שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט כבקשתכם - מערכה 3, תמונה 4 קדימה >

נכנסות רוזלינד כגנימדס וסִילְיָה כאליינה.

 

רוזלינד:   לא, אל תדברי אלי. אני אבכה.

סִילְיָה:     אדרבא, תבכי, רק הואילי בטובך לזכור שדמעות לא הולמות גבר.

רוזלינד:   אבל אין לי סיבה לבכות?

סִילְיָה:     סיבה שכל אחד היה מקנא בה; אז תבכי.

רוזלינד:   אפילו צבע השיער שלו אומר שאסור להאמין לו.

סִילְיָה:     טיפה יותר חוּם מזה של הבוגד ההוא, הג'ינג'י, יהודה איש-קריות, שנישק את ישו ומכר אותו. הנשיקות שלו הן ממש נשיקות בְּנות קְריות.

רוזלינד:   לא, בכל זאת, לשיער שלו יש צבע יפה.

סִילְיָה:     צבע מצויין. צבע ערמונים זה ה- צבע.

רוזלינד:   והנשיקה שלו טהורה כמו מוֹת נשיקה.

סִילְיָה:     הוא קנה זוג שפתיים משומשות מאֵלָת הבתולות, בהזדמנות. נזירה ישישה של מנזר חורף לא תנשק באדיקות כזאת. יש בשפתיים שלו ממש מקֶרח הקודש.

רוזלינד:   אבל למה הוא נשבע שיבוא הבוקר, והוא לא בא?

סִילְיָה:     לא, זה ברור, אין בו שום אמת.

רוזלינד:   את חושבת?

סִילְיָה:     כן. אני חושבת שהוא לא גָנָב כיסים, או כָּייס סוסים, אבל מה שנוגע לאמיתיוּת שלו באהבה, אני בהחלט חושבת שהוא חלוּל כמו כוס שתייה, או כמו אגוז לָעוּס תולעים.

רוזלינד:   לא אמיתי באהבה?

סִילְיָה:     כן אמיתי, כשהוא כן. אבל אני חושבת שהוא לא.

רוזלינד:   את שמעת אותו נִשבע בפירוש קודם שהוא כן.

סִילְיָה:     נשבע קודם זה לא כן עכשיו. חוץ מזה, שבועה של אוהב בוער לא חזקה יותר ממילה של מוזג בּבּר: שניהם מרמים בַּמנות שהם נותנים. הוא מסתופף פה ביער עם הדוכס אביך.

רוזלינד:   פגשתי את הדוכס אתמול, והיה לי איתו דו-שיח ארוך. הוא שאל אותי מי הורי. אמרתי לו "לא פחותים ממך", אז הוא צחק ושחרר אותי. אבל מה אנחנו מדברים על אבות כשיש גבר כמו אורלנדו?

סִילְיָה:     הו זה גבר אדיר. הוא כותב חרוזים אדירים, אומר מלים אדירות, נשבע שבועות אדירות, ומפר אותן באדירות, במיטב האבירות, מוחץ את הלב של אהובתו כמו שפָּרָש טירון שובר את הכידון כשהוא מסתער באלכסון כמו אַוָוזוֹן. אבל מה לא  אדיר כשהרוכב צעיר והטמטום מוביל אותו... מי זה בא?

              נכנס קורין.

קורין:         גברת, אדון, שאלתם לא אחת

              על הרועה הזה שמתלונן

              על אהבה, זה שיושב אתי

              בעשב, מהלל את הרועָה

              הזוֹתי הגאה והלועגת,

              שהוא אוהב.

סִילְיָה:                      נו כן, אז מה אתו?

קורין:         רוצים לראות ממש מין הצגה עם

              החיוָורון של אהבת אמת

              מול גחלים של בוז ולעג קר –

              שני צעדים, אני אוביל אתכם,

              תוכלו לצפות.

רוזלינד:                     כן, בואי, חייבים.

              אוהֵב חייב לראות עוד אוהבים.

            - תיקח אותנו, ותראה את זה:  

             אני אהיה שחקן פעיל בַּמחזה.

              יוצאים. 


< אחורה הדפסת הטקסט כבקשתכם - מערכה 3, תמונה 4 קדימה >