| < אחורה |  ריצ'רד 3 -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |
נשמעות חצוצרות. נכנסים הנסיך הצעיר אדוארד, הדוכסים גלוסטר ובאקינגם, הקרדינל, קייטסבי ואחרים.
באקינגם: ברוך הבא ללונדון, לַבּירה
שלך, נסיך מתוק.
ריצ'רד: ברוך הבא,
אחיין יקר, שַליט מחשבותי.
הדרך המעייפת דכדכה
אותך.
נסיך: לא, דוד, התסבוכות בדרך
עשו אותה כבדה ומעיקה.
יש פה פחות מדי דודים לומר לי
"ברוך הבא".
ריצ'רד: נסיך מתוק, התום
שאין-בו-כתם של גילך עוד לא
תפש את המִרְמָה שבעולם,
אתה עוד לא מבדיל בין בן-אדם
לְמה שהוא מציג, ש – אלוהים
יודע – לא תמיד, או תמיד לא
דומה לְמה שיש בלב. אותם
דודים שחסרים לך היו
מסוכנים. כבודך שמע מהם
את דיבורי הדבש, ולא ראה
ת'רעל שבלב. האל ישמור
אותך מהם, ומידידי שקר
כאלה.
נסיך: שישמור אותי מכל
ידיד שקר, אבל הם לא היו.
(נכנס ראש העיר, [עם מלווים].)
ריצ'רד: ראש העיר לונדון בא לברך אותך.
ראש העיר: האל יתן לך בריאות ואושר!
נסיך: תודה לך, כבודך, תודה, כולכם.
חשבתי שאמי ושאחִי
יורק יפגשו אותנו כבר בדרך.
פִי, איזה צב הוא הייסטינגז שלא בא
לומר לנו אם הם באים או לא.
(נכנס לורד הייסטינגז.)
באקינגם: והופ הוא כאן, מגיע ומזיע.
נסיך: שלום רב. מה, אמנו מגיעה?
הייסטינגז: האל יודע למה - אני לא -
הוד מלכותה אמך ואחיך יורק
מבוצרים בַּכנסיה בתור
מקלט. הילד היה דווקא בא
אתי לפגוש אותך, אבל אמו
החזיקה בו בכוח.
באקינגם: טפו, איזה
מסלול עוקף נלוז אימצה לה! כְּבוד
הקרדינל, תואיל-נא לשכנע
את המלכה לשלוח ת'דוכס
מיורק אל הנסיך אחיו מיד?
ואם היא תסרב - לורד הייסטינגז, לֵך
אתו ומהזרוע החשדנית
שלה תתלוש אותו בכוח.
קרדינל: כבוד
לורד באקינגם, אם הנאום הדל
שלי ישלוף אותו מידי אמו,
צַפּה לו כאן מהר. אבל אם היא
תהיה עיקשת מול תחינות, אסור
שנחלל זכות מקודשת של
מקלט! בעד שום הון לא אהיה
אשם בחטא כבד כזה.
באקינגם: אתה
עקשן-מוּסר בלי הגיון, כבודך,
טהרני מדי ומסורתי.
בְּדור חסר גבולות וגס כזה?
אתה לא מחלל מקלט כשאתה
שם יד עליו. הזכות הזאת שמורה
לְאלה שראויים לה, או יודעים
איך לנצל אותה. הילד לא
תבע אותה והוא לא ראוי
לה, ולכן לדעתי הוא לא
יכול לזכות בה. אם אתה מוציא
אותו מתוך מקום שאינו שלו,
אז לא תפֵר שום זכות או חסינות.
שמעתי על מה שנקרא "דורשי
מקלט", אבל "יורשי מקלט" – על זה
עוד לא שמעתי.
קרדינל: אדוני, הפעם
הכנעת את דעתי. לורד הייסטינגז, בוא
תלך אתי?
הייסטינגז: כן, אני בא.
נסיך: תמהרו עד כמה שאפשר.
(יוצאים הקרדינל והייסטינגז.)
דוד גלוסטר, אם אחי יבוא, איפה
נגור עד יום ההכתרה?
ריצ'רד: איפה
שרק נראה למעלתך. אם לי
מותר רק לייעץ, כדאי לך
לנוח יום-יומיים בַּמצודה,
ואז למצוא איזה מקום נעים
לבריאותך ולהנאתך.
נסיך: אנ' לא אוהב בכלל את המצודה.
