< אחורה | ![]() |
קדימה > |
נכנסים אורלנדו ואדם.
אדם: אדון יקר, אני לא יכול ללכת עוד הלאה. אח, אני גווע ברעב. אני אשכב כאן ואמדוד לי מקום לקבר. שלום, אדון נדיב.
אורלנדו: איך, מה זה, אדם? אין בך יותר עוז לב? תחיה קצת, תתנחם קצת, תעודד את עצמך קצת. אם ביער הזר-ומוזר הזה יש איזו חית-פרא, אני אהיה מזון שלה או שאביא אותה בתור מזון לך. הדמיון שלך קרוב לַמוות יותר מכוחותיך. למענִי, תתאושש, תתרווח. תחזיק את המוות בהמתנה.אני אחזור אליך תיכף, ואם לא אביא לך משהו לאכול אני אתן לך רשות למות. אבל אם תמות לפני שאני חוזר, אתה עושה צחוק מהעבודה שלי. יפה. אתה נראה מעוּדד, ואני אחזור אליך מהר. אבל אתה שוכב באוויר הקר. בוא, אני אשא אותך לאיזה מקלט, ולא תמות ממחסור בארוחה אם משהו חי בַּשממה הזאת. להתעודד, אדם יקר.
אורלנדו נושא את אדם החוצה.
< אחורה | ![]() |
קדימה > |