| < אחורה |  ריצ'רד 3 -
מערכה 1, תמונה 3 |
קדימה > |
נכנסים המלכה אליזבת, לורד ריבֶרְז, לורד גריי והמרקיז מדורְסֶט.
ריבֶרְז: בסבלנות, אחות, בלי שום ספק
הוד מלכותו יבריא במהרה.
גריי: מעודף דאגה את מחמירה
את מצבו. אז בשם אלוהים,
תתעודדי, שַמחי ת'מלך עם
עיניים עליזות, עֵרניות.
אליזבת: אם הוא ימות, מה יהיה עלי?
גריי: שום רע מעבר לאיבוד בעל
כזה.
אליזבת: איבוד בעל כזה כולל
כל רע.
גריי: את מבורכת בבן טוב,
שיהיה לך נחמה כשהוא יילך.
אליזבת: איי, הוא צעיר, ובתור קטין יושם
בהשגחת ריצ'רד מגלוסטר, איש
שלא אוהב אותי, ולא אֶתכם.
ריברז: נסגר שהוא יהיה האפוטרופוס?
אליזבת: הוחלט, רק לא נסגר עוד. אבל זה
יהיה כך, אם המלך יסתלק.
(נכנסים באקינגם וסטנלי רוזן דרבי.)
גריי: הנה הלורדים בּאקינגם וסטנלי.
באקינגם: יום טוב, רוממותךְ.
סטנלי: שאלוהים
יעשה אותך צוהלת כמו תמיד.
אליזבת: לורד סטנלי טוב, הדוכסית מריצ'מונד
לא ממש תגיד אמן לָאיחולים
שלך. אבל למרות שהיא אשתך
ולא אוהבת אותי, אתה יכול,
כבודך, להיות רגוע, אני לא
שונאת אותך על היהירות שלה.
סטנלי: אני מפציר בךְ לא להאמין
לְהשמצות מרושעות כוזבות,
וגם אם יש אמת בַּדיווחים,
קחי בחשבון את חולשתה, שאני
חושב היא תוצאה של מחלה
עיקשת, לא של רֶשע יסודי.
ריברז: ראית היום ת'מלך, הלורד סטנלי?
סטנלי: הדוכס מבאקינגם ואני חוזרים
ממש הרגע מביקור אצלו.
אליזבת: מה הסיכוי, כבודכם, להחלמתו?
באקינגם: יש אופק. הוא במצב רוח טוב.
אליזבת: שאלוהים ייתן בריאות. שוחחתם?
באקינגם: כן, הוא מעוניין לערוך פיוס
בין הדוכס מגלוסטר ואחיִיך,
וביניהם להייסטינגז, ושלח
לקרוא להם.
אליזבת: הלוואי שיהיה טוב -
אבל זה לא יקרה; אני חוששת
ששמחה גדולה יותר כבר לא נראה.
(נכנסים ריצ'רד והייסטינגז.)
ריצ'רד: עושים לי עוול, אני לא אסבול
את זה! מי הם שהתלוננו למלך
שאני קשוח, לא אוהב אותם?
בשם הקודש, מי שממלא
לו ת'אוזניים בשמועות שיסוי
כאלה לא ממש אוהב את הוד
חסדו. בגלל שאני לא יודע
להחניף, להתייפייף ולחייך
מול כל פרצוף, למרוח, לבלף,
לזמום, לדפוק קידות צרפתיות
כמו קוף, אני נחשב אויב מר-נפש.
אסור לְאיש פשוט לחיות סתם, לא
לחשוב שום רע, בלי שיתקיפו
לו ת'יושר הפתוח כלומניקים
בְּמֶשי, נחשים מְלחששים?
גריי: למי פה מתייחס ירום הודו?
ריצ'רד: לך, שאין 'ךָ יושר ולא הוד.
מתי עשיתי לך עוול, אה?
מתי הזקתי? או לךָ? לךָ?
למישהו מהקליקה שלכם?