יוליוס קיסר בנה אותה, נכון?
באקינגם: נכון, אדון, הוא שהקים אותה,
והדורות שאחריו שיפְּצו.
נסיך: זה מתועד שהוא בנה אותה,
או זה עבר מדור לדור מפֶּה
לָאוזן?
באקינגם: מתועד, כבודך.
נסיך: אבל גם אם זה לא היה רשום,
נדמה לי האמת צריכה לחיות
מדור לדור, שיְספּרו אותה
לַנצח מחדש עד יום הדין.
ריצ'רד (הצידה): גאון צעיר, אומרים, יחיה מעט.
נסיך: מה אמרת, דוד?
ריצ'רד: שֵם טוב גם בלי ספרים יחיה לעד.
(הצידה): ככה, כמו הרָשע בתיאטרון, אני
גם חד מלה וגם דו-משמעי. [/ מפריח מובנים לא מובנים.]
נסיך: יוליוס הזה היה איש בעל שם.
האומץ הֶעֱשיר לו ת'חוכמה
והחוכמה רשמה, להנציח את
האומץ. מר-המוות לא מֵביס
את מי שמֵביס אותו, כי הוא עוד חי
בַּשם, גם אם הוא לא נושם. אני
אגיד לך מה, דוד לורד באקינגם.
באקינגם: מה, אדוני הטוב?
נסיך: אם רק אחיה עד שאני גבר, אז
אכבוש שוב את צרפת עם זכויותינו,
או אמות חייל כמו שחייתי מלך.
ריצ'רד: כשאביב פּורץ מוקדם - קצר הקיץ.
(נכנסים הדוכס הצעיר מיורק, הייסטינגז, הקרדינל.)
באקינגם: הנה דוכס יורק, בשעה טובה.
נסיך: מה שלום אחִינו אוהבֵנו?
יורק: טוב,
אדון גדול - ככה עלי לקרוא
לך עכשיו.
נסיך: לצערי, אחי,
כמו לצערך. מוקדם מדי מת מי
שהיה צריך עוד להחזיק בתואר,
שעם מותו איבד הרבה מלכוּת. [גדוּלה.]
ריצ'רד: מה שלום כבודך, דודן אציל מיורק?
יורק: תודה, דוד טוב. זוכר, אמרת פעם
שעשבים שוטים גדלים מהר.
אחי צמח הרבה מעלי.
ריצ'רד: אמת,
כבודך.
יורק: יוצא שהוא שוטה?
ריצ'רד: דודן
נחמד, את זה אסור לי להגיד.
יורק: אז אתה כפוף יותר לו מאשר לי.
ריצ'רד: הוא מצווה עלי בתור שליט,
לך יש כוח בתור משפחה.
יורק: 'בַקְשה, דוד, תן לי ת'פגיון הזה.
ריצ'רד: את הפגיון שלי, דודן קטן?
מכל הלב.
נסיך: נהיית פושט-יד, אחי?
יורק: לְדוד טוב-לב שברור לי שייתן;
זה רק צעצוע, לא כואב לתת.
ריצ'רד: אתן 'ךָ מתנה יותר גדולה.
יורק: יותר? אה, את החרב שנלווית לו.
ריצ'רד: נכון, אם היא היתה קלה מספיק.
יורק: אה, תיפרד ממתנות קלות,
ועל הכְּבדות תגיד "לא" לְקבּצן.
ריצ'רד: היא יותר מדי כבדה למעלתך.
יורק: בעיני, גם לוּ שקלה יותר – קלה.
ריצ'רד: תרצה נשק שלי, אדון קטן?
יורק: כדי להשיב לך באותו מטבע.
ריצ'רד: איזה?
יורק: קטן.
נסיך: לורד יורק חייב להתנצח. דוד,
'תה יודע איך לשאת-לתת אתו.
יורק: 'תה מתכוון לשאת אותי ולא
לתת לי. דוד, אחי לועג לך
ולי. בגלל שאני קטן כמו קוף,
נדמה לו שאתה צריך כמו
ליצן לשאת אותי על הכתפיים.
באקינגם: איזו שנינות חדה הוא מגייס
בלי למצמץ. כדי לרכּך ת'בּוז
שהוא מכניס לַדוד, הוא מלגלג
בְּטון חמוד גם על עצמו. כזה
צעיר כל כך פיקח - זה מדהים.
