שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט כבקשתכם - מערכה 3, תמונה 5 קדימה >

נכנסים סילביוס ופיבּי.

 

סילביוס:   לא, פיבּי מתוקה, אל תלעגי

              לי, פיבּי, לא. תגידי שאת לא

              אוהבת, אבל אל תאמרי את זה

              מָריר. גם התליין הכי גס-רוח,

              שהִתְקשָה לוֹ כבר הלב מרוב 

              מַרְאוֹת של מוות, לא מפיל גרזן

              על עורף של נידון בלי לבקש

              קודם סליחה. מה, את קשוחה יותר

              מזה שמתפרנס מדם שָפוּך?  [/ משֶפך דם?]

              נכנסים רוזלינד כגנימדס, סִילְיָה כאליינה, וקורין, ועומדים בצד.

פיבּי:     אנ' לא רוצה להיות התליינית

           שלך. אני בורחת מפניך

           רק כדי שלא אפגע בך. אתה

           אומר שיש לי רֶצח בעיניים.

           ממש סביר, והגיוני מאד,  

           שהעיניים - הדבר הכי

           שביר ורך שיש, שמוּל פּרור

           בק יגיפו את שעריהן

           בפחד - יכוּנוּ בשם רוצחים,

           או קָצבים, או רודנים. עכשיו

           אזעיף מולך מבט מכל הלב,

           ואם עינַי מסוגלות לפצוע,

           עכשיו שיהרגו אותך. עכשיו

           שַחֵק לי מתעלף, נו כבר, עכשיו,

           תיפול; אם אתה לא יכול, אז  - אח,

           שתתבייש לך, שתתבייש,

           אל תשקר, ואל תגיד ששתֵי

           עינַי רוצחות. עכשיו תראה לי את

           הפֶּצע שחטפְתָ מעינַי.

           תדקור את עצמך בסתם-סיכה -

           ותישאר איזו צלקת. אם

           תשעין יד על קְנה-סוף, אז כף היד

           שלך תשמור ולו לרגע אות,

           חותמת שרואים. אבל הִנה

           עיניים, שיריתי בך פה,

           הן לא פצעו אותך. אם ככה, זה

           ברור שאין שום כוח בָּעיניים

           שמסוגל לפגוע.

סילביוס:                   הו פיבּי מתוקה,

          אם אַת מתישהו – מתי? אולי

           עוד רגע, מי יודע – תגלי 

           שיש באיזו לחי צעירה

           מין כוח לשגע, אז תדעי

           את הפצעים הלא נראים של חץ

           האהבה.

פיבּי:                אבל עד אז, אתה

          אל תתקרב אלי. וכשה"אז"

          הזה יגיע, תייסר אותי

          בַּבוז שלך, אל תרחם עלי,

          כמו שעד אז לא ארחם עליך.

רוזלינד (מתקדמת): ולמה, אם תרשי לי? מי האמא

          שלך, שככה את דורכת-גם-

          חוגגת לך על אומללים? איך זה

          למרות שאין בך יופי – כי, שמעי

          לי, בַּמיטה אם אין שום אור אַת חושך -

          אַת מוכרחה על כן להיות גאה

          ואכזרית? מה זה צריך להיות,

          אה? מה את מביטה בי? בעינַי

          אַת לא יותר מסתם סחורה זולה

          סוג דל"ת של הטבע. – אלוהים

          ישמור על נשמתי הפעוטה,

          נדמה לי היא רוצה ללכוד גם את

          עיני שלי. לא, האמיני לי,

          גברת גאה, אל תחלמי על זה.

          אין דרך שגבּוֹת הַדְיו שלך,

          שיער המשי השחור, עינֵי

          הזגוגיות שלך או הפרצוף-

          קצפת, יאלפו את נשמתי

          לסגוד לך. – ואתה, רועה טפש,

          למה אתה נגרר בעקבותיה

          כמו רוח מדָרוֹם, נוֹשף לחוּת?

          אתה הרי גבר שווה פי אלף 

          ממנה כאשה. מטומטמים 

          כמוך ממלאים את העולם

          בילדים מכוערים. הרי

          לא הראי שלה מחמיא לה, רק

          אַתָה; היא מחשיבה עצמה יפה

          רק דרכך, ולא בזכות אף תו    

          או קו בַּגוף שלה.  – אבל, גברת,

          תדעי מי את; רדי על הברכיים,

          הודי לאל, בצוֹם, על אהבת

          איש טוב. כי, אם תרשי לתת לך טיפּ

          ידידותי באוזן, תִמְכּרי

          כל עוד את מסוגלת. לא כל שוּק

          יקנה אותך. תני אהבה לַאיש,

          קבלי הצעתו, בקשי סליחה.

          דוחָה שגם לועגת היא ממש דוחַה. –

          אז קח לך אותה, רועה. כל טוב.

פיבּי:     בחור מתוק, 'בַקְשָה, תנזוף בי כך

          שָנָה רצוף. רוצָה את הנזיפות

          שלך, לא את החיזורים שלו.

רוזלינד:  הוא התאהב בַּעוקם שלך (לסילביוס): והיא מתאהבת בַּרוגז שלי. אם זה נכון, ברגע שהיא תַּעָנֶה לך במבטים זועפים, אני אַחָרְדֵל אותה במלים חריפות.

          (לפיבּי): למה את מביטה בי ככה, אה?

פיבּי:      לא כי אני רוצה ברעתך.

רוזלינד:   בבקשה לא, אל תתאהבי בי.

          אני זיוּף פי שמונֶה משבוּעת

          שיכור. וחוץ מזה, את לא מוצאת

          חן בעיני. - לַיֶּדע הכללי:

          בֵּיתי כאן לא רחוק, בין הזיתים.

          (לסִילְיָה): את באה, אחותי? – (לסילביוס): רועֶה, תלחץ

          אותה במרץ. – (לסִילְיָה): בואי, אחותי.

          (לפיבּי): רועָה, הסבירי לו פנים. ואל

          תהיי גאה. אם כי כל העולם רואה,

          האיש הזה כל-כך כל-כך טועה.

          קדימה, אל הצאן שלנו.

          יוצאים רוזלינד, סִילְיָה וקורין.

פיבּי:     כמה צדק המשורר אשר אמר:

          "אם התאהבְתָ בְּמבט ראשון – נִגְמר."

סילביוס:   פיבּי מתוקה - 

פיבּי:                      אמרת משהו, סילביוס?

סילביוס:     פיבּי מתוקה, רחמי עלי.

פיבּי:       צר לי עליך, סילביוס-נשמה.

סילביוס:   טוב, צער זה כבר צעד לתרופה.

          אם צר לך על יגון האהבה

          שלי, תני אהבה, אז יגוני

          וצערך ייכחדו ביחד.

פיבּי:   אהבָתי שלך: כתוּב "ואהבת

          לרעך כמוך".

סילביוס:                   לא רעוּת,

          אני רוצה אותך!

פיבּי:                        זה כבר לחמוד.

          סילביוס, היה זמן שאותך – שנאתי.

          לא שעכשיו אני אוהבת, לא;

          אבל אתה יודע לדבר

          כל כך יפה על אהבה, לכן

          את חֶברתך, שקודם עִצְבנה

          אותי, אסבול; אפילו אשתמש

          בך. שְמח בַּתעסוקה, רק אל

          תחלום על שום פיצוי יותר גדול.

סילביוס:  אהבתי כה טהורה שלמה,

          והמצב שלי כל כך נואש,

          שלְלקט שתי שיבולים שבורות

          שהקוצר השאיר, זה בעינַי

          יבול גדול. רק תזרקי לי פה

          ושם דרך אגב חיוך, על זה

          אני אחיה.

פיבּי:                  מכיר את הבחור

          שרק עכשיו דיבר אלי?

סילביוס:                        לא טוב,

          אבל נתקלתי בו לא פעם, הוא

          קָנה את הבקתה והשטחים

          של הזקן קַרלוֹט.

פיבּי:                        שלא תחשוב

          שאני אוהבת אותו אם אני קצת

          שואלת מי הוא. סתם בחור חצוף.

          בכל זאת, מְדבּר יפה. אבל

          אני מה 'כְפּת לי ממלים? בכל 

          זאת, המלים דבר נחמד, כשזה

          שמְדבּר אותן עושֶה נעים

          לאלה ששומעים. הוא דֵי בחור

          יפה - לא, לא נורא יפה -  אבל

          מה שבטוח גאוותן. רק מה,

          הגאווה יפה לו. הוא יהיה

          גבר כמו שצריך. מה שהכי

          טוב בו – ההבעוֹת. כשהלשון

          שלו הִצליפה, העיניים תוך

          שנייה רִפּאו. הוא לא מאד גבוה;

          בכל זאת לגילו הוא די גבוה.

          הרֶגֶל – ככה-ככה, אבל לא

          רעָה. היה לו בשפתיים מין

          אודם חמוד, אדום טיפה יותר

          בּשל וגם לוהט מזה שעל

          הלחי; בדיוק השוני בין

          שושן ווֶרד. יש נשים, סילביוס,

          שאם היו כמוני מודדות אותו

          פרט-פרט, היו אפילו די קרובות

          להתאהב בו. אבל מצדי,

          אנ' לא אוהבת. וגם לא שונאת.

          יש לי סיבות לשנוא אותו בכל זאת

          יותר מלאהוב, כי מה היה

          צריך להעליב אותי? הִשְחיר

          את השיער שלי, את העיניים,

          ואם חושבים על זה, ממש לעג לי.

          מוזר איך לא עניתי לו ישר.

          לא משנה. יש זמן לכל דבר.

          אני אכתוב לו מין מכתב עוקץ,

          אתה תביא אותו אליו. טוב, סילביוס?

סילביוס:   פיבּי, מכל הלב.

פיבּי:                       אכתוב מייד.

          יש לי הכל במוח ובלב.

          אחתוך אותו קשות, שייעלב.

          בוא אתי, סילביוס.

          יוצאים.




< אחורה הדפסת הטקסט כבקשתכם - מערכה 3, תמונה 5 קדימה >