שתישרפו! להוד רוממותו –
שהאל ישמור עליו יותר ממה
שאתם רוצים – בקושי יהיה
רגע לנשום לפני שתתנפלו
עליו עם רעל של תלונות.
אליזבת: גלוסטר
גיסנו, אתה טועה. המלך, הוא
מיוזמתו, לא בעידוד של אף
אחד אלא כי, כנראה, קלט
בך שנאה פנימית שמתבטאת
בפעולתך החיצונית נגד
בּנַי, אחַי וגם נגדי, זימן
את המפגש הזה, כדי להבין
את העילה של השטנה שלך
וכך גם להסיר אותה.
ריצ'רד: אנ' לא
יודע; העולם נהיָה כל כך
רע שדרורים אורבים לטרוף איפה
שנשרים לא מעזים לשבת.
מאז שכל שום-כלום נהיָה אציל
אז כל אציל שני נהיה שום-כלום.
אליזבת: טוב טוב, הכוונה שלך ברורה.
אתה מקנא על הקידום שלי
ושל קרובַי. הלוואי שלעולם
לא נהיה תלויים בך.
ריצ'רד: בינתיים
יצא שאנחנו כן תלויים בכם.
אחי ג'ורג' נאסר בחסותכם.
עלי שופכים לכלוך, האצולה
אוכלת בוז, בזמן שעל בָּסיס
יומי הופכים את מי-לא למילורד.
אליזבת: יעיד האל שהעלה אותי
מהנוחוּת שהיתה לי אל פסגת
הדאגות הזאת - אף פעם לא
הֵסָתִּי את המלך נגד קלארנס,
ממש הייתי פרקליטה כנה
לטובתו. כבודך, אתה עושה
לי עוול וחרפּה להטיל עלי
חשד נבזי כזה.
ריצ'רד: את יכולה להכחיש שלא בישלת
את מאסר לורד הייסטינגז לא מזמן.
ריברז: היא יכולה, כבודך, כי –
ריצ'רד: היא יכולה, לורד ריברז. כן, מי לא
יודע? היא גם יכולה הרבה
יותר מלהכחיש. היא יכולה
לפרוש לך מסלול קידום ואז
לומר שזה לא היא, הכל בזכות
המעלות הנעלות שלך.
מה היא לא יכולה? נו היא יכלה
ובקלות קלה –
ריברז: מה היא יכלה
בקלות קלה?
ריצ'רד: מה היא יכלה? להיות כלה - של מלך.
רווק, וגם בחור חתיך. בינינו,
לַסבתא שלכם היה שידוך
יותר גרוע.
אליזבת: אדוני מגלוסטר,
מספיק בלעתי את התוכחות
והעקיצות המרירות שלך.
בחיי שאיידע את המלך
על העלבונות האלה הבוטים
שאני סבלתי בלי הֶפסק. עדיף
לי להיות איזו משרתת כפר
ולא מלכה גדולה שרק צריכה
לספוג לגלוג, ביזוי והתקפות.
(נכנסת המלכה מרגרט הזקנה, [במרחק.]
שִמחה קטנה יש לי בתור מלכה
של אנגליה.
מרגרט (הצידה): ושהיא תתקטן
יותר, אמן. כי הכבוד שלך,
התואר והכס – כולם שלי.
ריצ'רד: מה, את מאיימת עלי בְּהלשנות
למלך? כן, סַפְּרי לו, בלי לחסוך.
כל מלה שאמרתי, את תראי
שאשָבע עליה בנוכחות
המלך. מסתכן שישלחו
אותי לַמצודה. הגיע זמן
שאדבר. כבר שכחו כל מה
שעשיתי כדי שהוא ימלוך.
מרגרט (הצידה): טפו, שד!
אני זוכרת טוב מאד. רצחת
את הנרי בעלי בַּמצודה,
ואת אדוארד, בן מסכן שלי, בטְיוּקְסְבֶּרי.
