שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט הלילה השנים עשר - מערכה 2, תמונה 3 קדימה >

נכנסים סר טובי וסר אנדרו.

 

סר טובי:   סוּר הֵנה, סֵר. בוא, סֵר, סוּר. לא להיות בַּמיטה אחרי חצות מַשְמע להיות עֵר בְּאישוֹן בוקר, והמַשְכּים קוּם, אתה יודע –

סר אנדרו: לא, שכך יהיה לי מה-טוב, אני לא יודע; אבל אני יודע שלהיות ער מאוחר זה להיות ער מאוחר.

סר טובי:  מסקנה שגויה: אני שונא אותה כמו כוס בירה ריקה. להיות ער אחרי חצות וללכת לישון אז – זה מוקדם; כך שלעלוֹת על המיטה אחרי חצוֹת משמע לעלוֹת על המיטה באישון בוקר. מה, לא נכון שהחיים שלנו מורכבים מארבעת היסודות?

סר אנדרו: שְמע, ככה אומרים. אבל אני חושב דווקא שהם מורכבים מלאכול ולשתות.

סר טובי:  אתה מלומד! אז בוא נאכל ונשתה. מַרִיאנָה, הֵנה, קנקן יין!

          נכנס פֶסְטֶה.

סר אנדרו: הנה בא השוטה, בחיי.  

פֶסְטֶה:   מה קורה, נְשמות שלי? מכירים את התמונה שנקראת "שלושה חמורים"? רואים בה שני חמורים. אז המתבונן שואל איפה השלישי... 

סר טובי:  ברוך הבא, חמור ג'. עכשיו בוא תשיר לנו קָנוֹן.

סר אנדרו: שכך יהיה לי מה-טוב, לַשוֹטה יש בֵּית-חזה מעולה. הייתי מוותר על ארבעים שילינג שיהיו לי רגל כזאת לְנתֵר ובֵית-חזה מתוק כזה לְזַמֵר כמו שיֶש לַשוטה. תהרוג אותי, אתה נתתָ הִשְתטוּת מוצלחת-ומבדחת אתמול בלילה, על האסטרונומיקה ודוקטור פּיגְרוֹגְרוֹמִיקוּס ואיך הקוֹנוּס של וֶנוּס נושק לַאָנוּס של אוּרָאנוּס. זה היה חזק מאד, בחיי: שלחתי לך שלושה מטבעות שתפנק את החתיכה שלך. קִבּלְתָ?

פֶסְטֶה:  המַעֲנָק הלא-ענק כבר אוּרְנָק, אבל לא אצלי בַּתיק אלא אצלה בַּנרתיק. לא נורא: למַלְוֹולְיוֹ אין אף של צָלָף, לי יש בחורה עם יד בהירה, והבירה בפונדק המירְמִידוֹנים נשפכת בְּגַלוֹנים. 

סר אנדרו: יוצא מן הכלל! זאת באמת הִשְתטוּת נהדרת, בַּשוּרה התחתונה. עכשיו שיר.

סר טובי:  קדימה, הִנה לך שני מטבעות. תן לנו שיר.

סר אנדרו: הנה גם ממני מִקְדמה למַפְרֵע. אם אביר אחד נותן...

פֶסְטֶה:    אתם מעדיפים שיר אהבה או שיר על שִמְחת החיים?

סר טובי:   שיר אהבה, שיר אהבה.

סר אנדרו: יֶה, יֶה. שִמְחת חיים זה לא בשבילי.

פֶסְטֶה (שר):  מלכה, לאן את מטיילת?

                הקשיבי, אהובך בדלת,

                     הוא שר בקול עבה ודק.                                               

                די לשוטט, יפָה, לא עוד,  

                כשזוג נִפְגש אין מה לנדוד,

                    זאת יודע כל דרדק.

סר אנדרו:  טוב עד מעולה, בחיי.

סר טובי:    טוב, טוב. 

פֶסְטֶה (שר): לאהבה אין מחרתיים,

              נִצְחק עכשיו, נִשְמח בינתיים,

                מי יודע מה הסוף.       

                   חבל לִדְחוֹת, אינך שומעת?

              נַשְקי אותי כל עוד עלמה אַת,

                 נעורים סופם לחלוף. 

סר אנדרו: קול ממש חלב ודבש, כמו שאני אביר אמיתי.

סר טובי: פזמון מְדבֵּק.

סר אנדרו: מאד מתוק, ומְדבֵּק, בחיי.

סר טובי: אם היינו שומעים דרך האף, הפזמון הזה היה מדביק אותנו באנגינה של מנגינה.אבל! שנרקיד את הכוכבים עד השמיים? שנעיר את ינשוף הלילה עם קָנוֹן שיקפיץ במחולות ממלמלֵי תפילות? שנעשה את זה?

סר אנדרו: אם אתם אוהבים אותי, בואו נעשה את זה; אני כלב אם לא נשיר קנון, שוטה.

פֶסְטֶה:  ואני, כלב, שוטה.

סר אנדרו: בכל פנים ואופן. בואו נתלבש על הקנון "אתה חזיר".

פֶסְטֶה:  "סְתוֹם, אתה חזיר", אביר? אני אהיה אנוּס לפי השיר לקרוא לך חזיר, אביר.

סר אנדרו: זאת לא תהיה הפעם הראשונה שאינסתי מישהו לקרוא לי חזיר-אביר. תתחיל, שוטה. זה מתחיל ב"סְתוֹם".

פֶסְטֶה:  אני בחיים לא אתחיל אם אני אסתום.

סר אנדרו: זה טוב, בחיי! בוא, תתחיל.

          הם שרים. נכנסת מריה.

מריה:  מה אתם צורחים פה כמו חתולים מיוחמים! אם הגברת שלי לא העירה את סוכן הבית שלה מַלְוֹולְיוֹ וציוותה עליו לזרוק אתכם מכל המדרגות, אל תאמינו לאף מילה שלי יותר.

סר טובי: הגיברת מקשקשת סינית, אנחנו פוליטיקאים, מַלְוֹולְיוֹ מריונטה ו – (שר)  "שלושה חברים אנחנו". אני לא שאֵר-בשר-מבשרה? אני לא דם מדמה? כולֶרה מַמְאֶרת! "הגיבֶרֶת"! (שר)  "איש אחד חי בְּבּבֵל, גיברת, גיברת"!

פֶסְטֶה:  תשחטו אותי, האביר חטף התקף שטויות כביר!

סר אנדרו: כן, הוא בסדר כשיש לו מצב-רוח, וגם אני גם-כן. הוא עושה את זה יותר אצילי, אבל אני עושה את זה יותר טבעי.

סר טובי (שר):  "ביום השנים-עשר בדצמבר" –

מריה:  ריבונו של עולם, שקט!

          נכנס מַלְוֹולְיוֹ.  

מַלְוֹולְיוֹ:   רבותי, אתם מטורפים? או מה אתם? איבדתם כל מושג מה זה תרבות, התנהגות וסולם-ערכים שאתם מרעישים כמו פחחים בשעה כזאת בלילה? אתם עושים מהמעון של גברתי מועדון שִכּוֹרים, שאתם מְצַוְוחים בקולֵי קולות את שירי הנגרים שלכם בלי שמץ התחשבות או ריסוּן קולי? אין לכם כבוד לַזְמן, לִבְני-אדם או לַבּית?

סר טובי:   יש לנו כבוד, אדוני, לכל בית בשיר שלנו! בְּלום את החור!

מַלְוֹולְיוֹ:  סר טובי, אני חייב לומר לך חד וחלק. גברתי ציוותה עלי לומר לך ש, למרות שהיא נותנת לך קורת גג כְּבֵן-משפחה שלה, אין לה שום קירבה-שהיא להתפרעויות שלך. אם אתה יכול לנתק את עצמך מן העבריינוּת שלך, ברוּכה שהוּתך בבית הזה; אם לא, ואם תואיל להיפרד ממנה, היא חפֵצה מאד לומר לך שלום.

סר טובי (שר):  שלום, נפשי, אני הולך בלי שוב.

מריה:  לא, סר טובי, מותק.

פֶסְטֶה (שר):  רואים לפי עיניו: זמנו קצוּב.

מַלְוֹולְיוֹ:  לְמה הגענו?

סר טובי (שר):  אבל אני לא מת.

פֶסְטֶה (שר):  סר טובי, רק אמת!

מַלְוֹולְיוֹ:    זה ממש מוסיף לך הרבה כבוד.

סר טובי (שר):  מה אם אגרש?

פֶסְטֶה (שר):  למה לא? מה יש?

סר טובי (שר):  מה אם אגרש ת'בן-אדם?

פֶסְטֶה (שר):  לא, לא, לא תעיז, אין לך דם.

סר טובי:  אז מה, אנחנו לא בַּסולם, אדוני? אתה משקר! אתה לא כּוּלְךָ משרת? נדמה לך שבגלל שאתה צדיק גדול לא יהיו יותר עוגות ואלכוהול?

פֶסְטֶה:  כן, בַּאמא של הבתולה, וגם פּוּנְץ' חם, וזַנְגְוויל חריף בפֶּה! (יוצא)

סר טובי: צודק מי שצודק אחרון! לך, אדוני, שַפְשֵף את השרשרת שלך בפרורים. ליטר יין, מריה!

מַלְוֹולְיוֹ:  גברת מריה, אם את מחשיבה את הַעֲרָכת גברתי ולו כּזֶרת, לא תתני יד לַהוללוּת החוליגָנית הזאת. היא תדע על זה, בהן צדקי.

         יוצא.

