שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הלילה השנים עשר - מערכה 2, תמונה 1 קדימה >

נכנסים אנטוניו וסבסטיאן.

 

אנטוניו:    לא תישאר יותר? ואתה גם לא מוכן שאבוא אתך?

סבסטיאן:   ברשותך, לא. כוכבֵי המזל שלי מאירים אותי בְּחושך; מזימות העוול שהגורל חורש נגדי עלולות אולי להשחיר את הגורל שלך; אז בבקשה תן לי ללכת ולסבול את הצרות שלי לבד. זה יהיה תגמול רע לַאהבה שלך אם אפּיל אפילו אחת מהן עליך.

אנטוניו:     תגיד לי לאן פניך.

סבסטיאן:   לא, באמת שלא, אדוני. היעד שלי הוא לשוטט בלי מטרה. אבל אני קולט שבַּעדינות שלך לא תנסה לחלוֹב ממני מה שאני מבקש להסתיר. אז אני מרגיש שהמצפון שלי מְחייב אותי דווקא לְגַלוֹת את לבי. אז דע לך, אנטוניו, ששמי הוא סֶבַּסְטיאן – ולא רוֹדְרִיגוֹ כמו שאמרתי; אבי היה אותו סבסטיאן ממֶסַאלִינָה שאני יודע כי שמעְתָ עליו. הוא הותיר אחריו אותי ואת אחותי, שנינו נולדנו בתוך אותה שעה: אם השמיים היו מואילים, הלוואי שהיינו גם גומרים כך את החיים! אבל אתה, אדוני, שיניתָ את זה, כי איזה שעה לפני שמָשִיתָ אותי מהגלים, אחותי טָבְעה.

אנטוניו:     איזה אסון!

סבסטיאן:   אשה, אדוני, ש – על אף שאמרו שהיא מאד דומה לי – נחשבה בעינֵי רבּים ליפהפיה; אבל גם אם אני לא מאמין בַּהפְרזוֹת שצִיירוּ אותה כמו איזה פלא, אני יכול להכריז בגלוי את זה: היתה לה נֶפש שהקִנְאָה בעצמה היתה קוראת לה נפש יפָה. היא כבר טבעה, אדוני, בְּמים מְלוּחים, והנה אני מטביע את זִכְרָהּ שוב בְּעוֹד מֵי מֶלח.

אנטוניו:    סְלח לי, אדוני, על האירוח הגרוע.

סבסטיאן:  הו אנטוניו טוב, סְלח לי שכל כך הִטְרחתי אותך.

אנטוניו:    אם אתה לא רוצה לרצוח את זה שאוהב אותך, תן לי להיות המשרת שלך.

סבסטיאן: אם אתה לא רוצה לקלקל מה שעשית, כלומר להרוג את מי שהִצַלְתָ, אַל תבקש את זה. לך לשלום מייד; החזה שלי מוּצף בְּרֶגש, ואני כל כך דומֶה עדיין לאמא שלי בַּהִתנהגות, שעל כל שטות העיניים שלי ילשינו עלי סיפורים שלא-נדע. אני בַּדרך לַחצר של הדוּכּס אוֹרְסִינוֹ. כל טוּב.

           יוצא.

אנטוניו:  בִּרכּת כל האֵלים תֵלך אִתך!

          לי בחֲצַר אוֹרְסִינוֹ יש הרבה

          אויבים, אַחרת בקרוב מאד

          היית כבר רואה אותי אִתְךָ שָם.

          אח, מה אכפת! יש לי אליך ים חיבּה.

          הַסַכָּנות שטויות והֶבֶל. אני בּא.

          יוצא.


< אחורה הדפסת הטקסט הלילה השנים עשר - מערכה 2, תמונה 1 קדימה >