| < אחורה |  ריצ'רד 2 -
מערכה 5, תמונה 3 |
קדימה > |
נכנס בולינגברוק בתור המלך הנרי, עם הארי פרסי ולורדים.
בולינגברוק: איש לא יודע לספר לי על
בְּנִי הפרחח? כבר שלושה חודשים
תמימים שאני לא רואה אותו.
אם יש עלינו איזו קללה, זה הוא.
הלוואי שיימצא כבר, רבותי.
חִקרו בלונדון בין הפאבים שם,
כי שם, אומרים הוא מבלה יום-יום
עם שותפים פרועים ומופקרים,
אפילו מהסוג שמסתובב
בסמטאות, מכה את השוטרים
שלנו ושודד עוברים-שבים,
כשהוא, הולל צעיר ומפונק,
רואה את זה כאות כבוד לתמוך
בכנופייה העבריינית.
הארי פרסי: כבודו, ראיתי ת'נסיך לפני
יומיים, וסיפרתי לו על יום
המשחקים שייערך באוקספורד.
בולינגברוק: ומה אמר הג'נטלמן?
הארי פרסי: אמר שהוא יילך לבית-זונות,
יחטוף כפפה מאיזו עלוּבוֹנת,
אותה ילבש כמו אות אביר אוהב,
ואיתה יביס מסוּס כל מתמודד.
בולינגברוק: פזיז וגם גס-לב! אבל מתוך
שניהם ראיתי כמה ניצוצות
תקווה שאולי יביאו אור לקראת
שנות הבגרות.
(נכנס אומרל, נסער.)
אבל מי זה מגיע?
אומרל: איפה המלך?
בולינגברוק: למה, דודן, מבט כל כך פרוע?
אומרל: הוד רוממות! אני מפציר, דקה
אחת בארבע עיניים עם כבודך.
בולינגברוק: לכו לכם, עזבו את שנינו פה.
(יוצאים כולם חוץ מהמלך ואומרל.)
מה הסיפור, דודן?
אומרל: שיִישָתְלוּ
בִּרְכַּי לנצח על האדמה,
ולשוני תדבק לַגג של פי
אם לא תמחל לי קודם שאקום
או אדבר.
בולינגברוק: זה חטא שרק תוכנן
או גם בוצע? אם הראשון, מבחיל
ככל שזה יהיה, בכדי לזכות
בתמיכתך לעתיד, אמחל לך.
אומרל: תן לי אם כך לנעול פה את הדלת,
שאיש לא ייכנס כשאספר.
בולינגברוק: בבקשה.
(אומרל נועל את הדלת.
הדוכס מיורק דופק על הדלת וצועק.)
יורק (בחוץ): המלך, תיזהר! שים לב!
בוגד נמצא שם בנוכחותך.
בולינגברוק (לאומרל): נבל, בוא אנטרל אותך. (שולף את חרבו.)
אומרל: עצור יד נקמות. אין שום סיבה לפחוד.
יורק (מבחוץ): פתח את הדלת, מלך מטומטם!
אני חייב להעליב אותך
מאהבה? פתח את הדלת או
שאשבור אותה.
(המלך פותח את המנעול, יורק נכנס.)
בולינגברוק: מה העניין, דוד? תדבר!
תנשום עמוק. תגיד כמה קרובה
הסכנה, שנתחמש נגדה.
יורק: קרא מה כתוב פה, ואת הבגידה
שאני חנוק מכדי לומר - תדע.
אומרל: כשאתה קורא, תזכור מה שהבטחת.
חזרתי בי. אל תסתכל על שמי שָם,
הלב שלי לא בן-ברית של היד.
יורק: הוא כן היה, נבל, כשהיד
חתמה. אני את זה תלשתי, הוד
מלכות, מהחזה שלו. פחד,
לא אהבה, הוליד בו חרטה.
שלא תחמול עליו, כי החמלה -
נחש אשר יכיש אותך למוות.
בולינגברוק: איי קשר מפלצתי, בוטה, חצוף!
איי אבא נאמן של בן בוגד!
אח, מעיין כסוף, טהור, ללא
רבב, שזֶרם זה בערוצים
של בוץ נשפך ממנו, הזדהם!
שֶצף הטוּב שלך שהפך לרע,
ושפע טוב הלב שלך יפדו
את חטא הבן הזה אשר סטה.
יורק: כך מצפּוּני יהיה סרסור החטא
שלו, והוא יבזבז את הכבוד
שלי בחרפתו, כמו שגונב
בן בזבזן זְהב חסכונות של אבא.
כבודי יחיה רק כשקלונו ימות,
אם לא - בחרפתו אני כפות.
תן לו חיים – ואז אני איש מת;
חיֵי בוגד רוצחים אזרח אמת.
דוכסית יורק (מבחוץ): הוד מלכותו! תן לי להיכנס!
