| < אחורה |  ריצ'רד 3 -
מערכה 5, תמונה 3 |
קדימה > |
נכנס ריצ'רד, חמוש, עם נורפוק, רטקליף, רוזן סארי ואחרים.
ריצ'רד: ת'אוהלים נקים פה, בִּשדה בּוֹסְוֶּורְתְ'.
[מקימים אוהלים.]
לורד סארי, מה אתה נראה עצוב?
סארי: רק מבַּחוץ, בַּלב אני קליל.
ריצ'רד: אדון כְּבוד נורפוק.
נורפוק: כאן, רוממותך.
ריצ'רד: הולכים לתת בראש, הה, נורפוק - מה?
נורפוק: לתת קצת, לקבל קצת, כן, כבודך.
ריצ'רד: מה עם האוהל כבר! הלילה פה
אני אשכב. אבל איפה מחר?
טוב, מה זה משנה. מי פה חישב
מה הכמות של המורדים?
נורפוק: הכי
הרבה שֵשת-אלפים, שְבעת-אלפים.
ריצ'רד: מה, הצבא שלנו פי שלושה.
וחוץ מזה, התואר מלך הוא
מִבְצר של כוח שאין לָאויב.
תקימו את האוהל! רבותי,
בואו נסקור את יתרונות השטח.
תביאו את המומחים הטקטיים.
משמעת, בלי עיכוב ובלי היסוס,
כי, רבותי, מחר זה יום עמוס.
(יוצאים.
נכנסים [מהדלת השניה] ריצ'מונד, סר וויליאם ברנדון, אוקספורד והרברט [בלאנט ואחרים, מקימים את אוהל ריצ'מונד בצד השני של הבמה.]
ריצ'מונד: השמש, יְגעה, שקעה, כולה
זהב, וזוהַר המסלול שלה
הוא אות שיהיה מחר יום אור.
סר בְּרֶנְדון, את דגלי אתה תישא.
לורד אוקספורד, בְּרֶנדון, ואתה, סר הֶרְבֶּרְט,
תישארו אתי. כבוד הרוזן
מפֶּמְבֶּרוֹק – עם הגדוד שלו. תמסור
לו, קפטן בְּלאנְט, לֵיל מנוחה, בקֵש
גם שבשתיים לפנות בוקר הוא
יבוא אלי לָאוהל. אבל עוד
דבר, הקפטן בלאנט: איפה מוצב
לורד סטנלי יש לך מושג?
בלאנט: אם לא
טעיתי בַּדגלים שלו – ודֵי
בטוח לא טעיתי – אז הגדוד
שלו חונה בערך חֵצי-מייל
דרומית לַכּוח העצום של ריצ'רד.
ריצ'מונד: אם רק אפשר מבלי להסתכן,
בלאנט היקר, תמצא גישה אליו,
תמסור לו את הפתק החשוב
הזה ממני.
בלאנט: בחיי, נשבע,
זה יבוצע. שאלוהים ייתן
לך ליל מנוחה.
ריצ'מונד: ולילה טוב,
הקפטן בלאנט.
(יוצא בלאנט.)
תביאו לי דיו ונייר לָאוהל,
שאשרטט את תוכניות הקרב,
אציב כל מפקד במשימתו,
ואחלק ת'כוח הקטן
שלנו בצורה שוָוה. בואו
אתי, נדון בִּפעולות מחר.
לָאוהל. פה הטל קר וצורב.
(הם נכנסים לאוהל.
נכנסים ריצ'רד, רטקליף, נורפוק וקייטסבי.)
ריצ'רד: מה השעה?
קייטסבי: כבר זמן לארוחת הערב. תשע.
ריצ'רד: הלילה לא אוכַל. תנו לי נייר ודיו.
מה, המגן-פנים שלי תוקן,
והשריון כולו מונח בָּאוהל?
קייטסבי: כן, אדוני, גם כל השאר מוכן.
ריצ'רד: טוב, נורפוק, לָעמדה. אַרגן שמירה
סוג אל"ף; בחר זקיפים מהימנים.
נורפוק: אני הולך.
