שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים בולינגברוק ונורת'אמברלנד [עם חיילים].

בולינגברוק: כמה רחוק עכשיו, כבודך, עד בַּרְקלי?

נורת'אמברלנד: האמן לי, אדוני,

         אני זר פה בגלוסטרשיר. גבעות

         הפרא הגבוהות והשבילים

         המחוספסים פה נמתחים אינסוף

         של מייל ומתישים את הנשמה,

         אך הדיבור שלך היה ממש

         סוכּר, הפך ת'דרך הקשוחה

         למעדן מתוק. אני חושב רק

         כמה מייגע זה יהיה לרוֹס

         וְ-וּוילוֹבּי מרייוונסבּוּר עד קוֹסְטְוֹּולד

         בלי חברתך, ש – אני נשבע – פשוט

        הִתְלה בַּשיממון של מסעי.     [/ השכּיחה את כל שִמְמון הדרך.] 

         להם תמתק הדרך בַּתקווה

         למצוא מה שאני השגתי כבר,

         והתקווה לְאושר יש בה אושר

         כמעט כמו בַּתקווה שהוגשמה.  

         אז המסע המייגע של

         הלורדים ייראה קצר כמו זה  

         שלי בזכות הציפיה לְמה

         שיש לי, חֶברתך המעולָה.

בולינגברוק: אין להשוות בין חברתי לבין

         מלה טובה ממך.

         (נכנס הנרי פֶּרסי.)

            אבל מי בא?

נורת'רמברלנד: זה בני פה, הארי פֶּרסי הצעיר,

         אשר נשלח בידי אחי לורד וּורְסְטֶר

         מאנשהו. הארי, מה שלום הדוד?

הארי פרסי: חשבתי, אבא, שאשמע מפיך.

נורת'אמברלנד: מה, הוא לא עם המלכה?

הארי פרסי: לא. הוא נטש את החצר, שבר

         את סמל מִשְרתו, את הַמַּטֶה,

         והסתלק מאחוזת המלך.

נורת'אמבאלנד: מה הסיבה שלו? הוא לא היה

         כל כך נחוש כששוחחנו.

הארי פרסי:                          כי

         כבודך הוכרז בתור בוגד. אבל

         הוא הסתלק אל רֵייוֶונְסְבּוּר, כבודך,

         להציע את שרותיו לבולינגברוק,

         ואותי שלח לבַּרְקלי לְגָלוֹת

         אֵלו כוחות גייס שם דוכס יורק,

         ואז לפגוש אותו ברייוונסבור.

נורת'אמברלנד: שכחת, ילד, את כבוד בולינגברוק?

הארי פרסי: לא, אדוני, כי אי אפשר לשכוח

         את מה שלא זוכרים. לדעתי

         אף פעם לא ראיתי את האיש.

נורת'אמברלנד: אז בוא תכיר אותו. זה הדוכס.

הארי פרסי: כבודך! אני מציע את שרותַי,

         כמה שהם שווים כעלם רך,

         פרי בוסר וצעיר אשר ימים

         יבשילו ויוכיחו כראוי.

בולינגברוק: תודה, פֶּרסי אציל, ודע לך

         שאין דבר שאני מתגאה בו

         יותר מאשר לזכור את חברַי;

         אם מזלי בזכות אהבתך

         יצמח, אז הוא יגמול באהבה.

         לבי מכריז על ברית – ידִי חותמת. (לוחץ את ידו.)

נורת'אמברלנד (לפרסי): מה המרחק עד בַּרְקלי, ומה זה

         שמעכב את סבא יורק שם עם

         הלוחמים שלו?

הארי פרסי:                 זאת הטירה,

         מאחורי סבך העצים הזה,

         עם שלוש-מאות גברים, כפי ששמעתי,

         ועם הלורדים יורק, בַּרקלי וסימוֹר,

         אף איש אציל או בעל שם אחר.

         (נכנסים רוס ו-ווילובי.)

נורת'אמברלנד: הנה הלורדים רוס ו-וּוילוֹבּי,

         שְטופים מדם סוסים שדִרְבְּנוּ,

         ואדוּמֵי אש מבהילות.

בולינגברוק:                        שלום

         לכם. אהבתכם, אני סבור,

         דוהרת לה אחרֵי בוגד אשר

         גורש. כל התקציב שלי הוא רק

         תודות ללא כיסוי, שבעתיד

         כשיצברו עוד יפצו אתכם

         על עמלכם ואהבתכם.

רוס:                                 עצם

         נוכחותך מעשירה אותנו.

ווילובי:  ושוָוה יותר מעמלֵנו כדי

         לזכות בה.

בולינגברוק:            צרור תודות הן האוצר

         של איש עני, ועד שמזלי,

         שהוא תינוק עדיין, יתבגר,

         הן מייצגות ההון שלי.

         (נכנס ברקלי.)

                                    מי בא?

נורת'אמברלנד:  נדמה לי זה הלורד מברקלי.

ברקלי:                                                   יש

         לי הודעה, לורד בולינגברוק -

בולינגברוק:                               אני

         עונה רק בתור "הלורד לנקסטר",

         התואר של אבי. לכבוד השם  

         הזה באתי לאנגליה, ולא 

         אשיב לאף פְּניה שלך לפני 

         שאמצא את תואר הכבוד הזה

         בפיך.

ברקלי:         אל תטעה בי, אה? אין לי

         שום כוונה למחוק פרור כבוד

         שלך. באתי אליך, לורד - איזה  

         לורד שתרצה – מטעם העוצר

         של המדינה, כבוד הדוכס מיורק,

         לדעת מה זה שממריץ אותך,

         סר, לנצל את היעדרות המלך

         ולהפריע את שלוותנו פה

         בנפנופים של נשקים.