בולינגברוק: מי שם קורא בצליל חד צורמני?
דוכסית (מבחוץ): אשה, ודודה של כבודך. אני!
דבר אתי, רַחֵם, פְּתח לי מיד.
כאן קבצנית שלא פשטה עוד יד.
בולינגברוק: הנה תפנית מדרמה רצינית -
קומדיה: "השליט וקבצנית."
תכניס את אמא, בן-דוד מסוכן.
להתחנן למענך היא כאן.
(אומרל פותח את הדלת. נכנסת הדוכסית.)
יורק (למלך): אִם לכל מבקש תיתן סליחה,
החטאים יִרְבּוּ בְּהצלחה.
תציל גוף אם תקטע איבר נגוע.
אם לא תקטע – השאר יהיה פגוע.
דוכסית: מלכי, אל תאמין לִקְשה הלב.
אם לא את בְּנו – אף איש הוא לא אוהב.
יורק: מה, באתְ פה, מטורפת, לנדנד?
בְּשַד נבול תָּנִיקי שוב בוגד?
דוכסית: יורק טוב, ברוגע. מלך, שמע אותי.
(כורעת ברך.)
בולינגברוק: די, קומי, דודה.
דוכסית: עוד לא. עד מותי,
נשבּעַת, רק על שתי ברכי אצעד
ולא אדע יום מאושר לעד
עד שתיתן לי אושר, כן, אתה:
תסלח לראטלנד, בני אשר סטה. [/ חטא.]
אומרל: אני עם אמא אֲכוֹפֵף ברכַּי. (כורע.)
יורק: אני נגד שניהם את מִפְרקַי. (כורע.)
שלא תדע ברכה אם תיעתר. [/אם תיעתר, שלא תדע ברכה.
דוכסית: הוא רציני? הבט לו בקלסתר. / הוא רציני? הבט בו, הוא מולְךָ.]
אין בו דמעה, האיש רק מתחזה,
דוֹבר מהלשון, אנו מהחזה.
קולו חלוש, וישמח שתסרב.
אנחנו מפצירים מכל הלב.
פרקיו תשושים, לקום הם מבקשים.
בִּרְכֵּינו פה יצמיחו שורשים.
ברור שהתפילה שלו תְפלה,
שלנו אמיתית ונעלָה,
מעפילה עליו, מגיע לה
לזכות בגמול תפילת אמת: חמלה.
בולינגברוק: אח, דודה, קומי.
דוכסית: אל תגיד לי "קומי".
קודם תאמר "סולח", רק אז "קומי".
אילו הייתי המורָה שלך,
נושא שיעור ראשון היה "סליחה".
עוד לא ייחלתי ככה לְמלה.
אמור "סולח", שמע-נא לחמלה.
מלה קצרה, אבל עם צליל מרטיט.
יורק: אולי תגיד אותה בצרפתית?
פַּרְדוֹנֶה-מוּאָה, דהיינו "לא, סליחה".
דוכסית: אתה בעד סליחה והיפוכה?
אח, איש מר, בעל בעל לב אלים,
אשר מסית מלים נגד מלים!
(למלך): תגיד "סולח" בשפת אנשים,
עִם צרפתית אותנו לא תרשים.
[/ תגיד סולח בלי שום גינונים,
/ אנחנו צרפתית לא מבינים.]
עיניך כבר דוברות, תן גם לַפֶּה;
שְתול בְּלבּך אוזניים – לא נַרְפּה,
נחדור לשם בקול מפציר פולח
עד שתימס ושתצהיר "סולח".
בולינגברוק: טוב, דודה, קומי.
דוכסית: לא לקום הפצרתי.
רק לסליחה ייחלתי ועתרתי.
בולינגברוק: סוֹלֵח, כשם שלי יסלח האל.
דוכסית: לַבֶּרך הכורעת שיר הלל!
אבל חזור על כך. אין לי מנוחה.
לומר זאת שוב זה לא כפל סליחה
אלא חיזוק אחת.
בולינגברוק: הנה, גברתי.
סולח לו.
דוכסית: אתה אל אמיתי.
(יורק, דוכסית יורק ואומרל קמים על רגליהם.)
בולינגברוק: אבל הגיס המהימן שלנו,
ראש המנזר ושאר הכנופייה
של הקושרים, חורבן ירדוף אותם.
דוד טוב, תשלח כמה כוחות לאוקספורד,
או לאיפה שהבוגדים יושבים.
הם לא יחיו, נשבע, אף תככן.
אשיג אותם אם רק אדע היכן.
שלום, דוד. ודודן, אמך טרחה,
אז שתקפיד על נאמנותך.
דוכסית: בוא, ילד רע, האל ייטיב אותך.
יוצא.
| < אחורה | ריצ'רד 2 -
מערכה 5, תמונה 3 |
קדימה > |