ריצ'רד: קום עם העפרוני בבוקר, נורפוק.
נורפוק: אני מבטיח.
(יוצא.)
ריצ'רד: קייטסבי!
קייטסבי: אדוני?
ריצ'רד: תוציא שליח אל הגדוד של סטנלי.
תגיד לו להביא את כוחותיו
לפני זריחה, אם לא - בְּנו ג'ורג' ייפול
אל מערת החושך של ליל נצח.
(קייטסבי יוצא.)
מלאו לי יין. תפרסו משמר.
שימו אוכף על סֶרי הלבן
לקראת הקרב מחר. ונא לבדוק
שהרומח הוא תקין ולא כבד.
רטקליף!
רטקליף: אדוני?
ריצ'רד: ראית את הלורד נורת'אמברלנד
העגמומי?
רטקליף: הוא והלורד מסארי
הסתובבו כל שעת הדמדומים
מגדוד לגדוד להרים את המורל
לחיילים.
ריצ'רד: טוב, אני מרוצה.
תביא כוס יין. אין בי את קלילות
הרוח או חֶדוות הנפש כמו
תמיד. תניח ת'גביע. יש
נייר ודיו?
רטקליף: יש, אדוני.
ריצ'רד: תגיד
שם למשמר לשמור. עזוב אותי.
רטקליף, סְביבות חצות תבוא אלי
לָאוהל תעזור לי לְהתחמש.
עזוב אותי אמרתי.
(יוצא רטקליף.
נכנס סטנלי רוזן דַרבּי אל ריצ'מונד באוהל שלו.)
סטנלי: מזל וניצחון על קסדתך!
ריצ'מונד: כל נחמה בַּלילה החשוך
הזה תהיה שלך, לורד אבא סטנלי.
ספּר, מה שלום אמי האהובה?
סטנלי: כִּמיופּה כוחה קַבּל ברכה
מזו שמתפללת לִשלומך
בלי הפסקה. עד כאן על זה, כי שְעות
השקט כבר חומקות וּבַמזרח
החושך מתפורר. אז בקיצור,
צו השעה הוא זה: את הצבא
שלך תכין לִקרב מוקדם בבוקר,
וישפטו את מזלך מכות
של דם וּמלחמה מול פני המוות.
אני, עד כמה שאוּכל – זה לא
הרבה, אבל בכל זאת - אנסה
למשוך פה בַּחוטים לטובתך
בָּהתנגשות הלא שקולה הזאת.
רק לא אוכל לתמוך בך גלויות,
כי אם יראו אותי, יוּצא ג'ורג' בני,
אחיך, להורג לעיני אביו.
כל טוב. לַחַץ הזמן לא מאפשר
טִקְסֵי שבועות של אהבה או סתם
שיחה בין חברים שהופרדו
זמן רב כל כך. שאלוהים ייתן
לנו זמן לכל זה אחר כך. שוב
שלום. תהיה אמיץ, בהצלחה.
ריצ'מונד: אחים, לַוו אותו לַגדוד שלו.
אז אנסה, מוטרד, לתפוס נמנום,
שלא אפול מחר מעייפות
כשעלי לנסוק על כנף הניצחון.
שוב לילה טוב, לורדים וג'נטלמן.
(יוצאים כולם חוץ מריצ'מונד.)
אתה, שבשמך אני נלחם,
הבט על כוחותי בְּעינֵי ברכה.
תן בידיהם אַלות ברזל שלך
שירסקו במלוא הכוח את
קסדות אויבינו הגנובות. עשה
אותנו לַסוכנים של עונשך,
שנהלֵל אותך בַּניצחון.
בידך אפקיד את נשמתי, לפני
שחלונות עיני נעצמים.
הגן עלי תמיד, ישן או ער!
(ישן.
נכנס רוחו של הנסיך אדוארד, בנו של הנרי הששי.)
רוח הנסיך אדוארד (לריצ'רד): אכביד קשות על נשמתך מחר.
זְכור איך תקעת בי סכין בִּדמִי
ימַי. אז התייאש, אתה תמות.
