שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים סר טוֹבּי גְרֵפְּס ומריה.

סר טוֹבּי: מה בשם כל השדים יש לה לאחיינית שלי בּראש שהיא עושה מהמוות של אחִיה עניין כזה? אני אומר שקימוּט-מצח היא אויב החיים.

מריה:  נשבַּעַת בְּריבּוֹנוֹ, סֵר טוֹבּי, אתה חייב לחזור יותר מוקדם בלילות. האחיינית שלך, הגברת שלי, מגנָה בְּכל לשון את השָעוֹת הפרועות שלך.

סר טובי: שתְגנֵה בְּכל לָשון ושתלֵך לישון.

מריה:  כן, אבל אתה חייב להגביל את עצמך לגבולות הטעם הטוב.

סר טובי: להגביל? אני לא אגביל את עצמי למעבר למה שאני: הבגדים האלה מספיק טובים בשביל לשתות בהם, והמגפיים האלה גם; אם לא, שהם יתלו את עצמם בַּרצועות שלהם.

מריה:    הלגימוֹת והשתיוֹת האלה יהיו הסוף שלך: שמעתי את הגברת שלי מדברת על זה אתמול ועל איזה אביר מטופּש שהבֵאתָ הֵנה איזה לילה שיְחזֵר אחריה.

סר טובי: מי, סר אַנְדְרוּ אַנֵמִיצִ'יק?

מריה:    כן, הוא.

סר טובי: הוא אחד מהאנשים הכי זקופי ראש באיליריה.

מריה:    מה הקֶשר?

סר טובי: מה, יש לו הכנסה של שלושת-אלפים בְּשָנה.

מריה:    כן, אבל הוא מְחסֵל בְּשָנה את כל ההכנסה. הוא טיפש מושלם ובזבזן שָלֵם.

סר טובי: פֶה, איך שאת מדברת! הוא מנגן כינור-צד ומדבר שלוש או ארבע שפות מִלָה בְּמלה בְּעל פה, ויש לו כל מַתָּת-אֵל של הטֶבע מלֵידה.

מריה:    באמת יש לו מלֵידה: כי חוץ מזה שהוא טיפש מלֵידה, הוא גם אוהב לריב; ואם לא היתה לו מַתָּת-אֵל של פחדנוּת שמקזזת את ההתנדבוּת שלו לריב, אומרים בצדק שמהר מאד היתה לו מַתָּת-קֶבר.

סר טובי:  עם כל הכבוד, אלה שאומרים את זה הם בני-עוול ומוצְצֵי דיבּה. מי הם?

מריה:    אלה שמוסיפים גם למעלה-מזה שהוא שיכור לילה-לילה בחברתך.

סר טובי: אנחנו שותים לחיי האחיינית שלי! אני אשתה לחייה כל עוד יש מַעֲבָר בַּגָרוֹן שלי ומַשְקה באיליריה; מי שלא שותה לחיי האחיינית שלי עד שהמוֹח שלו מסתובב כמו סביבון-סוֹב-סוֹב-סוֹב הוא סתם קַקְטוּס. מה, בּרווזה? – ואם מדברים על החמוֹר – הנה בא סר אנדרוּ אנמי-קוף.

           נכנס סר אנדרו.

סר אנדרו: סר טוֹבּי גְרֵפְּס! מה נשמע, סר טוֹבּי גְרֵפְּס?

סר טובי: סר אנדרו מתוק!

סר אנדרו: כל טוב, קטנה יפה.

מריה:    וגם לך, אדוני.

סר טובי: פְלַרְטֵט, סר אנדרו, פְלַרְטֵט.

סר אנדרו: מה זה?

סר טובי: המשרתת של האחיינית שלי.

סר אנדרו: מאדאם פְלַרְטֵט היקרה, אבקש להכירךְ יותר מקרוב.

מריה:    קוראים לי מַרִיָה, אדוני.

סר אנדרו: מאדאם מַרִיָה פְלַרְטֵט היקרה –

סר טובי: אתה טועה, אביר, פְלַרְטֵט הכַּוָונָה טַרְטֵר אותה, פַרפֵר אותה, תְקוֹף אותה וטרוֹף אותה, רַפּדֵהָ ושַפּדֵהָ.

סר אנדרו: סְלח לי מאד, אני לא אעשה את זה בְּחברה. אז זה מה שנקרא "פְלַרְטֵט"?

מריה:    כל טוב, רבותי.

סר טובי: אם אתה נותן לה להסתלק ככה, סר אנדרו, הלוואי שלעולם לא תוכל לשלוף שוב חֶרב.

סר אנדרו: אם את מסתלקת ככה, גברת, הלוואי שלעולם לא אוכל לשלוף שוב חרב. גברתי היפה, את חושבת שיש לך טִפּש בּיָּד?

מריה:    אדוני, אין לי אותך בַּיד.

סר אנדרו: חכי יהיה לך, הנה היד שלי.

מריה:    אדוני, לכל אחד יש דֵעות: אני מציעה שתיקח את היד שלך לבָּר ותיתן לה משקה.

סר אנדרו: מדוע, חמוּדִית? מה המָשָל שלך מבּיע?

מריה:    היא מיובשת, אדוני.

סר אנדרו: בהחלט. אני לא טפש שמתרטב כשהוא יכול להישאר יבש. אבל מה הבדיחה שלך?

מריה:    בדיחה יבשה, אדוני.

סר אנדרו: את מלאה בהן?

מריה:    כן, אדוני, יש לי כאלה בלי סוף בּקצוֹת האצבעות. אבל הופָּה, עכשיו אני עוזבת לך את היד, ונגמרה לי הבדיחה. לך תעשה בָּדָד.

           יוצאת.

סר טובי: הו אביר, מגיע לך משקה כָּפוּל. מתי ראיתי אותך כל כך נפוּל?

סר אנדרו: בחיים לא, רק כשהמשקה הפיל אותי כּפוּף. לפעמים נדמה לי שאין לי יותר שֶכל מכל בן אדם ממוצע, אבל אני זללן גדול של בשר אדום, ואני מאמין שזה  מְחבּל לי בַּשכל.

סר טובי: אין מה לדבר.

סר אנדרו: אם הייתי באמת חושב כך, הייתי מפסיק עם זה. – מחר אני חוזר הביתה, סר טובי.

סר טובי: פּוּרְקְוּאָה, אביר יקר שלי?

סר אנדרו: מה זה פּוּרְקוּאָה? לחזור או לא לחזור? אח, הלוואי שהייתי משקיע זמן בלימודֵי שפות כמו שהשקעתי בסַיִיף, ריקוד ובידור. אח, אם הייתי מִתְרכּז באמנות!

סר טובי: אז היה לך יופי של שיער.

סר אנדרו: מה, אמנות היתה מְשפּרת לי את השיער?

סר טובי: אין מה לדבר, כי אתה רואה שאם סומכים רק על המציאות, אין לו תלתלים.  

סר אנדרו: אבל הוא די מתאים לי בכל זאת, נכון?

סר טובי: להפליא; הוא תלוי כמו צמר על מסרגה; ואני מקווה לראות עקרת-בית שתיקח אותך בין הרגליים ותסובב.

סר אנדרו: נשבע לך, אני מחר הביתה, סר טובי; את האחיינית שלך לא רואים, ואם היו רואים, שם לך ארבע לאחד שהיא לא היתה רוצה אותי. הרוזן השכן בכבודו ובעצמו מחזר אחריה.

סר טובי: היא לא שָמה על הרוזן. היא לא תתחתן עם מישהו שמעליה בְּמעמד, גיל או שֶכל. שמעתי אותה נשבַּעַת בזה. שְמע לי, יש למה לקוות, בן אדם.

סר אנדרו: אני אשאר עוד חודש. אני טיפוס עם מוח הכי משונה בעולם: אני משוגע על  הילולות ונשפים  -ולפעמים ביחד.

סר טובי: אתה טוב בהוֹקוּס-פוֹקוּסים כאלה, אביר?

סר אנדרו: לא פחות מאף אחד באיליריה, מה שהוא לא יהיה, בתנאי שהוא לא מהטובים-וחכמים ממני, ורק לא בהשוואה לזקנים-ומנוסים ממני.

סר טובי: מה המצוינוּת שלך בריקוד גַאיָאר, אביר?

סר אנדרו: אני יכול לדפוֹק זינוּק. 

סר טובי: ואני יכול לדפוֹק זוֹנָה.

סר אנדרו: ולדעתי אני יודע לקפוץ לְאחוֹר לא פחות חזק מכל גבר באיליריה.

סר טובי: מדוע הדברים האלה שמורים בסוד? מדוע הכשרונות האלה מכוסים בוילון? הם אמוּרים להעלות אבק, כמו תמונה במרתף של גבירה? מדוע אתה לא הולך לכנסיה בריקוד גַאיָאר וחוזר הביתה בְּוָאלס? אני הייתי עושה מכל צעד בּוֹלֶרוֹ; הייתי משתין בטַנְגוֹ. מה עולה על דעתך? זה עולם להסתיר בו מעלות? אני תמיד חשבתי, לפי מבנה הרגל שלך, שהיא פשוט פּוּלְקֵע לפּוֹלְקָה. 

סר אנדרו: כן, היא חזקה, והיא נראית סביר-וַמַעְלָה בְּגֶרב צֶבע בֶּז'. שנארגן איזה הילולות?

סר טובי: אלא מה? לא נולדנו במזל שוֹר?

סר אנדרו: שור? זה מזל צְלָעוֹת ולֵב.

סר טובי: לא, אדוני, זה מזל רֶגל ומוֹתן. בוא-תן לי לראות אותך מנתר! הה, יותר גבוה; הה הה, יוצא מן הכלל!

         יוצאים.