         (נכנס יורק [עם מלווים]).

בולינגברוק: לא אצטרך אותך כמתווך. 

         הנה הוא בעצמו בא. דוד יקר! (כורע.)

יורק:   הראה לי לב כנוע ולא ברך

         שהכריעה שלה קוראת זיוף.

בולינגברוק: בחסדך, דוד -

יורק:   שה!

         אל תְּחַסֵד לי חסד, אל תְּדוֹד

         לי דוד. אני לא דוד של אף בוגד,

         ו"חסד" זו מלה שבְּלשון

         בלי חסד היא טומאה. למה העזו

         רגליים מוחרמות ומגורשות

         לגעת בְּאבק של אדמה

         אנגלית? ויש עוד למה: למה הן

         העזו על חיק השַלווה שלה

         לצעוד כמות כזאת של קילומטרים

         ולהפחיד כפרים חיוורֵי-אימה

         בְּמלחמה ובמפגן כזה

         של נשק מתועב? אתה בא כי

         המלך בְּחיר-האל איננו? אח,

         ילדון טיפש, המלך כאן בעורף,   [/ המלך עוד נותר פה,]

         כוחו בַּחֵיק הנאמן שלי.    

         אילו הייתי הבחור החם

         כמו אז, כשגונְט, אביך האמיץ,

         הציל אתי ת'נסיך השחור,

         אֵל מלחמה בדמות אדם, מתוך

         שורות של צרפתים באלפים,

         אז איי, כמה מהר הזרוע, זאת

         שעכשיו היא אסירת שיתוק, היתה

         מלמדת אותך לקח על החטא!

בולינגברוק: תסביר לי, דוד רב חסד, מה החטא.

         איזה סעיף הפרתי? באיזה אופן?

יורק:   את הסעיף הכי חמור שיש,

         בגידה נתעבת ומרידה גסה.

         אתה איש מנודה, והנה באת,

         לפני שתעבור תקופת העונש,

         עם נשק וחוצפה מול שליטך.

בולינגברוק: גורשתי בתור הדוכס מהֶרְפוֹרד;

         אני מגיע בתור לאנקסטר.

         ודוד, בחסדך, אני מפציר, 

         הבט על אי הצדק בלי משוא

         פנים. אתה אבי, כי אני רואה

         בך נדמה לי את גונט חי. אז אבא,

         אתה תרשה שאסתובב מורשע,

         נווד בלי בית, זכויותי תלושות

         מזרועותי בכוח, נמסרות

         לרֵיקנים שרלטנים? לְמה

         נולדתי? אם המלך דודני

         הוא מלך אנגליה, אני על פי

         הזכות דוכס של לאנקסטר. לך

         יש בן, אוֹמֶרְל, דודן אציל שלי.

         אילו אתה היית מת ראשון

         ועליו היו דורכים כך, הוא היה

         מוצא בַּדוד שלו גונט אב, לחשוף

         את העוולות נגדו, לרדוף, לצוד

         אותן. עלי אוסרים ללבוש אותות

         שושלת, אשר מגיעים לי על

         פי חוק. רכוש אבי עוּקל, נמכּר,

         ומשתמשים בכולו לרעה.

         מה 'תה רוצה שאעשה? אני

         נתין, ואני דורש זכויות כַּחוק.  

         מונעים ממני פרקליטים, לכן

         אני אישית מגיש את תביעתי

         על ירושה שמגיעה כַּדין.

נורת'אמברלנד: פגעו בו בדוכס יותר מדי.

רוס:   חובה עליך לעשות לו צדק.

ווילובי: על חשבונו בזויים הופכים גדולים.

יורק:   לורדים של אנגליה, תנו לי לומר:

         חרה לי שחטאוּ לאחייני,

         פעלתי כדי שייעשה לו צדק.

         אבל ככה לבוא - בהתגרות,

         לחטוף מה שרוצים מהשולחן

         ולעשות צדק בְּעוול – לא,

         זה לא. ואתם שמסייעים לו – זה         

         טיפוח מרדנות ואתם מורדים.       

נורת'אמברלנד: כבוד הדוכס נשבע שהגיע רק

         למען זכויותיו, ולשם כך

         נשבענו לסייע לו בתוקף.

         שיקולל מי שמפר ת'נדר! [/ שלא יידע שמחה מפר הנדר!]

יורק:   נו טוב, אני רואה כבר מה ייצא

         מהתוקפנות. אין לי מה לעשות

         נגדה, אני מודה, כי הכוחות

         שלי קטנים ומפורקים; אבל

         אילו יכולתי, חי מי שברא

         אותי, הייתי את כולכם אוסר

         ומאלץ לכרוע ברך מול

         חמלת הוד מלכותו. אבל כיוון

         שאני לא יכול, דעו לכם

         שאישאר נֵטְרלי. אז שלום –

         אלא אם כן תרצו להיכנס

         אל הטירה לנוח שם הלילה.

בולינגברוק: אנחנו נקבל את ההצעה, דוד.

         אבל חובה שנשכנע את

         כבודך לבוא אתנו לטירה

         של בריסטול, שמוחזקת, כך אומרים,

         בידי בושי, באגוט ושותפיהם,

         העלוקות של המדינה, שאני

         נשבעתי להדביר ולמגר.

יורק:   אולי אבוא; צריך לחשוב, תרשה לי.

         לצאת נגד המדינה קשה לי.

         ברוך הבא, אויב, ידיד, חבר -

         אני מרים ידיים, מוותר.      

         יוצאים.