| < אחורה |  כבקשתכם -
מערכה 2, תמונה 5 |
קדימה > |
נכנסים אמיין, ז'ק, ואצילים אחרים לבושים כאנשי-יער.
אמיין (שר): בַּצל למרגלות העץ
מי לשכב אתי חָפֵץ,
לשיר מזמור של דרור
בלחן של ציפור?
בוא ליער, ליער, ליער,
אף אויב
פה לא אורב,
חוץ מחורף ורוח סער.
ז'ק: עוד, עוד, בבקשה ממך, עוד.
אמיין: זה יעשה אותך מדוכא, מסיה ז'ק.
ז'ק: בשמחה, תודה רבה. עוד, בבקשה ממך, עוד. אני יכול לינוק דכאון מפִּזמון כמו שסמוּר מוצץ מבֵּיצה חלמון. עוד, בבקשה ממך, עוד.
אמיין: הקול שלי ניחר, אני יודע שאני לא יכול לענג אותך.
ז'ק: אין לי חשק שתענג אותי, יש לי חשק שתשיר. קדימה, עוד; פרק ב'. איך אתה קורא לזה, פרק או בַּית?
אמיין: מה שתרצה, מסיה ז'ק.
ז'ק: לא, לי לא אכפת איך קוראים להם, הם לא חייבים לי כלום. אתה מוכן לשיר?
אמיין: יותר כדי לספק את בקשתך, ולא כדי לספק את עצמי.
ז'ק: טוב, אז אם אני אי-פעם אודה למישהו, אני אודה לך. אבל מה שנקרא מחמאות הדדיות זה כמו מפגש של שני בַּבּוּנים, וכשבן-אדם מודה לי מעומק הלב נדמה לי שאני נתתי לו פרוטה קמצנית והוא משיב לי תודה קבצנית. קדימה, שיר. ואתם שלא שרים, בִּלמו את לשונכם.
אמיין: טוב, אני אגמור את השיר. – רבותי, סדרו את הארוחה בינתיים.
האצילים מסדרים מזון ומשקה.
הדוכס ישתה תחת העץ הזה. (לז'ק) מהבוקר הוא מחפש אותך.
ז'ק: ואני מהבוקר מתרחק ממנו. הוא מתפלסף מדי בשבילי. יש לי בראש לא פחות עניינים ממנו, אבל אני מודה לאל, ולא עושה מהם עניין גדול. קדימה, צִיפְצִיפוֹן, קדימה.
אמיין ואצילים אחרים (שרים):
אם משְררָה תִרְחק,
בַּשמש תִפרח, תצחק,
שָמֵח בחלקך,
הכל ערב לחיכך -
בוא ליער, ליער, ליער,
אף אויב
פה לא אורב,
חוץ מחורף ורוח סער.
ז'ק: אני אתן לך מלים שחיברתי לַלחן הזה אתמול במיטב דמיוני המוגבל.
אמיין: ואני אשיר אותן.
ז'ק: זה הולך ככה:
אם יש אידיוט חמוֹר
שבא לו בְּשיר מזמור
את כל נכסיו לנטוש
כי ככה נתקע לו בראש
דוּקַדֶמָה-קָדֵמָה-קָדֵמָה,
הוא יפגוש פה בני-זוג,
חמורים אותו סוג,
בייחוד אם יבוא אלי הנה.
אמיין: מה זה ה"דוקדמה" הזה?
ז'ק: זאת השבּעה יוונית לכָנס מטומטמים במעגל. אני אלך לישון אם אצליח. אם לא, אני אשפוך את חמתי על כל בכורֵי מִצְריים.
אמיין: ואני אלך לחפש את הדוכס; המשתה שלו מוכן.
יוצאים.
| < אחורה | כבקשתכם -
מערכה 2, תמונה 5 |
קדימה > |