שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט כבקשתכם - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >

נכנסים בַּר-אֱמֶתֶר הליצן ואודרי, ואחריהם ז'ק.

 

בַּר-אֱמֶתֶר: תבואי-תבואי, אודרי חמודונת. אני אאסוף את העִזים שלך, אודרי. אז מה, אודרי, אני הגבר שלך? פיגוּרָתִי הפשוטה לטעמך?

אודרי:  פיגורתך, אלוהים שיעזור לנו – איזה פיגור?

בַּר-אֱמֶתֶר: אני, פה, לבד עם העזים שלך, ביער הירוק, משול למשורר אוֹבִידְיוס האָבוּדְיוס בְּגָלוּת הים השחור.      

ז'ק (הצידה): אח, השכלה בין מפגרים, זה אידיוטי כמו חיזור בין חזירים.

בַּר-אֱמֶתֶר: כשהאמנות שלךָ לא מובנת, והחוכמה שלך לא מולידה צאצא בדמות הבנה, זה מכֶּה אדם למוות יותר מחיסול חשבונות בְּבָּר קטן. באמת, אני כולי תפילה שהאלים היו נותנים לך פּוֹאֵזְיָה.

אודרי: אני יש לי פה עז.

בַּר-אֱמֶתֶר: יש לה פה עז!... אני מדבר על פואז-יה!

אודרי:  אני לא יודעת מה זה פואזיה. זה טוב? זה ישר? זה אמיתי?

בַּר-אֱמֶתֶר: לא באמת. כי הפואזיה הכי אמיתית היא הכי מלאכותית, ואוהבים יש להם חולשה לפואזיה; אבל מה שהם נשבעים באופן פואטי, הוא מצד האהבה לא-ממש קונקרטי.

אודרי: ואתה בכל זאת מתפלל שהאלים היו עושים אותי פואֵזית?

בַּר-אֱמֶתֶר: בהחלט. כי את נשבעת לי שאת ישרה. עכשיו אם היית משוררת, היתה לי אולי תִקווה שאת משקרת.

אודרי: היית מעדיף שאני לא אהיה ישרה?

בַּר-אֱמֶתֶר:  כן, בחיי, אלא אם כן היית מכוערת; כי יושר לא הולך עם יופי, כמו שסוּכּר לא שופכים עליו דבש.

ז'ק (הצידה): שוטה אינטליגנט.

אודרי: טוב, אני לא יפה, אז אני מקווה שאני אהיה ישרה.

בַּר-אֱמֶתֶר:  צודקת בהחלט, רק מה, שלבזבז יושר על זונה מכוערת זה לשים בשר טוב בכלי מלוכלך.

אודרי: אני לא זונה, אם כי תודה לאל אני מלוכלכת.

בַּר-אֱמֶתֶר:  טוב, תודה לאל על הלכלוך שלך. הזנותיות כבר תבוא אחר כך, הלוואי עלינו. אבל כל זה טוב ויפה, אני אתחתן אתך. ולמטרה זאת שוחחתי עם מר אוליבר מרְטֶקְסְט, הכומר של הכפר הקרוב, שהבטיח לפגוש אותי בחלקה הזאת של היער, ולזווג אותנו.

ז'ק (הצידה): את המפגש הזה אני לא רוצה להחמיץ.

אודרי: טוב, שנדע רק אושר. 

בַּר-אֱמֶתֶר:  אָ - מֵן. – אה – כן, בן-אדם שיש לו לב מוגבל, או סתם לב מוּג, עלול לחטוף פקפוק ואפילו פּיק לפני צעד כזה. כי כאן אין לנו מִקְדש, רק יער, ואין לנו שושבינים חוץ מחיות: הנישואים האלה הם נישואים בבעלי חיים. וגם אין לנו מוזמנים חוץ מבעלי קרניים. אבל מה זה משנה? אומץ! קרניים זה אולי דוחה, אבל זה הכרחי. אומרים שהבן-אדם לא יודע כמה רכוש יש לו באמת. נכון מאד: להרבה אנשים יש קרניים – קְרנות של קרניים!, והם לא יודעים אפילו. טוב, זאת הנדוניה של האשה, הבעל לא עבד כדי להצמיח אותן. נו, אז קרניים? שיהיה. ככה זה. ורק לעניים? לא, לא: לַצבי הכי אציל יש קרניים כמו להכי- עלוב. אז – האם הרווק הוא מבורך? לא. כמו שעיר-מִבצר שווה יותר מכפר, כך גם המצח של האיש הנשוי הוא מכובד יותר מפּדחת צחיחה של רווק. וכמו שכוח הרתעה עדיף מחוסר אונים, בדיוק פה נכנסת הקרן לתמונה. זה טוב שיש קרן קיימת.

          נכנס סר אוליבר מרטקסט.

         הנה בא מר אוליבר. – מר אוליבר מרטקסט, יופי שבאת. אתה רוצה לזַוְוגֵג   אותנו פה מתחת לעץ, או שנבוא אתך לביתך?

מר אוליבר מרטקסט: אין כאן מי שימסור את הכלה לידיך?

בַּר-אֱמֶתֶר:  אני לא מוכן לקבל אותה יד שניה.

מר אוליבר מרטקסט: עם כל הכבוד, היא חייבת להימסר לידיך, אם לאו הנישואים אינם תקפים.

ז'ק (מתגלה): תמשיכו, תמשיכו. אני אמסור אותה.

בַּר-אֱמֶתֶר:  ערב צח, מסיה איך-קוראים-לזה. מה שלומך, אדוני? יופי שבאת, בדיוק בזמן. ברוך הבא, נהדר שקפצת. מאד שמח לפגוש אותך – סתם עניין קטן יש לנו כאן, משחק ילדים – לא, שים את הכובע על הראש. 

ז'ק:   אתה רוצה להתחתן, מִצְנָף?

בַּר-אֱמֶתֶר: כמו שלשוֹר יש רִתְמה, אדון, ולסוס רסן, ולכלב רצועה, ככה הבן-אדם יש  לו התחשקויות; הוא רואה איך היוֹן מנשק את היונה, ומתחתן. ומאותו יום, הוא אוכל כמו יון רק פירורים.

ז'ק:  ואתה, במעמדך, הולך להתחתן תחת שיח, כמו דלפון? לך לכנסיה, ותשיג לך כומר טוב שיגיד לך מה זה נישואים. הקוף הזה ישלב אתכם כמו שמדביקים קרשים למשקוף: אחד מכם טיפונת יתעקם, וקְריק, קְריק, קְריק. 

בַּר-אֱמֶתֶר: אני אישית סבור שיותר טוב לי אם הוא יחתן אותי מאשר מישהו אחר, כי אם הוא לא יחתן אותי מי-יודע-מה-מאה-אחוז, ואם הנישואים לא יהיו מאה-אחוז-מי-יודע-מה, יהיה לי תירוץ טוב לעזוב את אשתי.

ז'ק:  בוא-נא אתי ושמע בעצתי.

בַּר-אֱמֶתֶר:      בואי, מתוקונת, אודרי,

                 נִתְחתֵנָה בְּכבוֹד-רי,

                 כי אחרת או מיי גוֹד-רי,

                 יהיה חבל מאוֹד-רי.

              שלום שלום, אדון אוליבר הנכבד. אני לא אשיר לך

                אל תנטוש אותי,

                     אל תנטוש אותי,

                    אל תיעלם מעבר לפינה...

              אלא...

                אלא לֵך הביתה, מוֹטֶקְסְט,

                 שלום ותודה

                 אתה לא תעשה

                 לי ת'חתונה.

מר אוליבר מרטקסט (הצידה): לא נורא, לא נורא. אף ליצן משוגע מכל אלה לא יסיט אותי מן היעוּד שלי.

              יוצאים.




< אחורה הדפסת הטקסט כבקשתכם - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >