שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הלילה השנים עשר - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >

נכנסים ויולה, רב-חובל ומלחים.

 

ויולה:  איזו ארץ זו, חברים?

רב-חובל: אִילִירְיָה, גברת.

ויולה:  איליריה – מה לי בּה? הרֵי אחִי

          כבר בעולם הבא. אולי בְּנֵס

          הוא לא טָבע: אה, מלחים, תגידו?

רב-חובל: זה נֵס גדול שאַת עצמך ניצַלְת.

ויולה:  הו אח מסכן! אולי גם לו קרה נס.

רב-חובל: אמת, גבירתי, ולְנחֵם אותך

          קצת בתקווֹת של נס, תדעי: אחרי

          שהספינה שלנו התבקעה,

          כשאת, עם אֵלֶה, כמה מסכנים  

          שגם ניצלו אתך, נתליתם על

          האניה שלנו הנִסְחֶפת, 

          ראיתי איך אחיך, בתוּשִיָה

          מול סכנה, שילֵב תִקְווה ואומץ,

          קָשר אליו תורן חזק שצָף

          על פני הים; וכמו ההוא ששָט

          על גב דולפין בַּאגדה, רָכב    

          על הגלים - ראיתי, כן! כל זמן

          שעוד ראיתי...

ויולה:  על הספור הזה, קח כסף. אם

          אני ניצלתי, יש אולי תקווה - 

          וסיפּורְך רק מְחזֵק אותה -  

          שהוא שָרד. מכיר את המקום?

רב-חובל: כן, גברת, טוב מאד, אותי עשו

          וגם ילדוּ שלוש שעות מכאן.  

ויולה:     מי המושל פה? 

רב-חובל:  דוכס אציל באופי כמו בשֵם.

ויולה:      ומה השם?

רב-חובל:  אוֹרְסִינוֹ.

ויולה:     אוֹרְסִינוֹ! אבא בזמנו הזכיר

           אותו. אז הוא היה רווק.

רב-חובל: עדיין, לפחות היה עד לא

          מזמן. כי רק לפני חודש יצאתי

          מכאן, ואז הסתובבה שמועה

          טְרִיָה – כי כך זה, מה שהגדולים

          עושים ה"עמְךָ" מרכלים - שהוא   

          רוצה לזכות באהבת אוליוויה.

ויולה:    מי היא?

רב-חובל: בתולה זהב טָהור, בת של רוזן

          שמֵת לִפנֵי איזה שנה, הִשְאיר

          אותה בהשגחת בְּנו, אח שלה,

          שלא מזמן מת גם-כן; ואומרים,

          מאהבָה אליו היא נשבעה

          שלא לִרְאות ולא לִפְגוש גברים.

ויולה:    הו הלוואי יכולתי לשרֵת

         את הגבירה הזאת, ולא לחשוף

          לאיש עד שיבשיל הרֶגע מי

          ומה אני.

רב-חובל:           זה לא יהיה

         עסק פשוט, לאף אחד היא לא

         מָטַה אוזניים, גם לא לַשליחים

         של הדוכס.

ויולה:   אתה נראֶה איש יושר, רב-חובל.

         נכון, בדרך כלל מסתיר הטֶבע

         לִכְלוּך מתחת לחזוּת יפָה,

         אך אצלְךָ, נדמה לי, הנְשָמָה

         והחיצוניוּת שִלְבוּ זרועות. 

         בבקשה – אתן לך תשלום

         נאה – הַסְתֵר את זהותי, הושֵט

         לי יד ללבּוֹש את המַסְוֶוה

         שיְשרֵת את מטְרתי. אני

         אהיה למשרת של הדוכס

         הזה. תציג אותי כמסוֹרס  

         יודֵעַ זֶמֶר - לא תפסיד מזה,

         אני אשיר ואדבּר אִתו על כל

         מיני סוגים של מוסיקה,

         אהיה שוָוה מאד בשירותו.

         הזמן יחליט כבר מה מזה יֵצא. 

         הַבְטַח רק שאת פיךָ לא תִפְצה.

רב-חובל: אהיה אילֵם שלךְ, תהיי סריס שלו.

          נִשְבּע לשתוק. נַקְרי עיני אם לא.  

ויולה:  אני מודָה לך. תוביל אותי.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט הלילה השנים עשר - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >