שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס המלך ריצ'רד עם גרין ובֶּגוט מדלת אחת, והלורד אומרל מן הדלת השניה.

ריצ'רד:  ראינו, כן. - דודן אומרל,

         כמה רחוק ליווית את גיבור

         הפרשה, כבוד בולינגברוק?

אומרל:                                  טוב, אם

         קראת לו גיבור הפרשה -  

         עד פרשת דרכים קרובה, ושם

         עזבתי.

ריצ'רד:             ואמור לי איזה ים

         דמעות נשפך שם?

אומרל:                         אף טיפה ממני,

         רק רוח שהכּתה מצְפון-מזרח

         על הפנים העירה קצת לֵיחה  

         נרדמת וּבֵרכה בלי כּוונה

         את הפרידה החלולה באיזו

         דמעה.  

ריצ'רד:              מה הוא אמר כשנפרדתם?

אומרל:  "שלום".

         וכדי שלא אחלל מלה כזאת,

         העמדתי פנים שאני מסתיר

         צער כבד כל כך שהמלים

         כאילו קבורות אצלי בְּקבר עֶצב.

         נשבע, אם המלה "שלום" יכלה

         להאריך שעות, להוסיף שנים

         לגלותו המקוצרת - הוא

         היה מקבל ממני שַֹק שְלומות.

          אבל כיוון שלא, הוא לא קיבל.  

ריצ'רד:  דודן, הוא הדודן שלנו; רק

         ספק רב, כשהזמן יחזיר אותו

         מן הגלות הביתה, אם יבוא

         קרובנו לבקר את חבריו.

         ראינו טוב – עם בּוּשי, גְרין וְבֶּגוט –

         את חיזוריו אחרי המון העם,

         איך הוא ממש צלל אל תוך לבם

         באדיבות ידידותית צנועה;

         כמה כבוד השליך על עבדים,    

         קנה בעלי מלאכה בחיוכים       

         מלאכותיים, בהבלגה כנועה     

         על גורלו המר, כאילו ביקש

         לשאת אל הגלות את חיבתם.

         מסיר כובע מול תגרנית בשוּק,

         חולב מעגלונים "דרך צליחה",

         ובגמישות ברכיים מְבָרך

         "תודה, אנשי מולדת, אהובים",

         כאילו אנגליה שלנו היא

         שלו, ובו תִקְוַות כל נתינינו.

גרין:   טוב, הוא הלך, ושאתו ילכו

         המחשבות האלה. ועכשיו

         אל המורדים שהרימו ראש באירלנד:

         צריך לנהוג כאן בדחיפות, מלכי,

         כי כל עיכוב יגדיל את יכולתם

         לפעול לטובתם ולרעתך.

ריצ'רד:  נצא אישית למלחמה הזאת,

         ומכיוון שהקופּה שלנו

         התדלדלה, בגלל חצר גדולה

         מדי ובזבוזים של מותרות,         [/ מדי ונדיבות בזבזנית,]

         עלינו להחכּיר את אדמותינו

         כדי לממן מרֶווח המיסים

         את המבצע. ואם זה לא יספיק,

         יהיו לְבָאֵי כוחנו כאן בָּעורף

         צַווים לִגְבּות מִלְוֵוי חובה פתוחים,  

         לִפנות לָעשירים ולהוציא

         מהם סכומים גדולים, שיישָלחו

         אלינו לסיפוק צרכינו; כי

         אנו יוצאים לאירלנד ומייד.

         (נכנס בּוּשי)

         כן, בּוּשי, מה חדש?

בושי:  ג'ון הזקן מגוֹנְט חולה, כבודך,

         צָנח פתאום, והוא שלח לקרוא

         להוד כבודך דחוף לבוא אליו.

ריצ'רד:  איפה הוא?

בושי:  בית הבישוף.

ריצ'רד:  עכשיו, הו אלוהים, חזֵק את יד

         הדוקטור שיביא אותו מהר

         לַקבר! השקים שבַּקוּפּות  

         שלו יהיו ריפוד לַמעילים

         של חיילינו במלחמת אירלנד.           

         בואו, כולנו נבקר אותו.

         הלוואי שנזדרז ובעזרת     

         האל נגיע מאוחר מדי!

כולם:  אמן.

         יוצאים.