(לריצ'מונד): שְמח ריצ'מונד, נִשְמות נסיכים שחוטים
בלי עוול יִלְחְמו לטובתך.
קבל עידוד מבן המלך הנרי.
(יוצא.
נכנס רוחו של הנרי הששי.)
רוח המלך הנרי: בימי חיי, גופי המקודש
נוּקב חורים של מוות מידיך.
חשוב על המצודה, חשוב עלי,
ותתייאש, תמות. המלך הנרי
מצווה שתתייאש ושתמות.
(לריצ'מונד): טהור קדוש, הֱיֶה המנצח.
הנרי, אשר ניבא לך מלוכה,
ממתיק את מנוחתך. חֲיֵה, שגשג!
(יוצא.
נכנס רוחו של קלארנס.)
רוח קלארנס: אכביד קשות על נשמתך מחר,
אני שביין מחליא נשטפתי,
קלארנס מסכן, קרבן זְמָמֵיך. זְכור
אותי בַּקרב מחר, וחרבך,
בלי חוד, תיפול. אז תתייאש, תמות.
(לריצ'מונד): אתה, הנצר לבית לאנקסטר,
יורשי יוֹרְק הפגועים מתפללים
לטובתך. יגֵנו מלאכים
על הצבא שלך. חֲיֵה, שגשג.
(יוצא.
נכנסים רוחות ריברז, גריי, ווהן.)
רוח ריברז (לריצ'רד): אכביד קשות על נשמתך מחר,
ריברז שמת בפּוֹמְפְרֶט. תתייאש, תמות.
רוח גריי (לריצ'רד): חשוב על גריי ותִיתָקֵף ייאוש.
רוח ווהן (לריצ'רד): חשוב על וֹוהן, ומאשְמה
יפול הרומח. תתייאש, תמות.
כולם לריצ'מונד: קום, ופשעיו של ריצ'רד כנגדנו
יכו אותו. קום אל הניצחון.
(יוצאים.
נכנס רוחו של הייסטינגז.)
הייסטינגז (לריצ'רד): צְמא-דם אשֵם, קום באשְמה, בִּקרב
עקוב מדם גְמור את חייך. זְכור
את הלורד הייסטינגז. תתייאש, תמות.
(לריצ'מונד): שֶקט, נפש שְלווה. קום, הילחם
ותנצֵח בשם אנגליה.
(יוצא.
נכנסים רוחות שני הנסיכים הצעירים.)
רוחות הילדים (לריצ'רד): חלום על אחייניך, חנוקים
בְַּמצודה. תן לנו להיות
עופרת בלבך ולהכביד
עליך מַטָּה אל חורבן, ייאוש
וּמוות. הנשמות של אחייניך
קוראות לך להתייאש, למות.
(לריצ'מונד): שַן, ריצ'מונד, בשלווה תישן, וקום
באושר. מלאכים שישמרו
עליך מתקיפת חזיר הבר.
תחיה, תקים שושלת מלכים.
בְּנֵי אדוארד, אומללים, לימינך.
(יוצאים.
נכנסת רוחה של ליידי אן, אשתו.)
רוח ליידי אן (לריצ'רד): איי ריצ'רד, אשתך העלובה,
אן אשתך, שלא יָשְנה אתך
שעה של רוגע, ממלאת עכשיו
את חלומך בְּחרדות. מחר
בַּקרב חשוב עלי, וחרבך,
בלי חוד, תיפול. אז תתייאש, תמות.
(לריצ'מונד): נפש שְלווה, תישן שֵינה שְלווה.
חלום על ניצחון והצלחה.
זאת ברכתה של אשת יריבך. [/ ברכה מאשת יריבך לךָ.]
(יוצאת.
נכנס רוחו של באקינגם.)
רוח באקינגם (לריצ'רד): ראשון עזרתי להביא אותך
לַכּס, ואחרון טעמתי את
עריצותך. בַּקרב חשוֹב, חשוֹב
על באקינגם, וּמוּת בבהלה
מאשמתך. תחלום, תחלום עוד על
דמים ודם וּמוות ואיבה.
תדע ייאוש, וּבְייאוש תגווע.
