נכנס בולינגברוק עם הלורדים אומרל, נורת'אמברלנד, הארי פֶּרסי, פִיצְוֹּוטר, סארי, הבישוף מקרלייל, ראש מנזר ווסטמינסטר, עוד לורד, כרוז ומלווים – אל הפרלמנט.

בולינגברוק: להביא את באגוט.

         (נכנסים קצינים עם באגוט.)

         בוא, באגוט, תספר חופשי מה אתה

         חושב, מה אתה יודע על מותו

         של כבוד לורד גלוסטר, מי תפר אותו

         ביחד עם המלך, מי ביצע

         את פשע הדמים שְשם לו קץ  

         בטרם עת.

באגוט:                 אז שיוצב פה מול

         פָּנַי הלורד אוֹמֶרְל.

בולינגברוק:                      דודן, תצעד

         קדימה והבט באיש הזה.

         (אומרל צועד קדימה.)

באגוט: כבוד לורד אומרל, אני יודע כי

         לפיך הנועז זו השפּלה

         לחזור בו מדברים שהוא בּיטֵא.

         בּאותו זמן חושך כשתוכנן מותו

         של גלוסטר, אז שמעתי איך אמרת   

         "איזו מין זרוע ארוכה יש לי,

         שמגיעה מרוגע החצר              

         של אנגליה עד לצרפת אל ראש

         הדוד שלי".  ובין עוד דיבורים

         בַּזמן ההוא שמעתי אותך אומר

         שתסרב לסכום של מאה אלף,

         ורק שלא תראה את בולינגברוק

        חוזר לאנגליה – וגם הוספת

         איזו ברכה תיפול על המולדת

         במות זה, הדודן שלך.

אומרל:  רוזנים ונסיכים,

         איך לענות לַמתועב הזה?  [/ לתת-אדם הזה?]  

         שאבזה את הוד מעמדי

         ללחום ולהכות בו כמו שווה?

         אני חייב, אם לא – כבודי יוכתם

         מזוּהֲמת לשון הרע שלו.

         (משליך כפפה.)

          הנה כפפה, חותָם של יד המוות,

         שמסמנת לך גיהינום.

         אני אומר שאתה משקר, ואת זה

         אוכיח טוב בדם לבך, למרות

        שהוא בזוי מכדי שיטמא

         את איכות חרב האביר שלי.

בולינגברוק: באגוט, עצור שם. אל תרים את זה.

אומרל:  הלוואי שהבכיר בנוכחים -

         חוץ מאחד – היה זה שהטריף

         אותי כל כך.

פיצווטר:                  אם הגבורה שלך

         נשענת על דרגה, הנה כפפה

         שלי, אומרל, כמענה לך.

          (משליך כפפה.)

          נשבע בַּשמש לאורה אתה

         נראֶה לי, ששמעתי אותך אומר –

         ומתרברב – שאתה היית אז

         סיבת מותו של גלוסטר האציל.

         גם אם תכחיש את זה עשרים פעם,

         אתה משקר! ואני אַפנה בחוד

         חרבי את הכזב שלך אל תוך

         לבך, שם הוא חושל.  

אומרל:                             'תה לא תעז, 

         פחדן, לחיות לראות ת'יום הזה.

         (מרים את הכפפה.)

פיצווטר:  הלוואי אמן שזה היה הרגע!

אומרל:    תהיה ארור על זה בַּשְאול, פִיצְוֹּוטֶר.

הארי פרסי: אומרל, אתה משקר. הוא בָּאישום

         הזה צודק כמו שאתה כולך

         חוטא. ושאתה כזה - הנה    

         כפפה שלי כדי להוכיח כל

         זאת עד נשימתך האחרונה.

         (משליך כפפה.)

תתפוס אותה אם רק תעז.

אומרל:                        אם לא,

         שיירקבו ידַי ולעולם

         שוב לא יניפו חרב נקמה

         מעל קסדה נוצצת של אויב!

         (מרים את הכפפה.)

אדון אחר:  אני מוסיף מבחן לאדמה,

         אומרל שקרן. ארדוף את אוזנך

         הבוגדנית בצעקות שקריך  

         בלי הפסקה משמש ועד שמש.

         (משליך כפפה.)

          הנה משכון כבודי, תבחן אותו

         אם 'תה מעז.

אומרל:                  מי, מי עוד בא נגדי?

         נשבע, אני אֶלְחַם נגד כולם.

         (מרים את הכפפה.)

          חזה אחד ואלף נשמות

         יש לי נגד עשרים-אלף כמותכם.

סארי:  כבוד לורד פיצווטר, לי זכוּר היטב

         הזמן בו לורד אומרל ואתה דיברתם.

פיצווטר:  נכון מאד. אתה היית שם,

         תוכל להעיד אתי שזו אמת.

סארי: הפוּך, כשם שהאל הוא אל אמת!

פיצווטור: סארי, אתה משקר.

סארי:                              אפס נבזה!

         שקר השווא הזה אשר יוּשב

       על חוד חרבי יוּשב לך בתור     

         נקם עד שאתה, שקרן לשווא,

         שָכוב תשכב עם הגולגולת של

         אביך! לראייה – משכון כבודי.

         (משליך כפפה.)

         בוא ותבחן אותו אם 'תה מעז.

פיצווטר:  אתה רק מדרבן סוס משתוקק!

         (מרים את הכפפה.)

          כי אם אעז לשתות או לאכול,

        לנשום, לחיות, אעז לפגוש לבד

         את סארי בַּשממה, לירוק עליו

         ולהגיד שהוא שקרן שווא, שוב, 

         ושוב, ושוב! הנה חוזה כבודי,

         לקשור אותך בעונש אימתני.

         (משליך כפפה.)

         חי תקוותי לפרוח ולשגשג

         בעולם חדש זה שמתחיל, אומרל

         אשם בכל מה שטענתי. חוץ

         מזה, שמעתי את מוברי המגורש

         אומר שאתה, אומרל, שלחת זוג

         מאנשיך לצרפת לשחוט

         את הדוכס הנאצל של גלוסטר.

אומרל:  שייתן לי איזה איש ישר כפפה –

         המוברי משקר - הנה אני

         משליך את זה, אם יחננו אותו

         לחזור הביתה למבחן כבוד.

         (לווה כפפה, משליך אותה.)

בולינגברוק: כל הריבים האלה יעמדו

         עוד עד שמוברי ייקרא לשוב.

         הוא ייקרא, וגם אם הוא אויבי,

         יזכה באדמותיו ונחלותיו

         בחזרה. כשהוא ישוב, נבחן

         אותו בקרב נגד אומרל.

קרלייל:                                היום

         המפואר הזה כבר לא יבוא.  

         רבות נלחם מוברי המגורש

         למען ישו בִּשְדה הנצרות,

         נופף באות הצלב נגד כופרים

         שחורים, טורקים וערָבים, ואז,

         עיֵיף ממלחמות, פרש לאיטליה,

         שם הוא נתן בָּעיר וונציה את

         גופו לְאדמת הארץ הנעימה

         הזאת, ואת נפשו הטהורה

         לישו מפקדו, אשר תחת

         דגליו נלחם זמן רב כל כך.

בולינגברוק: מה, בישוף, מוברי מת?

קרלייל:  כשם שאני חי, כבודך.

בולינגברוק: שלום מתוק יישא את נשמתו

         המתוקה לַחיק של אברהם!

         המחלוקות של כולכם יעמדו

         עד שנקציב לכם יום למבחן.

         (נכנס יורק.)

יורק:   דוכס גדול של לנקסטר, אני

         מריצ'רד בא, מְרוּט הנוצות, אשר

         בנפש חפצה מסמיך אותך

         להיות יורש, ואת שרביטו הרם

         מוסר לרשות ידך המלכותית.

         עלֵה על כס שעכשיו יורד ממנו,

         ויחי הנרי, מספר ארבע לַשֵם!

בולינגברוק: בשם אלוהים אעלה על כס המלך.

קרלייל:  אלוהים ישמור!

         כִּפְחוּת הנוכחים באספה

         המלכותית, בכל זאת אין ראוי

         ממני להגיד את האמת.

         הלוואי, באלוהים, שמישהו

         בָּאספה האצילית היה

         אציל מספיק להיות שופט ישר

         של ריצ'רד האציל. אז אצילות

         אמת היתה מורָה לו להימנע

         מתועבה כזאת. איזה נתין

         יכול לחרוץ את דין מלכו? ומי

         פה לא נתין של ריצ'רד? גם גנב

         אינו נשפט לא בנוכחותו,

         אפילו אם פשעו גלוי לעין;    [/ אפילו אם ברור שהוא אשם;]

         אז שדמות מלכותו של אלוהים,

         נציג, סוכן ומפקד שלו,

         אשר הוכתר, נמשח, נשתל לפני

         שנים - הוא יישפט בידי נתין,

         בשפת רחוב, לא בפניו? הו אלוהים,

        אל תאפשר שבאקלים נוצרי

         יקומו נשמות מתורבתות

         למעשה כה מפלצתי, שחור,

         מושחת. אני מדבר אל נתינים

         בתור נתין שאלוהים המריץ

         באומץ לטובת המלך. זה,

       הלורד פה שאתם קוראים לו מלך

         בוגד רקוב במלך של הלורד.

        ואם אותו תכתירו, אנבּא

         שאת הקרקע ידשן דם של

         אנגלים, והרבה דורות עוד יסבלו

         על תועבה זו. השלום יילך

         לישון עם הטורקים והכופרים,

         וּבְמושב שלום זה מלחמות

         ישמידו אח עם אח, רֵע עם רֵע.

         זוועה, כּאוס, אימה ומרידה

         יגורו פה, וְתיקרא הארץ

         גוּלְגוֹלְתא, שְדה ההרֵיגה. או, אם

         תסיתו בַּית נגד בית, זה

         יהיה שסע נורא שלא נָפל

         כמותו על אדמתנו המקוללת.

         עִצרו זאת, תהדפו זאת, פן בניכם

         ובני בניכם יבכו באשמתכם. 

נורת'אמברלנד: יפה טענת, אדוני; ועל

         מאמציך אנו פה אוסרים

         אותך בעוון בגידה בַּמדינה.

         כבוד הלורד ווסטמינסטר, אחריותך

         לשמור עליו טוב עד יום המשפט. –

         תואילו, לורדים, לְאשר הליך

         של הדחה?

בולינגברוק:              הביאו פה את ריצ'רד,

         שבפומבי יסיר ממנו את

         הכתר. ככה אנו נתקדם

         ללא חשד.

יורק:                        אני אוביל אותו.

         (יוצא יורק.)

בולינגברוק: אתם, הלורדים העצורים שלנו,  

         הכינו ערבויות ליום הדו-קרב.

         לאהבתכם אנו לא חייבים כלום,

         ולעזרה מכם לא מצפים.

        (נכנסים ריצ'רד ויורק [וקצינים הנושאים את הכתר והשרביט.])

ריצ'רד:  אוי, לָמה מְזמנים אותי אל מלך

         כשעוד לא סילקתי מחשבות מלכוּת

         אִתן משלתי? לא הספקתי עוד

         ללמוד להתפתל, להתחנף, 

         לקוד ולכופף ברכיים. תנו

         לַצער קצת זמן לחנך אותי

         לָהכנעה. אני עדיין כן  

         זוכר טוב את חסדי האנשים

         האלה. מה, הם לא היו שלי?   

         הם לא קראו פעם "יחי" אלי?

         גם איש קריות קרא ככה לישו,

         אך הוא משנֵים-עשר מצא אמת

         בַּכּל חוץ מאחד; אני, משנים-

         עשר אלף, באף אחד. ינצור

         אֵל את המלך! אין מי שיאמר

         "אמן"? אני כוהן וגם קהל?

         טוב, אז אמן. ינצור אל את המלך,

         אף שאני לא הוא. אבל אמן,

         אם המרומים חושבים שאני כן.

         איזה שרות נקראתי לעשות כאן?

יורק:   תפקיד שעייפות המלוכה      [/ תפקיד שהמלכות העייפה]

         דחפה שתעשה מרצונך

         הטוב: וִיתוּר על כתר ועל כס

         להנרי בולינגברוק.

ריצ'רד (ליורק):             תן את הכתר.

         (לבולינגברוק): הנה, דודן, אֱחוז בַּכּתר. הנה,

         דודן, בַּצד הזה ידי, בַּצד

         ההוא ידך. עכשיו כתר זהב

         זה הוא כמו באר שהיא עמוקה

        ויש לה שני דליים, הממלאים

         אחד את השני, הריק יותר

         רוקד לו באוויר, והשני

         יורד, בלתי נראה, מלא במים.

         אני דלי שנופל, דמעות מלא,

         שותה את יגוני כשאתה עולה.

בולינגברוק: חשבתי, אתה פורש בחפץ לב.

ריצ'רד:  מִכֶּתר, אבל לא מן הכאב.

         מכס מלכות תצליח לנשל;

         לא מיָגון, שם אני עוד מושל.           

