שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט כבקשתכם - מערכה 5, תמונה 2 קדימה >

נכנסים אורלנדו ואוליבר.

 

אורלנדו:  זה אפשרי שמהכּרוּת קצרה כל כך יכולת לחבב אותה? שרק מלִראוֹת, יכולְת להתאהב בה? ומלְהִתְאהב לְחזֵר? ומלְחזֵר, שהיא תֵיענֵה? ואתה תתמיד לשמור עליה?

אוליבר:   אל תחשוד לא בַּפּזיזות של העניין, או בעוני שלה, בַּהיכרות הקצרה, בַּחיזור המהיר, ולא בְּהסכמתה המיידית; אלא אמוֹר יחד אתי, "אני אוהב את אַלִיֶינה"; ואמור יחד איתה שהיא אוהבת אותי; הַסְכּם עם שנינו שנהיה שייכים זה לזו. זה יהיה לטובתך, כי את בית אבי וכל הנכסים שהיו בצוואה של מסיה רולאן אני אנחיל לך, וכאן אחיה ואמות רועה צאן.

          נכנסת רוזלינד כגנימדס.

אורלנדו:   קיבלת את הסכמתי. אתם תתחתנו מחר. אני אזמין את הדוכס וכל מלוויו השמחים. לך אתה, תכין את אליינה; כי תראה, הנה בא רוזלינד שלי.

רוזלינד:    ברכות על ראשך, אחי.

אוליבר:    ועלייך, אחות יפה.

            יוצא.

רוזלינד:   הו אורלנדו יקר שלי, כמה כואב לי לראות אותך מחזיק את לבך בצעיף.

אורלנדו:  זאת הזרוע שלי.

רוזלינד:   חשבתי שהלב שלך נפצע מציפורני לביאה.

אורלנדו:  הוא פצוע, כן, אבל מעיני אשה.

רוזלינד:   אחיך סיפר לך איך העמדתי פנים כאילו התעלפתי כשהוא הראה לי את המטפחת שלך?

אורלנדו:  כן, ופלאי פלאות מופלאים יותר.

רוזלינד:   אה, כן, אתה מספר לי. לא, זה נכון. עוד לא אירע דבר פתאומי כל כך חוץ מאשר קְרב בין שני איילים, או ההתרברבות של הגְברבָר ההוא יוליוס קיסר,  "באתי, ראיתי, ניצחתי". כי אחיך ואחותי רק נפגשו, כבר הסתכלו; רק הסתכלו, כבר אהבו; רק אהבו כבר נאנחו; רק נאנחו כבר שאלו אחד את השני מה הסיבה; רק ידעו מה הסיבה כבר חיפשו את התרופה; ולפי השלבים האלה הם בנו גֶרֶם מדרגות לנישואים, שעליו הם יטפסו בזינוק בלי לכבוש את יצרם, כי אחרת יזנקו בלי לכבוש אותו לפני הנישואים. הם ממש בשצף ובקצף של אהבה, ורוצים רק יחד. בְּאַלוֹת לא תפריד אותם.

אורלנדו:  הם יתחתנו מחר, ואני אזמין את הדוכס לחג הכלולות. אבל הו, כמה זה מר להציץ אל תוך האושר דרך עיניים של איש אחר. הלב שלי ינסוק מחר לשיא חדש של כּובד למראה אחִי השמח כי השיג את מה שיִיחל לו.

רוזלינד:   אז מה, מחר אני לא אוכל לספק את צרכיך בתור רוזלינד?

אורלנדו:  אני לא יכול יותר לחיות מלְדמיין.

רוזלינד:  אז לא אתיש אותך יותר בדבורי סרק. דע לך - ועכשיו אני מדבר ישר ולעניין - שידוע לי כי אתה אדון עם תפישה טובה. אני לא אומר זאת כדי שתהיה לך דעה טובה עלי, אני פשוט אומר שידוע לי. אני גם לא מתאמץ לזכות ממך בהערכה, רק שתאמין קצת שאני פועל לטובתך, ולא כדי לפאר את עצמי. אז האמן לי, אם תואיל, שאני יכול לעשות דברים מוזרים. מגיל שלוש התרועעתי עם מכשף, גדול מאד בכִשוּף, אבל בלי כוונות נפשעות או מַגיָה שחורה. אם אתה אכן אוהב את רוזלינד כל כך קָרוב ללב כמו שזועקת כל תנועה שלך, כשאחיך יישא את אליינה אתה תישא אותה. אני יודע באיזה מצב נואש היא שרויה, וזה לא מעל לכוחותי, אם לך מתאים ונוח, להציב אותה מול עיניך מחר, בשר-ודם בלבוש אנוש, ובלי שום סיכון.

אורלנדו:  אתה מדבר ברצינות?

רוזלינד:  נשבע לך בחיי, שעליהם אני שומר מכל מִשְמר, למרות שאני מְכשף. אז לְבש את מיטב מחלצותיך, הזמֵן את חבריך; כי אם אתה רוצה להתחתן מחר, תתחתן. ואפילו עם רוזלינד, אם תרצה.

          נכנסים סילביוס ופיבּי.

            תראה, הנה באים אוהבת שלי ואוהב שלה.

פיבּי:   בחור, עשית לי עוול מאד

       גס-רוח, להראות את המכתב

       שלי אליך.

רוזלינד:           לא אכפת לי אם

        עשיתי. זו כוונתי, להיות

        אלייך גס, עוין, משפיל. רועה

        כה נאמן הולך בעקבותייך.

        הביטי בו; ותאהבי אותו.

       הוא מעריץ אותך.

פיבּי:                      אדון רועה,

       בוא תספר לו מה זה לאהוב.

סילביוס:  להיות כולך דמעות ואנחות,

       כמו שאני לפיבּי.

פיבּי:  ואני לגנימדס.

אורלנדו: ואני לרוזלינד.

רוזלינד:  ואני לאף אשה.

סילביוס: להיות כולך נאמנות של עבד,

        כמו שאני לפיבּי.

פיבּי:   ואני לגנימדס.

אורלנדו: ואני לרוזלינד.

רוזלינד: ואני לאף אשה.

סילביוס: להיות כולך ערגה,

         כולך תשוקה, כולך רק משאלות,

         כולך סגידה, חובה, יראת כבוד,

         כולך רק אורך רוח, קוצר רוח,

         כולך תום, מִבחנים וצייתנות,

         כמו שאני לפיבּי.

פיבּי:   כמו שאני לגנימדס.

אורלנדו: כמו שאני לרוזלינד.

רוזלינד: כמו שאני לאף אשה.

פיבּי (לרוזלינד): אם כך, למה לנזוף בי אם אוהַב?

סילביוס (לפיבּי): אם כך, למה לנזוף בי אם אוהַב?

אורלנדו:  אם כך, למה לנזוף בי אם אוהַב?

רוזלינד:   למי אתה אומר "למה לנזוף בי אם אוהַב?"

אורלנדו:  למי? לנהדרת נעדרת.

רוזלינד:   בבקשה, תפסיקו עם זה כבר, זה כמו יללות של זאבים אירלנדיים מול הירח.(לסילביוס): אני אעזור לך אם אני יכול. (לפיבּי): הייתי אוהב אותך אם הייתי יכול. – מחר תפגשו אותי כולכם. (לפיבּי): אני אתחתן אתך אם אי פעם אתחתן עם אשה, ואני מתחתן מחר. (לאורלנדו): אני אספק אותך אם אי פעם אספק גבר, ואתה תתחתן מחר. (לסילביוס): אני אנעים לך, אם מה שאתה מבקש ינעם לך. ואתה תתחתן מחר. (לאורלנדו): כשם שאתה אוהב את רוזלינד, בוא. (לסילביוס): כשם שאתה אוהב את פיבּי, בוא. וכשם שאני אוהב אף אשה, אני אבוא. אז שלום וכל טוב. השארתי לכם הוראות.

סילביוס:  לא אסטה מהן, שכה אני אחיה.

פיבּי:   גם אני לא.

אורלנדו: גם אני לא.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט כבקשתכם - מערכה 5, תמונה 2 קדימה >