(לריצ'מונד): נרצחתי טרם שאתמוך בך,
אך התעודד, ואל ייפול לבך.
בפלוגותיך – מלאכים וְאֵל,
וריצ'רד מפִּסְגת כוחו נופל.
(יוצא.
ריצ'רד מתעורר בזינוק מחלומו.)
ריצ'רד: תתנו לי סוס אחר! חִבְשו לי תַ'
פצעים! ישו, רַחֵם! – שָה, רק חלמתי.
מַצפּון פחדן, איך אתה מייסר
אותי. האור בַּנר כחול. עכשיו
אמצע הלילה. כל העור שלי
רועד, שָטוּף זיעה של פחד.
ממה אני פוחד, אה? מעצמי?
אין אף אחד אחר פה מלבדי.
ריצ'רד אוהב את ריצ'רד, זאת אומרת,
אני ואני. יש פה רוצח? לא.
כן, יש, אני. אז בְּרח. מה, מעצמי?
הה, יש סיבה: שלא אנקום. מה זה,
עצמי נגד עצמי? אוי לי, אני
אוהב ת'עצמי. על מה? על איזה טוֹב
שבעצמי עשיתי לעצמי?
לא-לא, אוי לי, אני דווקא
שונא ת'עצמי על מעשי זוועה
אשר בוצעו בידי עצמי. אני
נבל – לא, שֶקר, אני לא. טיפש,
דבּר יפה על עצמך. טיפש,
אל תתחנף. אח, לַמצפּון שלי
יש אלף לשונות, וכל לשון
נושאת סיפור אחר, וכל סיפור
גוזר לי דין נָבָל. שבועה לְשקר,
שקר מהדַרְגָה הראשונה,
רצח, רצח אכזר מהדַרְגָה
הכי קשה, וכל החטאים
מכל דרגה מתקהלים אל בית-
הדין, קוראים "אָשֵם, אשם". אני
אומַר נואש. איש לא אוהֵב אותי.
ואם אמות, אף נפש לא תחמול
על נשמתי. ואיך תחמול, כשאני
עצמי לא מסוגל למצוא בתוך
עצמי חמלה כלפי עצמי? נדמָה
לי שנִשְמות כל אלה שרצחתי
באו אלי לָאוהל, אִיימו
בִּנקמה על ראש ריצ'רד מחר.
(נכנס רטקליף.)
רטקליף: אדוני.
ריצ'רד: כוֹלֶרה! מי זה?
רטקליף: רטקליף, אדון. אני פה. תרנגול
הכפר קרא כבר פעמיים את
תרועת הבוקר. חבריך קמו,
והם חוגרים את השריון.
ריצ'רד: איי רטקליף,
אני חלמתי חלומות אֵימה.
מה דעתך – החברים שלנו,
כולם יֵצאו נאמנים?
רטקליף: אין שום
ספק, אדון.
ריצ'רד: רטקליף, אני פוחד,
אני פוחד.
רטקליף: לא, אדוני, אין מה
לפחוד מסתם צללים.
ריצ'רד: נשבע לך,
הלילה הצללים זָרְעוּ יותר
אֵימה בַּלב של ריצ'רד מאשר
עשרת-אלפים אנשי-צבא
אמיתיים, וְחמושים שריון,
וּבראשם הריצ'מונד הטפשי.
עוד לא קרוב הבוקר. בוא אתי.
בָּאוהלים שלנו אֲצוֹתֵת
לבדוק אם מתכוונים לחמוק [/ לנשור] ממני.
(יוצאים ריצ'רד ורטקליף.
נכנסים הלורדים אל ריצ'מונד היושב באוהל שלו.)
לורדים: בוקר טוב, ריצ'מונד.
ריצ'מונד: אלפי סליחות, אנשֵי על המשמר, [/ לורדים ערניים,]
תפסתם פה אחד עצלן זוחל.
לורד 1: איך אדוני ישַן?
ריצ'מונד: אף ראש רדום עוד לא ידע שינה
מתוקה וחלומות אומרי תקווה [/ כה מתוקה וחלומות טובים]
כמוני, רבותי, מאז נפרדנו.