ריצ'רד: לפני שהייתְ מלכה, או בעלך
מלך, אני הייתי סוס-משא
לַמבצעים האדירים שלו;
זה שמנכש לו את אויביו; פטרון
נדיב לידידיו; כדי להמליך
לו את הדם, אני שפכתי את
שלי.
מרגרט (הצידה): כן וגם דם הרבה יותר
טוב משלו, או משלך.
ריצ'רד: בכל
הזמן הזה, גם אַת גם בעלך
לורד גריי הייתם בְּסיעת בית לאנקסטר.
וריברז, גם אתה. מה, בעלך
לא נהרג בתור חייל של מרגרט
בְּסֵנְט-אוֹלְבַּנְז? תנו לי להזכיר לכם,
אם קצת שכחתם, מה הייתם קודם,
ומה אתם עכשיו; גם מה אני
הייתי קודם, מה אני עכשיו.
מרגרט (הצידה): נבל צְמא דם היית ונשארת.
ריצ'רד: קלארנס מסכן זנח את חותנו ווריק,
הפר את שבועתו – יסלח לו ישו –
מרגרט (הצידה): וינקום בו אלוהים.
ריצ'רד: ללחום בַּצד של אדוארד על הכתר.
וּבתמורה כולאים אותו, מסכן.
הלוואי היה לי לב של אבן כמו
לאדוארד, או לאדוארד לב רחום
ורך כמו שלי. אני מדי
טיפְּשון וילד לָעולם הזה.
מרגרט (הצידה): עזוב אותו ועוּף לגיהינום,
שד עזאזל. שָם המלכוּת שלך.
ריברז: לורד גלוסטר, בַּימים הסוערים
ההם, שאתה מזכיר כדי לצייר
אותנו כאויבים, הלכנו אחרי
מי שהיה מלכנו השליט.
נלך כך אחריך, אם אתה
תהייה מלכנו.
ריצ'רד: אם אני אהיה?
אני מעדיף להיות רוכל. עצם
הרעיון רחוק מהלב שלי.
אליזבת: שִמְחה קטנה כמו שאתה משער
היתה לך כְּמלך המדינה.
שִמְחה קטנה, אתה יכול לשער,
יש לי מזה בתור מלכה שלה.
מרגרט (הצידה): אה-הה, שִמְחה קטנה יש לַמלכּה,
כי זאת אני, ואין לי שום שִמְחה.
אני לא יכולה עוד להבליג.
(צועדת קדימה):
תקשיבו לי, פיראטים מתכתשים,
שמתנגחים לחלוק מה שבזזתם
ממני – מי מכם יכול להביט
בי בלי לרעוד? אם לא כִּנְתינים
אל מול מלכה, אז כמורדים מול זאת
שאתם הדחתם? הֵיי, נבל נכבד,
לא להפנות לי גב.
ריצ'רד: מְכשפה
מקומטת מסריחה, מה את עושה
לי מול העין?
מרגרט: מזכירה לָאוזן
את מגילת הזוהמות שלך.
ועוד אמשיך לפני שאשחרר
אותך.
ריצ'רד: לא דנו אותך לגלוּת
או עונש מוות?
מרגרט: כן, רק לי גלוּת
היא עונש מר ממוות פה בבית.
אתה חייב לי בעל וגם בן.
אַת - ממלכה. כולכם - נאמנות.
הצער שיש לי על פי הדין
הוא שלכם, וכל ההנאות
שאתם גזלתם הן שלי.
ריצ'רד: קללות
שאבא הָאציל שלי זרק
בך כשביזית אותו עם כתר של
נייר, כשהלגלוג שלך סחט
לו מהעיניים נהרות, ואז
נתת לו בכדי לייבש אותם
מטפחת שספוגה בְּדם
תמים של ראטלנד המתוק, הילד -
כל הקללות שהוא הטיח בך
מלב מר-נפש אז – הן מתגשמות
עכשיו. זה לא אנחנו: אלוהים
יִיסר אותך על פשע הדמים.