ריצ'רד: כבודך, תרצה להתקדם? אני
וידידי הטוב לורד באקינגם
נזוז כדי לשכנע את אמך
לומר לך שלום בַּמצודה.
יורק: מה, אתה רוצה ללכת לַמצודה?
נסיך: הלורד האפוטרופוס מתעקש.
יורק: אנ' לא אשן בְּשקט בַּמצודה.
ריצ'רד: למה, ממה אתה פוחד?
יורק: מהרוח הכועס של הדוד קלארנס.
סבתא סיפרה לי שהוא שם נרצח.
נסיך: אנ' לא פוחד משום דודים מתים.
ריצ'רד: וגם לא מחיים, אני מקווה?
נסיך: אם הם חיים, אני מקווה שאין
לי מה לפחוד. נו לורד, תבוא. בְּלב
כבד, עם מחשבות על הדודים,
אני הולך לַמצודה.
(תרועות חצוצרה. יוצאים הנסיך, יורק, הייסטינגז, דורסט וכולם, חוץ מריצ'רד, באקינגם וקייטסבי.)
באקינגם: 'תה לא חושב שהתוכי הקטן
הזה מיורק הוּסת בידי אמו
הערמומית ללעוג לך בְּבוז
משפיל כזה?
ריצ'רד: אין שום ספק, אין שום
ספק. זה ילד מסוכן, תוסס,
נועז, נבון, חריף, מוכשר. כולו
האמא, מכף רגל ועד ראש.
באקינגם: טוב, שינוחו. קייטסבי, בוא. אתה
נשבעתָ לבצע מה שתִכְנַנו
במחויבוּת שלמה וסודיוּת
גמורה. הנימוקים כבר הוסברו
לך בַּדרך. מה אתה חושב?
יש דרך לצרף אלינו את
לורד הייסטינגז, שנציב את הדוכס
הנעלה הזה על כס מלכות
האי המפואר שלנו?
קייטסבי: הוא
כל כך אוהב את הנסיך – בזכות
אביו – שלא ינקוף אצבע נגדו.
באקינגם: אז מה תגיד על סטנלי? הוא יסכים?
קייטסבי: הוא בכל דבר יעשה הכל כמו הייסטינגז.
באקינגם: אם ככה, רק תלך ותגשש
בעקיפין אצל לורד הייסטינגז מה
הוא חש ביחס לתוכנית שלנו,
זַמֵן אותו מחר לַמצודה
לִישיבה בעניין ההכתרה.
אם תגלה שיש איך להטות
אותו אלינו, תעודד אותו,
גלה לו את הנימוקים שלנו.
אם הוא אטום, קפוא, עוין וקר
תחזיר לו באותו מטבע, קְטע
את השיחה ותדוַוח לנו
מה עמדתו. כי נְקיים מחר
שתי ישיבות, שונות, ובשתיהן
תהיה לך הרבה תעסוקה.
ריצ'רד: תמסור להייסטינגז ד"ש חמה ממני.
תאמר לו שהגרעין של יריביו
המסוכנים עובר מחר הליך
של הקזת דם בַּטירה בְּפּוֹמְפְרֶט,
ותבקש מכבוד הלורד שייתן
מרוב שמחה על הבשורות האלה
עוד אקסטרה נשיקה לאהובתו
החדשה הגברת שור.
באקינגם: קדימה,
קייטסבי, לך תבצע את זה טוב.
קייטסבי: מבטיח לשניכם, ביעילות.
ריצ'רד: נשמע ממך לפני שנלך לישון?
קייטסבי: כן, אדוני.
ריצ'רד: תמצא את שנינו אצלי בבית.
(יוצא קייטסבי.)
באקינגם: מה נעשה, כבודך, אם נגלה
שהייסטינגז לא נרתם לַמזימות
שלנו, אה?
ריצ'רד: נחתוך לו את הראש,
איש. משהו בַּסגנון.
וזכור, בָּרגע שאהיה למלך,
לדרוש ממני ת'רוֹזְנוּת של הֶרְפוֹרד,
עם כל תכולת בית אח שלי המלך.
באקינגם: אבוא לדרוש מהוד מעלתך.
ריצ'רד: תִראה שתקבל בנדיבות.
בוא ונלך בינתיים לאכול,
ואחר כך נעכל את המזימות
שלנו בניחותא.
יוצאים.
| < אחורה | ריצ'רד 3 -
מערכה 3, תמונה 1 |
קדימה > |