בולינגברוק: עם כתר, גם קצת דאגות תמסור.     

ריצ'רד:  אוסיף לך, אך לי לא יהיה מחסור.

         אדאג על דאגה אשר הלכה   [/ אותי ידאיג הפסד של דאגה,

         כשדאגה טרייה תהיה שלך.   / אתה בדאגה טריה תיגע.]         

         דַאֲגתי אִתי גם כשנמסֶרת.

         היא מתלוָוה לַכּתר - ונשארת.

בולינגברוק: אתה מוכן להניח לו, לכתר?

ריצ'רד:  לו כן, כן לי. אני כלום לא יותר.

         מוסר אותי לך ומוותר.

         ראה איך אני מבטל אותי;

         מסיר משקל כבד זה מן הראש,

         מסיר שרביט קְשיים זה מן היד

         וגאוות שלטון מלכים מלב.

         בדמעותי אשטוף שמן משחה,

         במו ידַי אמסור כתר שליט,      

         בִּלשוני אכחיש קדושת מלכות, 

         בהבל פי אפטור נדרי ציות.

         כל הוד וכל פאר אני שומט,   

         שטחים, רכוש ונכסים עוזב,     

         פקודות, צווים, חוקים אני מוחק.

         אם לי הופרו שבועות – ימחל האל

         וכל שבועה לך הוא יחשל.

         אני, כלום אין לי, מִלֹא כלום אבכה;

         אתה תשמח בַּכּל, בַּכּל תזכה.

         על מושבו של ריצ'רד שֵב שנות דור,

         וריצ'רד בקרוב ישכב בְּבור.

         הלא-מלך ריצ'רד אומר "ברכה

         למלך הנרי, וימי שמחה."

         מה עוד נותר?

נורת'אמברלנד:          לא כלום, רק שתקרא

         ת'אישומים האלה, הפשעים

         החמוּרים שלך ומֵרעיך

         נגד רַוְוחת וּכבוד הארץ, כדי

         שכשתודה בהם, נַפשות כולם

         יסכימו שאתה מודח בצדק.

ריצ'רד:  אני חייב לעשות זאת? וחייב  

         לפרום את כל רקמת ההבלים

         שלי? נורת'אמברלנד ענוג, אילו

         היו כתובים על דף פשעיך, לא  

         היה מביש אותך בפני קהל

         נכבד כזה לקרוא אותם בִּנאוּם?

         אילו קראת, אז היית שם

         מוצא סעיף אחד נפשע באשר

         להדחה של מלך וניפוץ

         של תוקף נדר, מסומן בכתם,

         ארור בספר השמיים. כן,

         כולכם שם שעומדים ומביטים

         בי כשהאומללות עטה עלי,       [/ בי כשנושכת אותי אומללות,]

        גם אם חלק מכם רוחצים ידיים,

         כמו נציב רומא, מציגים חמלה   

         כלפי חוץ, אתם אלה שעוקדים

         אותי לַצלב המר שלי, מים

         רבים לא ישטפו את חטאכם.

נורת'אמברלנד: כבודו, זריז. קרא את הסעיפים.

ריצ'רד: עיני מלאות דמעות, אני לא רואה.

         ובכל זאת מי המלח לא עיוורו

         אותן מכדי לראות כאן כנופיית

         בוגדים. לא, אם אַפנה עיניים אל

         עצמי, אני מוצא אותי בוגד

         כמו השאר, כי הרשיתי לנפשי

         כאן להפשיט גוף מרוֹמם של מלך,

         להפוך פאר לבוץ, שלטון לעבד,

         הוד מלך לנתין, נשגב לשֵפֶל. 

נורת'אמברלנד: אדוני –

ריצ'רד:  לא אדונך, איש גס יהיר, ולא

         אדון של איש! אין לי אף שם, אף תואר –

         כולל שמי מלידה – שלא נגזל

         ממני. אוי ליום, שחורָפים

         רבים כל כך שָחקתי ועכשיו

         לא אדע באיזה שם לקרוא לעצמי.

         אח, לו הייתי מלך סְרק משלג

         מול פני השמש בולינגברוק, בכדי

         שאמס בטיפות מים! מלך טוב,

         מלך גדול – רק לא גדול בטוּב -

         אם יש עוד לַמלה שלי שוֹוי

         באנגליה, יורשה לה לצוֹות

         שיובא לכאן ראי, כדי שיַרְאֶה

         לי אילו מין פנים יש לי, עכשיו

         כשהן התרוששו מהוד מלכות.