מריה:     לך תנפנף ת'אוזניים!

סר אנדרו: זה היה מעשה טוב, כמו לשתות כשבן-אדם צמא, להזמין אותו לדו-קרב דו-סִטְרי, ואז לעבוד עליו ולא לבוא, ולהוציא אותו אידיוט.

סר טובי:  לך על זה, אביר! אני אכתוב לך הזמנה, או שאני אעביר את העלבון שלך אליו בעל פה.

מריה:    סר טובי מתוק, תירגע הלילה. מאז שהבחור של הרוזן היה היום אצל הגברת שלי, היא מאד לא שקטה. מה שנוגע למסיה מַלְוֹולְיוֹ, תן לי לטפל בו אישית. אני אפיל אותו מן הפח אל התחת, אני אעשה ממנו בדיחה עממית. אם לא אל תגיד שיש לי מספיק שכל לשכּב ישר במיטה. אני יודעת שאני יכולה לעשות את זה.

סר טובי:  שַתפי, שַתפי, סַפּרי לנו משהו עליו.

מריה:    תשמע ממני, סר, הוא כזה-מין פּוּריטָאני שומר מוּסר.

סר אנדרו: אח! אם הייתי יודע את זה, הייתי מכֶּה אותו כמו כלב!

סר טובי:  על זה שהוא פּוּרִיטָאנִי שומר מוּסר? מה הסיבה הנעלָה שלך, אביר יקר?

סר אנדרו: אין לי סיבה נעלָה לזה, אבל יש לי סיבה – אל תשאל.

מריה:   השטן שומר מוּסר אם הוא לא בסך הכל לקקן חנפן, חמור מנופּח, שמשנֵן כמו תוכּי מליצות מתורבתוֹת ויורה אותן מהפה כמו טוֹרְנָדוֹ. אין מעריץ יותר גדול שלו חוץ ממנו: כל כך גָדוּש – לדעתו – בתכונוֹת מצוינות שיש לו בִּטחוֹן מבּטוֹן שכל מי שרואֶה אותו אוהֵב אותו; ועל הנקודת-תורפּה הזאת הנְקמה שלי תִמְצא קרקע פוריה לעבודה.

סר טובי:  מה תעשי?

מריה:   אני אפּיל לו בַּדרך איזה איגרת אהבה מעורפלת, שבּה, לפי צבע הזקָן שלו, צורת הרגל שלו, אופן ההילוך שלו, הבעת העין, והמצח, והפרצוף שלו, הוא ימצא תיאור מלא רֶגש של עצמו. אני יכולה לכתוב מאד דומֶה לַגברת שלי האחיינית שלך; כשאנחנו מגלות איזה פתק ישָן בְּקושי אנחנו יכולות להבדיל מי כתְבָה אותו.

סר טובי: מצוין, אני מריח תעלול.

סר אנדרו: הוא נכנס גם לאף שלי.

סר טובי: הוא יחשוב לפי המכתב שתפילי שזה בא מהאחיינית שלי, ושהיא מאוהבת בו.

מריה:  עליתָ על הסוס שלי.

סר אנדרו: והסוס שלך יעשה ממנו חמוֹר.

מריה:  חמור בְּמֵאָה קילו-גָרֵם.

סר אנדרו: אח זה יהיה גדול!

מריה: מִשְחק מלכותי, תסמכו עלי: אני יודעת שהתרופה שלי תפעל עליו. אני אשתוֹל את שניכם, ואצרף את השוטה בתור מספר שלוש, במקום שבו הוא ימצא את המכתב. שימו לב איך שהוא יפרש אותו. בינתיים, הלילה, לַמיטה, ותחלמו על העתיד לבוא. כל טוב.

          יוצאת.

סר טובי:   לילה טוב, אַמָזוֹנָה.

סר אנדרו: אני אומֵר לך, זאת בחורה מצוינת.

סר טובי:   היא פּוּדל-צַיִד גִזְעי, והיא מעריצה אותי. מה תגיד על זה?

סר אנדרו:  גם אותי העריצו פעם.

סר טובי:  בוא נלך לישון, אביר. אתה צריך לכתוב שישלחו לך עוד כסף.

סר אנדרו: אם אני לא זוכה באחיינית שלך, אני בפשיטת רגל.

סר טובי:  תכתוב שישלחו לך כסף, אביר; אם אתה לא תזכה בה בסוף, קרא לי נְבֵלָה.

סר אנדרו: אם אני לא זוכה בה, אל תסמוך עלי יותר; ותבין את זה איך שאתה רוצה.

סר טובי: בוא, בוא, אני הולך לשרוף איזה בקבוק. מאוחר מדי  ללכת למיטה עכשיו.

כמעט בוקר. אז בוא, סר, בוא, סר.

         יוצאים.




< אחורה הדפסת הטקסט הלילה השנים עשר - מערכה 2, תמונה 3 קדימה >