אליזבת: אֵל צדק, הוא גומל לַחף מחטא.
הייסטינגז: אח, תועבה כזאת, ללא חמלה
לרצוח את הילד, לא היתה עוד.
ריברז: גם עריצים בכו כשזה דוּוח.
דורסט: אין מי שלא ניבֵּא נקם על זה.
באקינגם: נורת'אמבלרנד היה עֵד וְיִיבּב.
מרגרט: מה זה? כולכם נָבחתם עד שבאתי,
אחד על הגרון של השני, [/ כמעט נשכתם זה לזה גרון,]
ועכשיו את השנאה מפנים אלי?
מה, לַקללה של יורק יש השפעה
כזאת למעלה שמוֹת הנרי, מות
אדוארד שלי, אבדן מלכוּת שניהם
והגירוש המר שלי – כל זה
לכבוד [/ בשם] השרץ-ילד החצוף?
קללה יכולה לחדור בעד עננים
ולהיכנס אל השמיים? נו
אז פנו דרך, עננים סתומים,
יש לי קללות חדות: אם לא בַּקרב,
שמלככם ייפול מגועל-שובע
כמו ששלנו מת בְּרצח כדי
שהוא יהיה המלך. שימות
בְּנךְ אדוארד שעכשיו הוא הנסיך
מוויילס תמורת בְּנִי אדוארד שהיה
נסיך מויילס, באותם העלומים
ובאותה האלימות. ואַת,
הוד מלכותךְ, תמורת הוד מלכותי,
הלוואי תחיי לראות את תפארתך
מאחורייך, אומללה ממש
כמותי. שארוכּים יהיו חייך
לקונן על ילדייך ולראות
כמוני איך אחרת התקשטה
בזכויותייך כמו שהתנחלְת
אַת בשלי. ימייך השמחים
הלוואי ימותו עוד הרבה לפני
מותך, ואחרי שעות רבות
ומתמשכות של צער. מוּתי לך
לא אמא, לא אשה ולא מלכה
של אנגליה. לורד ריבֶרְז ולורד דורְסֶט,
אתם צָפיתם מהצד, ממש
כמותך, לורד הייסטינגז, כשדקרו את בני
בְּסכינים צמאות לדם. כולי
תפילה שלא יגיעו חייכם
לְגיל טבעי אלא שייקָטְעו
בְּיד איזה מקרה בלתי צפוי.
ריצ'רד: די לַכּישוף, זקנה בלה טְמֵאָה.
מרגרט: ולדלג עליך? כלב, סטופ,
אתה תשמע אותי. אם יש
איזו כולרה איומה בַּמלאי
של השחקים מעל למה שאני
מאחלת בשבילך, שיחכו
עד שיבשיל כל חטא שלך, ואז
יפילו אש וזעם על ראשך,
חבלן של השלווה העולמית.
שתכרסם תולעת המצפון
את נשמתך בלי הפוגה. חשוֹד
בחבריך כבוגדים כל עוד
תחיה, ותאמץ לך בוגדים
שפלים כחברים. שהשינה
לא תעצום ת'עין הרעה
שלך אלא בסיוטי שדים
מכוערים מגיהינום להפחיד
אותך. חזיר-בר לוחך שורש, פג
פגום שהשדים סימנו אותו,
אתה אשר נחתמְתָּ בַּלידה
עבד הטבע, בן הגיהינום,
חרפה לָרחם הכבד של אמא,
זרע שנוא מחלצי אביך,
סמרטוט כבוד, חת'כת גועל של –
ריצ'רד: מרגרט!
מרגרט: ריצ'רד!
ריצ'רד: הה!
מרגרט: לא קראתי לך.
ריצ'רד: אז אני קורא "סליחה", היה נדמה לי
שקראת לי בשמות הגנאי האלה.
מרגרט: נכון, רק לא חיכיתי לתשובה.
תנו לי לשים את הנקודה בַּסוף [/ תנו לי לשים סימן קריאה בַּסוף]
של הקללה.
ריצ'רד: אני כבר שמתי, זה
נגמר ב"מרגרט".
אליזבת: ככה נשפְתְ
קללה נגד עצמֵךְ.
מרגרט: מלכת זיוף
קטנה, נצנוץ עלוב של היעוד
שלי, מה, למה את זורָה סוכר
על העכביש-צורת-בקבוק הזה,
שלוכד בְּרשת קטלנית אותך?
טפשה, טפשה, את משחיזה סכין
לרצוח את עצמך. יבוא היום
שתבקשי ממני לעזור
לך לקלל את הקרפד גיבן
הגב פה, הארסי.
הייסטינגז: חוזת שחורות
בגרוש, די לַקללות המוּטרפוֹת,
כי את עוד תסבלי אם נאבד
ת'סבלנות.
מרגרט: בושה על ראש כולכם,
ת'סבלנות שלי אתם חיסלתם.
ריברז: ישרת אותך טוב אם רק תִלְמדי
את חובתך.
מרגרט: זה ישרת אותי
טוב אם תפגינו לי את חובתכם.
לַמדו אותי להיות לכם מלכה
ואתם הנתינים. שַרתו אותי
יפה, וְתִלמדו את חובתכם.
דורסט: אל תתווכחו איתה, היא משוגעת.
מרגרט: שה-שה, אדון מרקיז; אתה חוצפן.
הדיו על תואר הכבוד שלך
עוד לא יבש. אוי, אילו הגדוּלה [/ אוי, אם האצילות]
הצעירה שלך ידעה רק מה
זה לאבד אותה ולהיות
אומלל! הרבה סופות מטלטלות
את אלה בַּצמרת, ואם הם
נופלים הם מתרסקים לרסיסים.
ריצ'רד: עצה טובה! תלמד, תלמד, מרקיז.
דורסט: זה חל עליך כמו עלי, כבודך.
ריצ'רד: כן, והרבה יותר. אבל אני
נולדתי בַּפְּסגות. בני הנשרים
שלנו מקננים בְּצמרות
הארזים, משתובבים ברוח,
ולועגים לשמש.
מרגרט: והופכים
אותה לצל, אוי לנו ואבוי!
הבן שלי, השמש, הוא עכשיו
בְּצֵל המוות, את קרני האור
שלו הזעם המעונן-כבד
שלך כיסה בחשכה נצחית.
הנשרים שלך בנו בַּקן
שלנו. אלוהים, אתה רואה
זאת, אל תשתוק. אם זה הושג בדם,
שככה זה יאבד.
באקינגם: שה, שקט כבר,
אם לא מחסד – מבושה.
מרגרט: שלא
תטיף לי חסד או בושה. - אתם
נהגתם בי בלי חסד, וּבושה
איך שטבחתם בַּתקוות שלי.
חסְדִי הוא זעם, וחיַי בושה.
וּבַבּוּשה הזאת עדיין חי
בי זעם האסון.
באקינגם: די, די!
מרגרט: אח, באקינגם, אדם אציל, תן יד
ואנשק אותה לאוֹת של ברית
וידידות אתך. תדע רק טוב,
אתה וכל ביתך. בגדיך לא
ספוגים בדם שלנו, ואתה
לא בטווח הקללה שלי.
באקינגם: גם אף
אחד אחר פה לא. קללות אינן
חוצות את השפתיים שנושפות
אותן באוויר.
מרגרט: לא-לא, הן ממריאות
אל השמיים, מעירות שם את
שלוות האל ממנוחה. הו באקינגם,
שתיזהר טוב מהכלב שם.
כשהוא מתחנף אז הוא נושך; כשהוא
נושך השן שלו היא רעל מוות.
אל תתקרב אליו, שמור נפשך
ממנו. מוות, חטא וגיהינום
טבעו בו את חותמם, ושליחיהם
בני לווייתו.
ריצ'רד: מה היא אומרת שם,
כבוד באקינגם?