בולינגברוק: שמישהו יילך להביא ראי.

         (יוצא אחד או יותר.)

נורת'אמברלנד (לריצ'רד): קרא זאת עד שיגיע הראי.

ריצ'רד:  שד, אתה מענה אותי לפני

         הגיהינום.

בולינגברוק:             די, אל תלחץ עוד, לורד

         נורת'אמברלנד.

נורת'רמבאלנד:              זה לא יספק אם כך

         ת'נבחרים.

ריצ'רד:                  זה יספק אותם.

         אני אקרא מספיק לכשאראה

         את ספר חטאַי – שהוא עצמי.

         (נכנס אחד עם ראי.)

         תן לי את הראי, ושם אקרא. -

         קמטים לא עמוקים יותר עדיין? [/ לא עמוקים יותר עוד הקמטים?] 

         כל כך הרבה מכות הִנחית הצער

         על הפרצוף הזה ולא פָּצע

         עמוק יותר? ראי חנפן, כפיל 

         של חסידַי בימי ההצלחה,

         אתה מהתל בי. אלה הפנים

         שתחת גג ביתם כל יום משלו

         באלפי משרתים? אלה היו

         פנים שכמו מול שמש מצמצו  

         מולם? אלה הם הפנים שהיו

         פונים אל אינסוף הבלים ואז

         מבולינגברוק הוכו בושת פנים?

         תהילה שבירה מאירה את הפנים. 

         שבירים כמו התהילה הם הפנים.

         (שובר את הראי.)

          הִנה, נופצו למאה רסיסים.

         תרשום, מלך שותק, את המוסר-

         השכל של המשחק: כמה מהר

         השמיד הצער את פני.

בולינגברוק:                          הצל

         של צערך השמיד את צל פניך.

ריצ'רד:  חזור שנית! הצל של צערי –

         הה, בוא נראה. כן, זה נכון מאד.

         כל יגוני בִּפנים; וביטויים

         חיצוניים כאלה של קינה

         הם רק צללים של היגון הלא-

         נראה אשר מציף בשקט את

         הנפש המעוּנה. שם המהוּת.

         אני מודה לך, המלך, על

         הנדיבוּת: לא רק נתת לי  

         סיבה כדי לקונן, אתה מלמד

         אותי איך לקונן על הסיבה.

         אפציר רק לטובה אחת, אחרי

         זה אסתלק ולא אטריד אותך

         יותר. זה יינתן לי?

בולינגברוק:                     בוא אמור

         מה זה, דודן יקר.

ריצ'רד:                           "דודן יקר"?

         אני גדול יותר ממלך! כי

         כשהייתי מלך, התחנפו אלי

         רק נתינים. כעת בתור נתין,

         יש לי פה מלך כחנפן. גדוּלה

         כזאת? אז אין לי צורך להפציר.

בולינגברוק: בכל זאת תבקש.

ריצ'רד:  ואקבל?

בולינגברוק: ותקבל.

ריצ'רד:   אז תן לי רשות ללכת.

בולינגברוק: לאן?

ריצ'רד:  לאן שרק תרצה, רחוק מעיניך.

בולינגברוק: טוב, תעבירו אותו לַמצודה.

ריצ'רד:    "תעבירו!" כן, כולכם עבריינים,        

         בִּנְפוֹל מלך קופצים כמו לוליינים.   

         (יוצא ריצ'רד תחת משמר.)

בולינגברוק: אנו קובעים: יום רביעי הבא –

         ההכתרה. תתכוננו, רוזנים.

         (יוצאים כולם חוץ מראש מנזר ווסטמינסטר, הבישוף מקרלייל ואומרל.)

ראש המנזר: מופע עגום ראינו פה.

קרלייל:                                    עגום

         יהיה. גם את מי שעוד לא נולד

         היום הזה ידקור כמו קוץ חד.

אומרל:   אנשי הקודש, אין שום תחבולה

         לפטור ת'ארץ מן המחלה? [/ ההרעלה?]

ראש המנזר: כבודך,

         לפני שאומר את דעתי, תישא

         שבועה קדושה לא רק לקבור את מלוא

         כוונותי, גם לבצע מה

         שאתכנן. גבותיכם, אני

         רואה, מלאות בזעף, הלבבות

         בצער, העיניים בדמעות.

         בואו אתי הביתה לארוחה.

         אפרוש מִתְווה בטוח לְשמחה.

יוצאים.