נדמָה לי שנִשְמות הנרצחים
של ריצ'רד נכנסו לָאוהל כאן,
הבטיחו ניצחון. תאמינו לי
שתענוג לזכור חלום כזה.
איפה אנחנו מבחינת הבוקר?
לורד 1: ארבע.
ריצ'מונד: זה זמן להתחמשות, ולהוראות.
(נאומו לחייליו.)
הלחץ וּדחיפוּת הזמן אוסרים
שאאריך יותר ממה שכבר
אמרתי, בני מולדת. רק זִכרו:
האל ומטרה טובה – איתנו;
תפילות קדושים וּנשמות פגועות
יהיו לנו כמו בִּיצורֵי מגן.
כל אלה שנתקוף היום לבד
מריצ'רד ישמחו בנצחוננו,
רק לא ללכת אחריו. כי מי
הוא שילכו אחריו? רודן צמא-דם,
חד משמעית, רוצח, רבותי.
איש שצמח בְּדם, תקע יתד
בְּדם; איש שניצל כל אמצעִי
ואז שחט כל אמצעי שבו
נתמך; תכשיט זול גס שרק נראָה
זוהֵר על רקע כס מלכות אנגלי
עליו הוצב; איש שתמיד היה
אויב האל. אז אם תילָחֲמו
נגד אויב האל, האל יגן
בְּצדק על כולכם כחייליו.
אם תישבְעו להפיל רודן, תִשְנו
בִּמנוחה כשהרודן יומת.
אם תִלְחְמו נגד אויבי הארץ,
כל טוּב הארץ ישלם לכם.
אם תִלְחְמו לִשְלום נשותיכם,
הן יברכו שובכם כִּמנצחים.
אם תגאלו את ילדיכם מחרב,
תראו גמוּל מבניהם בזקנתכם.
בשם האל והזכויות האלה,
הניפו דגל ושִלפו כלֵי נשק.
אני, אם בַּמבצע אפּול בַּשֶבי,
הכופר על חיי יהיה גופה
קרה זו על פני אדמה קרה;
אבל אם אנצח, כל אחד
פה עד האחרון יהיה שותף
לָרווח על ההרפתקה הזאת.
תוף, חצוצרות, נגנו בביטחון.
לָאֵל, לָעַם, לריצ'מונד - ניצחון.
(יוצאים ריצ'מונד ומלוויו.
נכנסים ריצ'רד, רטקליף, וחיילים.)
ריצ'רד: מה אמר נורת'אמברלנד לגבי ריצ'מונד?
רטקליף: שהוא אף פעם לא אוּמן לִקרב.
ריצ'רד: אמר אמת. וסארי, מה אמר?
רטקליף: חייך ואמר "למזלנו".
ריצ'רד: הוא
צודק, זה ככה באמת.
(השעון מצלצל.)
תקשיב מה השעה. ותן לי פה
את לוח השנה. מי פה ראה
היום ת'שמש?
רטקליף: לא אני, כבודך.
ריצ'רד: אז היא מסרבת לעלות, כי לפי
הספר היא היתה צריכה לִפְני
שעה כבר לפאר את המזרח.
למישהו יהיה פה יום שחור.
רטקליף!
רטקליף: אדון?
ריצ'רד: השמש לא תצא היום!
והשמיים זועפים, חורצים
לשון מול הצבא שלנו. לא
אוהב את כל דִמְעות הטל פה על
הארץ. לא תזרח היום? מה לי
אכפת מזה יותר מאשר לריצ'מונד?
אותם שמיים זועפים עלי
כמו אלה שצופים עליו, קודרים.
(נכנס נורפוק.)
נורפוק: נֶשק, אדון, לַנֶשק! האויב
כבר מתרברב לו בַּשדה.
ריצ'רד: בואו,
נכּה גלים! ציידו לי את הסוס. [/ ברעש, רעש! תציידו ת'סוס.]
קִראו לסטנלי עם הגדוד שלו.
