שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

תרועה. נכנס בולינגברוק [המלך הנרי] עם הדוכס מיורק, לורדים אחרים ומלווים.

בולינגברוק: דוד יורק יקר, החדשות אומרות

         שהמורדים שרפו בְּפֶלך גלוסטר

         את העיר סִירֶנְסְטֶר, אבל אם הם

         נשבו או אם חוסלו – זאת לא שמענו.

         (נכנס נורת'אמברלנד.)

         ברוך הבא, לורד. מה החדשות?

נורת'אמברלנד: ראשית, כל טוב לקודש מלכותך.

         שנית, שלחתי כבר ללונדון, כן,       

         את ראשי סוֹלְסְבֶּרי, סְפֶּנְסֶר, בְּלָאנְט וְקֶנְט.

                              [/ שלחתי כבר ללונדון במהירות

                              / את סולסברי, בלאנט, ספנסר, קנט – ראשם כרות.]

          כיצד הם נתפסו וכל השאר

         פה בַּנייר רשום ומתואר.

         (מציג נייר.)

בולינגברוק: על עמלך, רוזן, אנו מודים,

         וְלִכְבודך נוסיף עוד כיבודים.

         (נכנס לורד פיצְוֹּוטֶר.)

פיצווטר:  שלחתי, אדוני, אל הבירה

         מאוקספורד את ראשי בְּרוֹקָאס וְסילי,

         שניים מהבוגדים המסוכנים

         אשר קשרו באוקספורד נגדך.

בולינגברוק: פיצְוֹּוטֶר, עמלך לא יישכח.

         עתיר זכויות אתה, כפי שהוּכח.

         (נכנס הארי פֶּרסי, עם הבישוף מקרלייל כאסיר.)

פֶּרסי:  ראש המנזר מווסטמינסטר, ארכי-

         קושר, מסר גופו לַקבר עם

         משקולת של מצפון ולב קודר.

         אבל זה, קרלייל, חי פה וממתין

         שעל גאוותו תחרוץ לו דין.

בולינגברוק: קרלייל, זה פסק דינך בחוק:

         תמצא לך מְקום בידוד רחוק,

         טהור, אדוק. אם בשלום, אדון,

         תחיה, תמות בלי ריב ובלי מדון.

         גם אם תמיד היית לי אויב,    [/ היית לי אויב קשה מאד,

         ניצוץ כבוד בך תמיד הבהב.   / אבל בוהק בך ניצוץ כבוד.]

         (נכנס אקסטון, עם ארון.)

אקסטון:  מלך גדול, פה בארון קבור

         לו פַּחדך. בפנים, ללא אוויר, 

         שוכב לו אויבך הכי כביר,

         ריצ'רד, אשר הבאתי לכבודך.

בולינגברוק: אקסטון, תודה לא תקבל. ידך

         פה חוללה חרפה שמקללת

         אותי ואת ארצנו המהוללת.

אקסטון:  פיך שלח אותי לפעולה.

בולינגברוק: לַנזקקים לְרעל – רעל הוא בחילה,

         כמו שאתה לי. למותו ייחלתי באמת,   

         ואני שונא את הממית, אוהב את זה שמת.

         קבל על עמלך מצפון כּאוּב,

         לא חסד מלך, לא מלה של טוּב.

         (יוצא אקסטון.)

          אני מודה, נפשי במועקה        [/ אני מודה, לבי כבד על כך 

         שדם את הַצמיחה שלי הִשְקה.   / שדם משקה אותי כדי שאצמח.]

         הֱיוּ לי שוּתְפֵי אֶבל, חברים,  

         נאמר יחד קינות, נלבש שחורים.        

         ארים מסע לארץ הקדושה

         למחות מעל ידִי דם ובושה.

         נצעד בצער ויגון לתת   

         כבוד לארון המת בטרם עת.

     יוצאים.