר אותי.

רוצח 1: עמֵל, עמֵל, ומשחרר אותך

משעבוד לָאדמה הזאת

להנאות שמיים.

רוצח 2: בוא תשלים

עם אלוהים, אתה צריך למות,

אדון.

קלארנס: יש לכם קודש בַּנשמה

לעוץ לי להשלים עם אלוהים

אבל לנשמתכם אתם עיוורים

כל כך שתִלְחְמו באלוהים

ותרצחו אותי? דעו לכם

שאלה ששיגרו אתכם לעשות

זאת, ישנאו אתכם על זה.

רוצח 2: אז מה

ל'שות?

קלארנס: וותרו, תצילו את הנפש.

רוצח 1: לוותר? זה לפחדנים ונקבות.

קלארנס: לא לוותר זה חייתי, פראי,

שטני. נֹאמר שאתם בני שליטים,

ומוּדָרים כמוני מחרוּת

וזוג רוצחים כמותכם פתאום מופיע -

מי לא היה מפציר כך על חייו?

במצבי הייתם זוחלים.

(לרוצח 2): חבר, אני קולט במבטך

איזו חמלה. אם זו לא התחנפות

של העיניים, תמוך בי, תתחנן

אתי. כשנסיך נהיה קבצן

איזה קבצן לא ירחם?

רוצח 2: תסתכל מאחוריך, אדוני!

רוצח 1: תיקח את זה! וזה!

(דוקר אותו) אם כל זה לא

מספיק, אטביע אותך בחבית

היין שם.

(יוצא [עם גופת קלארנס]).

רוצח 2: זה פשע דם מזוויע גם פזיז.

הייתי בשמחה רוחץ ידיים

מהרצח הנורא הזה.

(נכנס רוצח 1.)

רוצח 1: מה זה צריך ל'יות שאתה לא

עוזר לי? בחיי שהדוכס

ישמע איך התרשלת.

רוצח 2: הלוואי

שהיה שומע שהצלתי את

אחיו. תיקח אתה את התשלום,

ותצטט לו מה אמרתי, כי

אנ' מתחרט שהדוכס נרצח.

(יוצא.)

רוצח 1: אני לא. לך, פחדן. - טוב, אז אני

אחביא את הגופה באיזה חור

עד שהדוכס יוציא פקודה לקבור.

וכשאקח ת'כסף, אתנדף;

לא טוב להיות פה כשזה ייחשף.

יוצא.

אנו מקווים שאתם נהנים מקריאת המחזה. אתר שייקספיר ושות׳ פועל כבר 14 שנים בחינם ומספק את התרגומים לקהל הרחב בשמחה ובאהבה. גם שייקספיר וגם שות׳ מתכוונים בהחלט להמשיך כך גם הלאה, ולהשלים אולי את כל תרגום כל 38 המחזות.

כל מי שרוצה לתמוך באתר כדי לסייע באחזקתו ובהמשך מפעל התרגום, הנה האפשרות, ויקוים הפסוק ״תומכים טובים אתם״ (״מידה כנגד מידה״, מערכה 5 תמונה 1).


< אחורה	ריצ'רד 3 - מערכה 1, תמונה 4	קדימה >

שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס