שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס סבסטיאן.

סבסטיאן: זה האוויר, וזהו זיו השמש.

           את הפנינה הזאת שהיא נתנה לי

           אני מרגיש, אני רואה, וגם

           אם כל כולי עטוף בתדהמה,

           זה לא טרוּף בכל זאת. רק איפה

           אנטוניו? לא יכולתי למצְאוֹ

           בַּ"פּיל", אך הוא היה שם, הם דיְווחוּ

          לי כי יָצא העירה לחפּש

          אותי. עצה שלו היתה עכשיו

          עוזרת לי; נכון שנִשְמתי

          וגם שִכְלִי תְמימֵי דֵעים שיש

          פה כנראה איזו טעות, אך לא

          טרוּף - בכל זאת המקרה הזה,

          מבּוּל המזלות הזה, כל כך

          עולים על כל דמיוֹן ולא דומים  

          לכלום, שאני כבר מוכן לחשוד

          בשתֵי עינַי, ולהתווכח עם

          המוח שמכריז לי כי אני  

          לא משוגע - אולי הגברת היא

          המשוגעת! אבל אם זה כך,

          היא לא היתה יודעת לנהל

          כך בית, לפקד על משרתים,

          לשלוט באין-ספור עניינים שוטפים

          בנועַם, בטחון ויעילות

          כפי שראיתי. יש פה משהו -

          מתעתע. אך הנה הגברת.

          נכנסים אוליוויה וכומר.

אוליוויה: סלח לי על הבהילוּת. אם יְשָרוֹת

          כוונותיך, בוא עכשיו אתי

          ועם איש קודש זה, לכנסיה,

          זה כאן קרוב. ותחת גג קדוש

          זה תישָבַע לי אֱמוּנים, בכדֵי

          שנִשְמתִי החשדנית, שאין

          לה מנוחה, תִמְצא מרגוע. הוא

          יסתיר את העניין עד שתחפוץ

         שהוא יהיה גלוי; ואז נחגוג

          כפי שיָאה לשמי. מה דעתך?

סבסטיאן: אלך אתך ועם הכומר הצַדִּיק.

          אתן שבוּעת אמת, וגם אצְדיק.

אולייויה: הובל אותנו, אב קדוש. זִרְחוּ,

          שְחקים, על מעשה זה, ובַרכוּ.

          יוצאים.