באקינגם: לא משהו שאני
מכבד, אדון יקר.
מרגרט: מה, אתה לועג
לי על עצה טובה, מרגיע את
השד שמפניו הזהרתי? איי,
רק זכור את זה ביום שבו יִקְרע
לך ת'לב מצער ותאמר
"מרגרט העלובה היתה נביאה".
תחיו לכם כפופים לשנאתו,
והוא לשלכם, ולשנאת
האלוהים תהיו כפופים כולכם.
(יוצאת.)
באקינגם: סומר לי השיער מהקללות
שלה.
ריברז: גם לי. אני תוהה איך לא
אוסרים אותה.
ריצ'רד: אני לא מאשים
אותה. אֵם אלוהינו הקדושה
תעיד שעשו לה באמת עוול
יותר מדי. ועל חלקי בזה
אני מכה על חטא.
אליזבת: אני, למיטב
ידיעתי, לא עשיתי לה שום עוול.
ריצ'רד: אבל את כל פֵּרות העוול את
קצרת. אני הייתי חם מדי
לפעול למען מישהו שעכשיו
הוא קר ומנוכר. וקלארנס – חה,
ממש מודים לו: מפטמים
אותו בְּמכלאה על טרחתו.
שהאל יסלח לאחראים לזה.
ריברז: נוצרי ומוסרי להתפלל
למען אלה שפגעו בנו.
ריצ'רד: כזה אני. (הצידה): מזהירוּת. כי לוּ
קיללתי הייתי מקלל ת'עצמי.
(נכנס קֶייטְסְבּי.)
קייטסבי: גברתי, הוד מלכותו קורא לך, גם
לךָ, כבודו, וגם לרבותי.
אליזבת: אני בדרך, קֵייטְסְבּי. רבותי,
תבואו?
ריברז: אחרייך.
(יוצאים כולם חוץ מריצ'רד.)
ריצ'רד: אני עושה פשעים ורץ ראשון
להתלונן. את המזימות שלי
אני מדביק לאחרים. על קלארנס,
שאני זה שתפרתי לו בור חושך,
אני בוכה מול הגלמים-תמימים
האלה – דַרְבּי, הייסטינגז, באקינגם,
אומר שהמלכה, היא וקרוביה
הסיתו את הוד מלכותו נגד
אחִי. והם מאמינים לזה,
ועוד משסים אותי לנקום בגריי,
ריברז ודורְסֶט. אבל אז אני
נאנח, דופק פסוק קדוש, אומר
שאלוהים ציווה להשיב טובה
תחת רעה. ככה אני מלביש
את הנבזות העירומה שלי
בכל מיני קרעים מהתנ"ך,
מְשחֵק קדוש כשאני הכי שטן.
(נכנסים שני רוצחים.)
ששש, הנה המוציאים שלי לפועל.
הלו, גברים קשוחים, נוקשים, נחושים
שלי, אתם הולכים עכשיו לסגור
את הדבר הזה?
רוצח 1: כן, אדוני,
באנו בשביל הצו שייתן לנו
אישור כניסה אליו.
ריצ'רד: כל הכבוד.
זה פה עלי. כשתסיימו, בואו
אלי הביתה – אבל רבותי,
בצעו את זה מהר, בעיקר תקיף.
לא להקשיב להפצרות שלו.
קלארנס יודע לדבר, ואם
תשימו לב, אולי הוא ירכך
לכם ת'לב.
רוצח 2: טא-טא, לא נעמוד
שם לקשקש. איש דיבורים לא עושה
דברים. תסמוך עלינו, נשתמש
בַּיד, לא בַּלשון.
ריצ'רד: שיפלו לכם
מהעין אבנים קשות ולא
דמעות טפשות. אוהב אתכם, אחים.
לעבודה, זריז. גומרים הולכים.
רוצחים: כן, אדוני.
יוצאים [לכיוונים שונים.]
| < אחורה | ריצ'רד 3 -
מערכה 1, תמונה 3 |
קדימה > |