| < אחורה |  ריצ'רד 3 -
מערכה 4, תמונה 1 |
קדימה > |
כניסה של המלכה אליזבת והדוכסית מיורק עם המרקיז מדורסט מדלת אחת; אן דוכסית גלוסטר מן הדלת השניה [עם בתו של קלארנס.]
דוכסית: אֶת מי פוגשים כאן? הנכדה שלי
הולכת יד ביד עם דודה גלוסטר.
אה, מתערבת על חיַי שהיא
בַּדרך לַמצודה, מאֲהַבַת
לב טהורה, לפגוש את הנסיך
הרך. שלום, כלה.
אן: האל ייתן
לכם יום טוב, שמח ומבורך.
אליזבת: גם לך, גיסה טובה. לאן אַת?
אן: לא
רחוק, אל המצודה, וּמנחשת
שבמטרה יפָה כמו שלכן, אה?
לברך את הנסיכים המתוקים שם.
אליזבת: תודה רבה לך. ניכנס ביחד.
(נכנס בראקנברי.)
והנה בדיוק הַסֶּגֶן בא.
סלח לי, תוכל לומר לי מה שלומם
של הנסיך וּבְנִי יורק הקטן?
בראקנברי: שלומם טוב, גברת יקרה. סליחה,
רק לי אסור לתת לכן לפגוש
אותם. המלך בפירוש אסר
את זה.
אליזבת: המלך? מי זה?
בראקנברי: התכוונתי
אדונִי האפוטרופוס האציל.
אליזבת: אדונַי יציל מהאציל תואר
כה מלכותי. [כה מצלצל.] הוא שם לי גבול אל לב
בּנַי? אני האמא שלהם;
מי, מי יחסום אותי מהם?
דוכסית: אני
אמו של אביהם. אני אֶראה
אותם.
אן: אני הדודה על פי חוק,
ואֵם לפי האהבה. אז קח
אותי לראות אותם. אני אשא
את אשמתךָ, ואקח את תפקידךָ,
עלי.
בראקנברי: לא, גברת, לא. אין לי רשות.
חוּיבתי בשבועה. אז תסלחו לי.
(יוצא. נכנס סטנלי דוכס דַרבּי.)
סטנלי: תנו לי לפגוש אתכן, גברות, רק תוך
שעה - ואברך את הוד כבודךְ
מיורק כאם לשתי מַלכּות יפות.
(לאן): גברתי, בואי מייד לווסטמינסטר,
להיות מוכתרת כמלכה של ריצ'רד.
אליזבת: איי, חיתכו לי את המחוך,
שהלב ייצא מכּלא ויפעם,
אחרת אתעלף, החדשות
הורגות אותי.
אן: בשוֹרוֹת אכזריות,
איי, חדשות גרועות מאד.
דורסט: אמא,
תתעודדי לך, איך את מרגישה?
אליזבת: אוי דורסט, אל תגיד לי כלום. תנוס.
חורבן ומוות כבר צמודים אליך.
שְמה של אִמְךָ – קללה לִילדיה.
כדי לעקוף ת'מוות – סע, תחצה
ת'ים, תחיה עם הנרי רוזן ריצ'מונד
רחוק מטווח התופת. בְּרח מהר
מבית המטבחיים כאן - אם לא,
תגדיל את הַמִּכְסָה של המתים
ואני אמות עם הקללה של מרגרט:
לא רַעיה, לא אֵם ולא מלכה.
סטנלי: עצה דואגת ונבונה, גברתי.
(לדורסט): נצֵל כל רגע. אצייד אותך
בְּמכתבים לבְנִי שיפגוש אותך
בַּדרך. רק אל תילָכד בגלל
עיכוב טפשי.
דוכסית: אוי רוח פורענות
נושפת אסונות! רֶחם ארור
שלי, מיטה של מוות! לָעולם
בָּקע ממךָ נחש שמעיניו
אין איך להימלט, והן רוצחות.
סטנלי: בואי, גברתי. נשלחתי בדחיפות.
אן: ואני אלך ללא רצון. הלוואי
היה חישוק מתכת הזהב
שיקיף לי את המצח מפּלדה
לוהטת, שתצרוב אותי עמוק
לְתוך המוח. איי, שאֶמָשַח
ברעל, לא בְּשמן, ואמות
לפני שיקראו "האל ינצור
את המלכה".
אליזבת: לכי לך, מסכנה.
לא מקנאת בתהילתך. רק אל
תזיקי לעצמך לעשות לי טוב.
אן: לא? למה? כשזה שהוא בעלי
עכשיו בא אלי אז, כאשר ליוויתי
את גופתו של הנרי, כשעוד לא
נשטף מעל ידיו דם בעלִי
מקודם, המלאך, גם לא הדם
של הקדוש שאחריו - בּוכָה -
הלכתי – אז, אני אומרת, אז
הבעתי מול פני ריצ'רד משאלה:
"הֱיֶה ארור" אמרתי, "שאותי
הצעירה עשית אלמנה
זקנה. כשתתחתן, שיְבעֵת
את מיטתך הצער. אשתך –
אם מטורפת שכזאת קיימת –
הלוואי תִּבכּה כל יום שאתה חי
יותר משגרמתָ לי לבכות
על בעלי המת." וּרְאו, לפני
שהספקתי לקלל שנית, בִּזמן
קצר כל כך, לב האשה שלי
נפל, טיפש, בִּשְבי מִלוֹת הדבש
שלו, והקללה שלי נפלה
על נשמתי, קיפחה אותי מאז
ממנוחה. כי לא היתה שעה
במיטתו אשר רוויתי בה
טל של שינה ברוכה, כי סיוטי
החרדה שלו לא אפשרו
לי לעצום לרגע עין. חוץ
מזה, הוא גם שונא אותי בגלל
ווריק אבי, ובקרוב, אין לי
ספק, הוא ייפטר ממני.
אליזבת: לב
מסכן, שלום. כולי חמלה עלייך.
אן: נפשי בוכה עלייך לא פחות.
דורסט: כל טוב לך, מארחת עצובה
של הגדוּלה.
אן: שלום ללב כואב
אשר נפרד ממנה.
דוכסית (לדורסט): לך אתה
לריצ'מונד, ושטוּב מזל ידריך.
(לאן): את לריצ'רד, טוּב האל יגן.
(לאליזבת): את לִמְקום מקלט וטוּב תפילה.
אני לַקבר, אל שלווה ושקט.
ראיתי צער כבר שמונים שנה,
על כל שעת צחוק - שבוע של קינה.
אליזבת: חכי, נביט על המצודה עוד פעם.
תחוסו, אבנים קדמוניות,
על הילדים האלה ששִנְאה
כלאה בתוך גבולכם. אַת, עריסה
גסה לַחמודים, אומנת כה
קשוחה, וידידת משחק זְקֵנה
לנסיכים רכים - היי טובה
לִיְלדַי הקטנטנים.
צער טפשי נפרד מכן, האבנים.
יוצאים.
| < אחורה | ריצ'רד 3 -
מערכה 4, תמונה 1 |
קדימה > |