אני אוביל ת'חיילים שלי,
וּמערך הקרב יהיה כזה:
חֵיל הֶחָלוץ יהיה פָּרוּס לָאורך,
סוסים וחֵיל רגלִים, חֲצי-חֲצי;
הקַשָתים יהיו כולם בָּאמצע.
ג'ון דוכס נורפוק, תומס רוזן סארי
יובילו ת'רגלִים והסוסים.
הם מוצבים - ואז אני בא עם
הכוח הראשי, שיתוגבר
מכל אגף בַּמובחרים מִחֵיל
הפּרשים שלנו. כל זה פְּלוּס
הרוח הלאומית! אה, נורפוק, מה
תגיד?
נורפוק: מִתְווה מוצלח, שליט לוחם.
(מראה לו נייר)
מצאתי את זה אצלי בָּאוהל הבוקר.
ג'קי מנורפוק, די לַיוהרה,
ריצ'י הבוס שלך למכירה.
ריצ'רד: איזה תרגיל שהאויב המציא.
קדימה, כל אחד לעֶמדתו.
לא ניתן שחלומות קשקוש
יבהילו לנו ת'נשמה. מצפּון
זו רק מלה שפחדנים המציאו
כדי להקטין ת'חזקים. כוח
זרוענו יהיה לנו מצפון,
וחרבות יהיו החוק. לצעוד!
בְּאומץ! נתגלגל ונשתולל!
אם לא גן עדן – יד ביד לעזאזל.
(נאומו לצבאו.)
מה עוד אומַר מלבד מה שטענתי?
זִכְרו עם מי יש לכם עסק: אוסף
של צוענים, נוכלים ונמלטים,
חֶלאת צרפת, נְפוֹלֶת נמושות
שארצם הִקיאה לְהרפתקאות
ייאוש וּמִבצעים של התאבדות.
ישנתם בְּבִטְחה, הם מביאים
מהפכות. לכם יש אדמות,
נשים יפות, הם באו להתנחל
בְּאֵלֶה, ואת אלה לאנוֹס.
ומי מוליך אותם אם לא טיפוס
מאוּס שהוחזק שנים שם בצרפת
על חשבוננו? ילד זב חלב,
שלא טָעַם קור בַּחיים שלו
יותר משלג על הנעליים.
בואו נצליף בַּמִזדנבים ההם,
נזרוק לים, נַלְקֶה ת'סמרטוטים
המתיימרים האלה של צרפת,
פושטי יד מורעבים וּמותשים
מהחיים, שאלמלא הָזוּ
מבצע מוטרף כזה היו מרוב
מחסור תולים ת'עצמם, עכברושים!
לא, אם נוּבס, אז שגברים יביסו,
ולא הצרפתים הבְּנֵי-זונות
שאבותינו בִּזמנו רמסו,
הִכּו, השפילו – ועל אדמתם!
נָתְנו להם בירושה חרפּה
לָעַד. הם ייהנו מאדמות
שלנו? ישכבו עם הנשים
וייאנסו את הבנות שלנו?
(תופים מרחוק.)
אני שומע את התוף. ללחום,
בְּנֵי אנגליה! ללחום, אחים! מִתְחו
קְשתות, תירוּ חיצים! תדרבנו
סוסים גאים ותִדהרו בְּדם!
תדהימו ת'רקיע בִּרְמחים
שיישָבְרו על ראש אויבינו!
(נכנס שליח.)
מה
אומר לורד סטנלי? הוא מגיע עם
צבאו?
שליח: כבודך, הוא מסרב לבוא.
ריצ'רד: לחתוך לבן שלו ת'ראש!
נורפוק: כבודך, האויב חצה את הבִּיצה.
הרוג את ג'ורג סטנלי אחרי הקרב.
ריצ'רד: צומחים לי אלף לבבות בִּפנים.
תניפו את דְגלינו! תתנפלו
על האויב! האומץ העתיק
של אנגליה ידליק בנו חרון
של דְרָקונים יורְקֵי אש. עליהם!
הניצחון איתנו.
יוצאים.
| < אחורה | ריצ'רד 3 -
מערכה 5, תמונה 3 |
קדימה > |